47,988 - זהו מספר היהודים שעלו להר הבית כהלכה בשנת תשפ"ב. מדובר בגידול של כמעט 100% לעומת שנת תשפ"א שקדמה לה, שבה עלו להר 24,764 יהודים. במבט של שבע שנים אחורנית הגידול מרשים עוד יותר: בשנת תשע"ו עלו רק 12,148 יהודים.
אחד הגורמים העיקריים לצמיחה המרשימה הזו הוא מינהלת הר הבית והעומד בראשה הרב שמשון אלבוים, שפועל ללא לאות למען שיפור תנאי העולים למקום המקודש ביותר לעם היהודי. זהו קצה הקרחון מהפעילות הענפה שלו במסגרת מינהלת הר הבית. בין הפעילויות וההישגים בשנים האחרונות אפשר למנות את הרחבת שעות הפתיחה של הר הבית, הארכת משך השהייה, שיפור ועיטור לובי הכניסה, שתייה קרה וחמה מדי יום, ייסוד מעמדי הדלקת נרות חנוכה ממלכתיים בשער ההר עם שרים, חברי כנסת ורבנים, הגמשת חלק מהמגבלות בעליית יהודים להר, הצבת ארוניות מהודרות ונעלי בית לרשות העולים, קביעת שילוט הלכתי בכניסה ועוד.
באמתחתו של גלעד ארדן, שגריר ישראל באו"ם, שכיהן בתפקיד השר לביטחון הפנים בין שנת 2015 ל־2020, ניסיון רב של עבודה משותפת לצד המינהלת לקידום מעמד היהודים בהר הבית. "אני כמובן מבין את החזון והשאיפה הדתית לזמן הגאולה. ועדיין אני חושב שיש להם התבונה והחוכמה לעשות את הדברים בנועם", הוא אומר. "ריבונות ומערכות שלטוניות לא עובדות בצורה של מהיום למחר. עושים את השינויים ומחזקים את הריבונות - בצעד ובעוד צעד ובעוד צעד, בשיתוף פעולה וביחד. הרב שמשון וכל מי שעובד איתו ופעל מולנו במינהלת, עושה זאת בדרך הנכונה בכל הפעילות מול משטרת ישראל ומול המפקדים. אני גאה על כך שהייתי שותף שלהם בתהליך הזה".
אחד ההישגים בתקופת כהונתו של ארדן היה הוצאתם של המוראביטון והמורביטאת אל מחוץ לחוק. "רתמתי את כל גורמי הממשלה, כולל היועץ המשפטי לממשלה - שאני אישית הגעתי לדיון אצלו כדי שיהיה משקל נגד - נגד כל הגורמים שלא רצו להוציא אותם מהחוק וחששו מהתגובה ברחוב הערבי. לא הסכמתי להתפשר בעניין הזה", הוא משחזר.
עיקרון נוסף שקבע ארדן בתקופת כהונתו היה שאסור לעולם להסכים לסגירת ההר ליהודים תחת איומים של אלימות וטרור. "מי שמאיים, הוא זה שצריך לשלם את המחיר", הוא קובע בנחרצות. "אני לא מדבר דווקא על המשטרה, אלא על מערכות ביטחוניות שהתרגלו הרבה שנים למדיניות שונה - מדיניות שאומרת שכשיש רגישות ביטחונית, לא נורא אם סוגרים את ההר לכמה שעות או ליום־יומיים או לשבוע. התפיסה שלי הייתה הפוכה, והיא אומרת שמבחני הריבונות שלנו מתחילים בהר הבית. ברגע שנאבד ריבונות שם, האויבים שלנו יבינו שאפשר לנסות אותנו בכל חלקי המדינה. אם מדינת ישראל תסכים שהמקום הכי קדוש ליהודים ייסגר תחת איומים של טרור ומחבלים, אף שאנחנו כמובן חזקים יותר מכל אויבינו - יבינו שאנחנו כנראה אולי לא מאמינים בריבונות שלו ובזכות שלנו. במקביל זה גם הפוך - הריבונות שלנו מקרינה על מה שאנחנו מאמינים לגבי הזכות שלנו במקום הזה, ההיסטוריה שלנו והעתיד שלנו".
אמון בונה עתיד
ארדן מציין לטובה את האמון הרב ששרר בינו ובין מינהלת הר הבית. "כשאתה כשר יודע שיש לך גורם אמין שמציג לך מה באמת קורה בהר, זה מאפשר לקבל את ההחלטות הנכונות. בדרך כלל הייתי מקבל את התמונה מהצד של המשטרה, אבל רציתי גם לקבל את הצד של הציבור, איך הוא רואה את הדברים. פה, עם הרב שמשון והמינהלת, הרגשתי בטוח, כי הם אמרו לי את האמת. אם טוב - טוב, אם לא טוב - לא טוב. הם גם ידעו לתת ציונים לשבח למשטרה, לא רק התלוננו. בזה תבונתם.
