תנו לגדול בשקט

יותר מחמישה חודשים חלפו מאז פורסמה פרשת התלמיד שהתגלה כבת בבית ספר ממלכתי־דתי יסודי בגבעת שמואל, ונדמה כי המקרה ממשיך להכות גלים. ההורים בבית הספר דורשים הגנה לילדיהם וטוענים לנזקים נפשיים והתמודדות מורכבת של ילדיהם עם המצב, ובעיקר מוחים על אוזלת ידה של מערכת החינוך והנהגת החמ"ד בפרשה.

כזכור, הפרשה התפוצצה בקיץ האחרון כאשר כמה מילדי הכיתה גילו במקרה שחברם לספסל הלימודים הוא בניגוד למה שסברו כל השנים לא בן אלא בת, שזהותה הביולוגית האמיתית הוסתרה ביודעין מההורים בכיתה ומהתלמידים על ידי הנהלת בית הספר והרשויות. מאז חשיפת המקרה ממשיכה הילדה להופיע בבית הספר מדי יום כשהיא לבושה כבן דתי, לרבות כיפה וציצית, ולטענת ההורים המציאות החדשה הביאה את ילדיהם ואותם לטלטלה קשה.

בשיחות שערכנו לאורך התקופה עם הורים ואנשי צוות מבית הספר עולה ביקורת נוקבת על אי עמידה נחרצת של מערכת החינוך לנוכח ערכים הסותרים את דרך החמ"ד, כלשונם. ההורים מתקשים לקבל היתכנות של שילוב ילדה טרנסג'נדרית במסגרת החינוך הממלכתי־דתי, ובפרט בגיל כה צעיר. עוד מביעים ההורים דאגה עמוקה מפני החשיפה של ילדיהם לסוגיות רגישות בזהות המגדרית בגיל צעיר כל כך, דבר שעלול לגרור בעתיד לבלבול עמוק בגיבוש זהותם. עד כה מחאת ההורים מבית הספר לא תמה, וכללה הפגנות, הקמת כיתה חלופית, התייעצויות מרתוניות עם אנשי מקצוע, התכתבות עם הגורמים הרלוונטיים ואף הגעה למסדרונות בית המשפט.

הפרשה הנוכחית מסעירה את המגזר הדתי־לאומי ולא במקרה, כאשר השאלה המרכזית שמתעוררת היא האם מדובר במקרה מקומי־פרטי שנוגע לגורלה של הילדה בת השמונה בלבד, או בלא פחות ממאבק ציבורי על עתידו ודמותו של החמ"ד? האם מדובר במקרה אנושי שאין לו השפעה ציבורית, או באבן בוחן למידת האוטונומיה החינוכית של החמ"ד ולזכות ההורים לחינוך הילדים על פי אמונתם? והאם בחירה כזאת של צעיר לשנות את מגדרו סותרת את ערכי החמ"ד ותחייב בהכרח את מי שבוחר בדרך זו לקחת בחשבון שאין מקומו בחינוך הדתי? השאלות רבות והדעות בסוגיה חלוקות.

בין אלו שהביעו תמיכה גורפת במאבק ההורים מבית הספר ניתן לראות שורה ארוכה של רבנים בכירים בציונות הדתית, שהבהירו כי מדובר במאבק עקרוני על דרכו של החמ"ד. ארגון 'רבני הארץ הטובה' המאגד את בכירי רבני הציונות הדתית אף פסק כי הדבר נוגד את ההלכה ויש לדאוג ברגישות לשלומם הנפשי ולצרכיהם של יתר ילדי הכיתה. הרב שמואל אליהו הצהיר בפני ההורים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אתם ראש החץ במאבק הכל כך חשוב הזה. ואנחנו כולנו חייבים להתגייס ולעמוד מאחוריכם".

