האסוציאציה הראשונית של רובנו לסדרה שעוסקת בבורסה ובברוקרים תכלול כנראה את וול-סטריט האמריקאית, אבל הסדרה 'העסקה' דווקא מתרחשת הרחק משם. 10,167 קילומטרים הרחק משם.
'העסקה', שעלתה בסופ"ש האחרון בנטפליקס, מתבססת על אירועים אמיתיים תוך שהיא פורשת לאט לאט את סיפור חייהן של שתי הגיבורות בעולם שנשלט על ידי גברים – הבורסה של כווית בשנות השמונים.
מונירה היא הפקידה הראשונה בחטיבת המסחר של בנק המחר בפרט ובבורסה הכוויתית בכלל. אישה חזקה, עצמאית, חכמה וחצופה, שמתלהבת מהקריירה שלה ומודעת עד כאב לעובדה שהיא לא מייצגת רק את עצמה אלא את כל המין הנשי. בדיוק מה שהיינו מצפים מהדמות הראשית בסדרה שכזו. פארידה, לעומתה, היא ההפך הגמור.
פארידה, בת דודתה של מונירה, היא גרושה טריה שנאלצת למצוא עבודה כדי לפרנס את בתה בת ה13, לאחר שכל השנים היא נשארה בבית והסתמכה על אביה ולאחר מכן על בעלה. לבורסה של כווית היא מצטרפת כמוצא אחרון, כפקידה גם כן, אבל לאחר הקפיצה למים גם הגישה שלה משתנה כל הדרך עד לפריצת תקרת הזכוכית.
אם יש משהו שצפייה בששת פרקי הסדרה מבהירה זה ש'העסקה' היא לא סתם עוד סדרה, היא מכתב אהבה. מכתב אהבה של היוצרים לנשים החזקות שהן ראו סביבן בתור ילדות, נשים שהיו פורצות דרך בכל התחומים ובמיוחד בתחום הפיננסים. נשים שיצאו לעבוד לא רק בשביל להביא אוכל הביתה, אלא גם כדי לפתוח שבילים חדשים לדורות הבאים.
ולמרות שהמיקום והזמן של 'העסקה' אמנם רחוקים מאוד מאיתנו, מכתב אהבה שכזה לא יכול שלא לעורר מחשבות על שוק העבודה בישראל של 2023. על הנשים והאנשים שיוצאים לעבוד בתחום מסוים או ללמוד באוניברסיטה למרות שזה פחות מקובל במגזר שלהם, על ההחלטות שהם קיבלו, וגם, קצת בדומה וקצת בשונה מגיבורות הסדרה, על המחיר שהם שילמו.