"הרגשתי שאני בתור שר יכול לסמוך על המידע שאני מקבל מהם לגבי כל מה שקורה בהר, וגם להתבסס על זה בדיונים התקציביים ואף בקבינט, מול ראש הממשלה וראשי השב"כ וצה"ל, שעיניהם נשואות אל המקום הזה, במיוחד בימי הרמדאן ואחרי פיגועים.
"המידע שהייתי מקבל מהמינהלת היה יקר מפז. לאורך כל הדרך פשוט למדתי המון מהמינהלת ומהרב שמשון, ואני באמת מייחס להם תרומה אדירה - ממש ראיתי אותנו כשותפים שווים במהפכה שהתחוללה שם בשנים שהייתי שר".
גם שר החוץ אלי כהן ידוע בקשר העמוק שלו להר הבית. לא סוד הוא שכהן היה חבר הכנסת הראשון שלא רק עלה להר, אלא גם ארגן עלייה עם חמישים מחבריו. "בהר הבית נמצאים השורשים שלנו. זהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, בו שכן בית המקדש, אליו התפללו אבותינו לשוב במשך אלפיים שנות גלות, ולכיוונו אנו מתפללים עדיין שלוש פעמים ביום. אנחנו זכינו להגשים את החלום ולהקים בארץ ישראל את מדינת העם היהודי שבירתה ירושלים, ובליבה הר הבית. לכן ראיתי את זה כזכות לבקר שם", הוא מסביר. "אכן זכיתי לעלות יחד עם חבריי, בליווי צמוד של הרב שמשון אלבוים. זו הייתה חוויה מרוממת ומרתקת, במיוחד לי בתור כהן. מרגש לדרוך על האבנים שעליהן דרכו הכהנים בבית המקדש ולראות את המקום שבו שרו הלווים כל יום.
"הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר של העם היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. ממשלת ישראל תמשיך לפעול, בהתאם לסטטוס קוו, לכך שכל יהודי שירצה יוכל לבקר בהר בראש מורם", הוא מפרט את חזונו כחבר בממשלה החדשה לגבי הר הבית בקדנציה הקרובה. "אני מברך את מינהלת הר הבית ואת הרב שמשון אלבוים על הפעילות לטובת עם ישראל ולטובת המורשת שלנו. הסיורים שהם עורכים בהר, יחד עם ההסברים המפורטים, מגבירים את הידע של הציבור, מחזקים את המודעות לנושא ומחזירים את עם ישראל לשורשים".
הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות, ידוע גם הוא בקשר העמוק שלו להר הבית, שאליו הוא עולה עם תלמידיו לעיתים תכופות במשך שנים רבות. "המצב בהר הבית בשנים האחרונות הוא טוב יותר. יש לנו יחסים טובים יותר עם המשטרה ועם הפיקוד שפועל במקום, ויש הבנה שיש לנו זכות מלאה לבקר בהר, להיות שם, שההר הזה הוא מקום קדוש לנו על פי אמונתנו. העובדה שהמקום קדוש לנו על פי אמונתנו מקנה לנו את הזכות המלאה לבקר שם", הוא מתאר בפשטות. "אנחנו לא מנסים לפגוע בשום בני דת אחרת, אבל אנחנו רוצים לממש את הזכות שלנו. ארגוני הר הבית דואגים שזה יקרה, ואני בהחלט מחזק את ידיהם מאוד.
"הארגונים מנסים לעשות הכול כדי שהמסלול לא יעבור במקומות האסורים, אלא רק במקומות שמותר לטמאי מתים ללכת בהם", הוא מזכיר את הנחיצות ההלכתית. "כמובן, אנחנו מקפידים מאוד על הטבילות הראויות, גם יום קודם וגם ביום העלייה עצמו. אנחנו מקפידים שלא לקחת לשם דברים שהמשנה במסכת יומא אומרת שלא להכניס אותם להר הבית; משתדלים מאוד שלא יהיה שום היסח דעת, שלא יהיה כל מה שקשור בעמידה במקום הקדוש הזה. עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, הדבר העיקרי שאני מעוניין בו הוא להביא את המקום הזה לכמה שיותר יהודים בעם ישראל כמקום שהוא מקום הכיסופים שלנו לגאולה, להשראת השכינה, להביא את חשיבות העלייה לשם רק בטהרה ועל פי כללי ההלכה, ולהתפלל במקומות יחד איתם, כדי שנזכה כמובן להשראת השכינה במקום הזה".