מעשה אנטי חינוכי

הרב יעקב אריאל, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, הדגיש בשיחה עם 'בשבע' כי הוא תומך במאבק לשמירה על ערכי החמ"ד: "יש כאן בעיה חינוכית חמורה. איך בחינוך דתי ילד בכיתה מתנהג הפוך ממה שהלכה אומרת ואנחנו שותקים", הוא אומר. "זה לא ייתכן. נניח בעבירה קלה יותר, אם ילד יושב בכיתה בבית ספר דתי בלי כיפה - ושיהיה ברור שזה יותר קל כי כיפה היא מדרבנן או מנהג, אבל 'לא ילבש' זה איסור מדאורייתא - מה היינו עושים אם ילד יושב בכיתה בלי כיפה? הרי לא היו מאפשרים לו. ואם בכל זאת, בית המשפט מאפשר לו לשבת בלי כיפה - ההורים יוכלו להרשות לעצמם לתת לילדיהם ללמוד בכיתה כזאת?" הוא תוהה. "הרי זה לא מעשה חינוכי שילד יושב בלי כיפה ושותקים. אי אפשר לחנך ככה. חינוך דתי זה חינוך דתי. הילדים צריכים לראות שנוהגים בכיתה כהלכה, ואם עוברים על ההלכה והמורים ממשיכים ללמד כאילו לא קרה כלום - יש כאן מעשה אנטי חינוכי", הוא קובל. "חייבים לדאוג לילדים האחרים שמעוניינים לצאת מהכיתה והמורים יבואו ללמד אותם בכיתה חלופית. חייבים לדאוג לילדים שיתחנכו באווירה ראויה. זה לא נגד בית המשפט אלא רצון טוב של המערכת החינוכית והמועצה המקומית ומשרד החינוך לאפשר להורים לחנך את ילדיהם בצורה ראויה".

ש' (השם שמור במערכת), אם לילד בכיתה, מבקשת לציין: "קודם כול חשוב לי להבהיר שבניגוד למה שמפרסמים בתקשורת אנחנו לא נגד הילד. אנחנו מכבדים כל אדם באשר הוא. אין לנו שום דבר נגדו. אנחנו לא מתערבים בחינוך של האמא. זה לגמרי שלה. אבל אנחנו כהורים דתיים שלחנו את הילדים שלנו לחינוך ממלכתי־דתי שמחנך לערכים מסוימים ומצפים מבית הספר שילך לפי הערכים הללו", היא אומרת. "כל הזמן מדברים על טובת הילדה, אבל מה איתנו? מה עם לכבד אותנו? אנחנו נטולי זכויות? זו פגיעה באורחות חיינו. מקפידים על זכויות אדם רק כשמדובר בטרנסג'נדרים ולהט"בים. הילדים שלנו שקופים", היא קובלת.

גלית (שם בדוי), אם לילד מבית הספר, מוסיפה כי מערכת החינוך רומסת את זכויות תלמידי בית הספר: "אנחנו לא מאמינים שבמדינה מתוקנת, אדם יהודי ודתי לא יכול לשמור על הזכויות שלו לחינוך לפי האמונה שלו וכופים עלינו להמשיך להתנהל בהתאם לכל מיני אג'נדות כאלה ואחרות. זה פשוט בלתי נתפס. שלחנו את הילדים שלנו למוסד חינוכי עם תפיסה ערכית ברורה".

דיני נפשות

הרב ד"ר בני לאו, ראש מיזם 929 ויו"ר אקים ישראל, מבקש להדוף את הטענה כי מדובר במאבק ציבורי על דמותה של מערכת החינוך הדתית, וטוען כי זהו מקרה פרטי בלבד וכך יש להתייחס אליו: "מדובר פה בדיני נפשות של ילד ובדיני נפשות של הילדים האחרים. אלו לא דיונים תיאורטיים בלבד אלא אנחנו מדברים כאן על חיים ולפני הכול. אנחנו צריכים לעסוק בפרט, בלי סיסמאות. לכן אני מלא התפעלות מהטיפול של ראשי החמ"ד, שניסו לאורך כל הדרך לטפל בפרשה בדיסקרטיות ובליווי מקצועי, כשכל הזמן טובת הילד מול עיניהם", הוא מציין.

"אני לא מאמין שדומה מקרה אחד למשנהו. אנחנו צריכים לא לייצר משנה שהיא סטיגמטית והרמטית, אלא להשאיר המון שיקול דעת לכוחות המקצועיים שפועלים בשטח, שהם אנשי הפסיכולוגיה ואנשי הפיקוח וניהול. אנשים שמלווים מקרוב את התהליך", הוא אומר. "יש כאן תהליך שהוא רב־מערכתי, תהליך שעוסק בנפשות של הילד ושל הילדים האחרים, ואנחנו צריכים לא לומר 'המשנה שלנו' כי זו לא משנה אלא בני אדם והחיים עצמם".

האם אין לדעתך חשש שאם יאפשרו את המקרה הספציפי הזה בחמ"ד הוא יהיה פתח למקרים רבים נוספים, כמו שקורה אגב בארצות הברית?

"בדיוק מול האמירה הזאת אני יוצא", הוא אומר. "אי אפשר להלך עם אקדחים שלופים, לא מהצד הליברלי ולא מהצד השמרני. אי אפשר לבוא ולהלך אימים ולהגיד 'אנחנו הולכים לשם'. יצירת האקדחים הללו הופכת את הזירה לזירת קרב, וכשיש קרב אין דיבור, אין הקשבה ואין שיח. יש רק חורבן בעולם".

אולי זו עצימת עיניים?

"בדיוק הפוך. הטענה של החשש ממה יקרה הוא עצימת עיניים אל פני הילד והילדים. רואים אידאולוגיות, רואים רעיונות ולא רואים עיניים, לא רואים פנים, לא רואים נפש. עיוורון מוחלט. אידאולוגיה שהיא כולה עיוורון", הוא מאשים.

אז מה לשיטתך צריך כן לעשות?

"במקרה הספציפי הזה אני לא יודע אם לא איחרנו את הרכבת. מפני שאני מדבר עם ההורים והאזור מדמם לגמרי. אני רוצה להאמין בתקווה שלא איחרנו את הרכבת ושאנחנו יכולים לנהל דיבור של ממש, קודם כול בין ההורים הקרובים מכאן ומכאן, ההורים המפוחדים מכאן ומכאן, ואני עושה השתדלות על הדבר הזה", הוא משתף. "אבל אני מזהה בשטח פחד שמוביל לשיתוק של כולם".

מה לדעתך ההתייחסות האידיאלית שהייתה צריכה להיות במקרה הזה?

"מהרגע הראשון מערכת הליווי של הכיתה הייתה צריכה ליידע את ההורים באופן דיסקרטי ולהפוך את ההורים לשותפים לתהליך. מדובר כאן בילד שכל גורמי הליווי הפסיכולוגי והחינוכי מגיל גן היו תמימי דעים שהילד הוא ילד ולא ילדה, ושזה מקרה מובהק של ילדה שהיא בכל המדדים של הנפש ילד".

בגיל שלוש ניתן לקבוע כזה דבר?

"בגיל חמש. יש אנשים שהם אנשי מקצוע לא פרוגרסיביים ובלי אג'נדות שליוו את המשפחה מגן הילדים, והם לא עשו מעשה של לשרוף את המועדון. הם אנשי חינוך שליוו את הילד הזה מקטנות וזוהי המסקנה המקצועית שלהם. את יכולה להגיד 'מטרללים לנו את הילדים', את יכולה להגיד כל מיני דברים, אבל את לא מכבדת את אנשי המקצוע".

כמו שיש את חוות דעתם יש גם חוות דעת מנוגדות. זו לא תורה מסיני.

"אנשי חינוך ופסיכולוגיה ליוו את הילד הקטן הזה בתהליך של בירור זהות. אני לא רוצה להגיד שאם אני הורה בכיתה אני מקבל את זה בשוויון נפש והכול סבבה. אני שומע את ההורים. הם מבוהלים. הם חושבים שהילדים שלהם לא צריכים להיחשף לדבר הזה. זאת סוגיה נורא רצינית, אבל בואו רק לא נהפוך את זה למשנה, כי יש פה חיים וצריך לראות בעיניים ולחשוב על התהליך. לו יכולנו לגלגל את הסרט אחורה - ההורים היו צריכים להיות שותפים מההתחלה והיו מדריכים אותם איך לתווך לילדים שלהם בצורה נכונה שיש מציאות שהקב"ה עושה בעולם והיא לא הכי ברורה לנו. וכך זה היה נראה אחרת, ולא הייתה מלחמה. המלחמה הזאת נולדה בטעות נוראה", מלין הרב בני לאו.