גרסא דינקותא
בשבוע הקרוב הרב שמשון אלבוים, שעומד בראשות מינהלת הר הבית, צפוי לקבל את פרס ירושלים על ההישגים הרבים שהשיגה המינהלת. למרות חזותו החרדית, הוא מבקש להבהיר כי עניין הר הבית הוא אצלו גרסא דינקותא. "ברוך ה' זכיתי ועליתי להר הבית מבית אבא, וזכיתי לעלות גם עם סבא שלי", הוא מציין ומפרט את סדר השתלשלות הדברים. "אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר הקב"ה החזיר את עם ישראל אל הר הבית, אבי הרב יוסף היה בחור, וציפה שהנה, חזרנו! - מקימים את הבית השלישי, ומתחילים את עבודת ה' במקדש". אלבוים מציין שכך גם מסופר על הפוסק הרב אלישיב, אשר עם הגעת השמועה על שחרור הר הבית החל כבר במקלט שבו שהה ללמוד את הלכות בית הבחירה שהפכו לרלוונטיות. כשהרב יוסף אלבוים ראה שהדבר לא מתקדם, הוא הגיע למקום, וכמובן נתקל בהוראה של משה דיין שיהודים יתפללו בכותל ולא בהר הבית.
הרב אלבוים מציין כי באותם ימים לקח לאביו הרבה זמן עד שבכלל אישרו לו לעלות. "אחרי חודשים של התדפקות על הדלתות, הרשויות התרצו והכניסו אותו, אבל הלב הציבורי נשאר בחוץ. שנים רבות לקח למערכות, לעם ולציבור לחזור להתאושש. כמו חולה ששכב במיטה שנים רבות, שגם כאשר הבריא, אם יתחיל ללכת - הוא ייפול וישבור את העצמות, כי אחרי תרדמה ממושכת חייבים פיזיותרפיה", מתאר הרב. "כך אנחנו אחרי אלפיים שנות ניתוק מהמקום, שבהן איבדנו את החיוניות המיידית לחזור לעבודת המקדש - עכשיו לוקח לנו זמן לעלות, לשחזר ולקומם. זה מה שאנחנו עושים היום בפעילות סביב הר הבית. העליות כהלכה להר הבית נועדו להחזיר את עם ישראל למקום בתודעה, בנפש, ובעזרת ה' גם במעש".
עד לפני עשור פעלו ארגונים רבים סביב העליות להר הבית, וכל אחד מהם התמקד בנקודה מסוימת שקשורה להר הבית או למקדש. בשנת תשע"ב קמה יוזמה לכנס את כולם לארגון גג משותף. כך החל לפעול המטה המשותף של כל ארגוני המקדש. "מקימי הארגון ביקשו ממני לשמש מזכ"ל, ולשמחת כולנו האיחוד הארגוני הזה נתן את אותותיו באופן מיידי. קודם כול בצורה תקשורתית - ההסתכלות הציבורית על כל הסיפור של הר הבית הפכה מארגוני יחידים לארגון ציבורי ייצוגי. האחדות הזאת שדרגה בצורה מיידית גם את היחס לפעילות וגם את הקשב. מכאן והלאה באמת השמיים הם הגבול. מתיוג כאופוזיציונרים לרשויות או למהלכים מדיניים או כסתם אאוטסיידרים, הפכנו לתנועה ציבורית חיובית שמבקשת לקדם עניינים לאומיים".
כאמור, כיום עולים להר הבית כ־50,000 יהודים בשנה "כהלכה ובטהרה", הוא מדגיש. "זה לא היה המצב עד לפני עשור. המצב בהר הבית היה בנסיגה מתמדת במשך 48 שנות שחרור ההר. מצב היהודים שם הלך והידרדר משנה לשנה והגיע לקטסטרופה בתקופת המוראביטון והמורביטאת - אלו קבוצות מוסלמיות משולמות, 'שכירי התנגדות', שהיו משלמים לאנשיהם מלגות חודשיות כדי שישבו בהר הבית בשעות הפתיחה ליהודים ויתנפלו על כל קבוצה שנכנסת לשם.
"דווקא מהחושך הזה זכינו לצאת לאור גדול כאשר גלעד ארדן נהיה השר לביטחון הפנים, יורם הלוי מונה למפקד מחוז ירושלים ודורון תורג'מן למפקד מרחב דוד. פעילות משותפת ומאומצת שלהם לא רק בלמה את ההידרדרות, אלא שינתה את כל הסיפור. הם התניעו שם תהליך חיובי מתמשך שהולך ומתקדם כבר שמונה שנים ברציפות".