לא תוכל להתעלם

לעומתו, מיכאל פואה, יושב ראש תנועת 'בוחרים במשפחה', משוכנע כי אין לאפשר תופעות מעין אלו בחינוך הדתי: "ההורים בכיתה לא יכולים בשם החמלה להגיד 'בואו נתעלם מזה'. זו תופעה שיש לה השלכות ישירות גם על ילדיהם, וזו תופעה מידבקת. הילדים שלהם כבר נחשפו בעל כורחם לסוג של בלבול, ואם הם לא ייתנו לילדים גב חזק ויגידו בצורה ברורה שאין מציאות כזאת להחליף מגדר, אם הם לא יעניקו להם את היציבות והעוגן אז הם עלולים לגלות את הבלבול הזה אצלם בעוד כמה שנים. זו תופעה מידבקת", הוא שב ומזהיר. "יש מחקרים שמצביעים על כך בארצות הברית, והדרך היחידה להגן על הילדים היא לצאת למאבק ולהגיד בקול ברור שאנחנו נלחמים על הזכות לחבר את הילדים שלנו למציאות ולא לתת להם עולם דמיוני בגיל כל כך צעיר. את ההורים מבית הספר שיש להם דרך חינוכית ברורה לא סופרים", קובל פואה.

"הורי החמ"ד צריכים להבין שהחמ"ד היום לא מתנהל על פי פסקי הלכה, ובעיניי גם לא על פי המוסר האנושי הבסיסי. הוא לא מגן על הילדים מפני תופעות כאלה. אנחנו רואים על הילדים בכיתה ובבית הספר שהם מתמודדים עם תופעות לא פשוטות. יש ילדים שאיבדו אמון במבוגרים, יש שמרגישים ששיקרו להם, שנכנסו למצבים דיכאוניים, שחזרו להרטיב בלילה, יש ילדה שמבטאת רצון לאובדנות. יש שם ביטויים מאוד קשים ומדובר בילדים קטנים בני שמונה בלבד, והמערכת החינוכית פשוט לא סופרת אותם. רק אומרים 'תסתדרו, תכילו'. ואנחנו יודעים שמקרים כאלה יוצרים הדבקה חברתית מטורפת", הוא מתריע. "מחקרים בעולם מצביעים על עלייה של מאות ולפעמים אלפי אחוזים בתוך מספר שנים מועט מאוד, של ילדים מהסביבה שחווים דיספוריה מגדרית בעצמם. מציאות של תופעה כזאת שמקבלת אישוש ועידוד יוצרת בלבול זהותי אצל הילדים האחרים, שאין להם כלים בגיל הזה. הם בכלל לא מסוגלים להבין את זה וזה יוצר בלבול זהותי. הילדים בסכנה. והורה אחראי צריך לקחת את הילדים שלו ולהגיד 'כאן הילד שלי לא ילמד'".

עד כדי כך? אתה מציע להורים לעזוב את החמ"ד? זה לא צעד דרמטי?

"או שהחמ"ד יתאפס על עצמו וייתבע את עצמאותו. כרגע ברמת החמ"ד - למרות שאני חושב שיש לכך השלכות על כל ילדי ישראל – החמ"ד היה צריך לבצר את מעמדו ולהגיד באופן ברור 'פה האג'נדות הפרוגרסיביות, הקיצוניות והמסוכנות האלה לא נכנסות'. ואם החמ"ד לא מסוגל לעשות את זה, אז אני לא יודע מה טעם יש בחמ"ד", הוא אומר בכאב, אך מדגיש כי המאבק בגבעת שמואל דווקא נוסך בו אופטימיות: "אני יותר אופטימי, כי בעקבות ההורים מגבעת שמואל שיצאו למאבק והעלו לסדר היום את העניין הזה - זה מתחיל לחלחל למודעות של הציבור. התופעות הללו כבר נמצאות, אבל במקרה הזה קמה קבוצת הורים רצינית ואמיצה שמבינה שהיא אחראית לדאוג לטובת הילדים שלה ופתחה במאבק נחוש. זה כמו סיכה קטנה מול בלון ענקי שבהתחלה דוקרים וזה לא מתפוצץ, אבל אני מניח שבסופו של דבר הסיכה תהפוך לקול משמעותי יותר והיא תפוצץ את הבלון הנפוח הזה".

***