לדברי הרב אלבוים, רשויות המדינה שמחו על כך שהעולים הקימו לעצמם ארגון גג של כל פעילי הר הבית המרכזיים. "הם הרגישו שיש עם מי לדבר ועם מי להתנהל, ולא צריך לריב עם כל עולה שמושך לכיוון אחר; מצב שבו לא ניתן היה להתגמש עם העולים, כי מה שאתה מסכם עם אחד לא מקובל על השני, ומה שאתה מסכם עם השני לא מקובל על הראשון. ההבנה הכי גדולה שהייתה לנו היא שבעצם מדינת ישראל מרוצה מהשינוי, כי היא מעוניינת לתת שירות ליהודים שעולים להר הבית, גם אם רק במידה הדרגתית ואיטית, עקב אילוצי ביטחון ומדיניות. אצלנו הם מצאו אוזן קשבת, ואנחנו מצאנו אוזן קשבת אצלם. כתוצאה מההבנות המשותפות גדל מספר היהודים שעולים להר הבית, העולים לשם מגלים את השינויים החיוביים ומאור הפנים ובאים שוב ושוב. חבר מביא חבר, ועם ישראל חוזר ומתחבר למקום הקדוש".
שיח בריא מול הרשויות
אחת המשימות של מינהלת הר הבית היא לרכז את הפעילים ולסנכרן את פעילות הארגונים. "זאת הייתה המשימה הראשונית. המשימה השנייה הייתה ליצור שיח מול הרשויות - קודם כול המשטרה, ואחרי זה הממשלה, המשרד לביטחון הפנים ומשרד ראש הממשלה. הנקודה העיקרית הייתה ליצור אווירה כמה שיותר ידידותית להר הבית בתנאים שהיה אפשר. הפעילות המשמעותית הראשונה הייתה לארגן מדריכים בהר הבית, ששימשו גם כמתווכים בין העולים לשוטרים. זה הרי המקום היחיד בעולם שבו שוטרים מוצמדים לאזרחים במשך כשעה. היחס בין שוטר לאזרח הוא בדרך כלל יחס לחוץ, במיוחד במקום הזה ובתקופה ההיא, שבה הכול שם היה תחת לחץ המוראביטון והמורביטאת. התקשורת המתווכת הזו נתנה טווח ביטחון גם לעולים וגם לשוטרים", מפתיע הרב אלבוים, "אלו שמחו שיש פה עם מי לתקשר, ואלו - שיש בשטח מישהו שמבין את הסיטואציה. זה אִפשר להעביר מסרים מזה לזה, לא רק כפקודות או תלונות.
"השיח הזה הוביל להבנה שהלכה וגדלה, שכלל העולים היהודים לא באים להר הבית כדי לריב עם הרשויות ועם המשטרה, ואפילו לא כדי להתנצח על הכללים המפלים. העולים נוכחו לראות שגם השוטרים לא באים כדי למנוע מהם זכויות, עד כמה שזה תלוי בהם, ואף החלו להביע את הערכתם לשוטרים שנותנים את נפשם במסירות נפש למען ביטחונם ושלומם. כולנו למדנו שכמעט כל צעד בהר הבית תלוי במערכת המדינית, וגם היא בסוף תלויה ואף מתחשבת בכמות היהודים שבאים לשם".
פרט לכך, פעילי מטה המקדש מקיימים כמובן אירועי הסברה, שהחשובים שבהם הם תרגולי המקדש שמתקיימים בימי חגים בהשתתפות אלפים: תרגול הפסח, תרגול ניסוך המים שמתחיל כבר בבריכת השילוח, תרגול שתי הלחם בחג השבועות, תרגול העומר, ובחנוכה - הדלקת נרות. "באירועים האלה ארגוני המקדש ממחישים ומתרגלים את עבודת המקדש, שחסרה לנו זה אלפיים שנה. בכך הולכים ומחזירים את שכינתו לציון בצעדים מדודים.
"פעילויות הסברה נוספות מתקיימות בבתי ספר ובישיבות, בעזרה וסבסוד, ובעצם בכל מה שיכול לסייע ליהודי שרוצה להתחבר למקום המקדש: מתן שירות בכניסה להר הבית - כיבוד קל, שירות נעליים לעולי הר הבית, שמחליפים את נעלי העור בנעלי גומי, לוקרים לתיקים שהעולים לא עולים איתם להר מדיני מורא מקדש, ושירות תיווך וסיוע מול המשטרה, אם בארגון עליות ייחודיות ואם בסיוע לפרט שהסתבך איתה מכל סיבה שהיא ומבקש לחזור אל ההר. כל מה שאפשר לעשות כדי להקל בתנאים הנוכחיים על היהודים את העלייה להר הבית, אנחנו משתדלים לעשות, וכל העת פתוחים לדברים המשתנים".
איך אתה רואה את הפעילות למען הר הבית בטווח הארוך?
"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו. ואם כך זה בכל בית, ברור שגם בית המקדש והר הבית בידי שמיים. אלא שאנחנו אף פעם לא פטורים מלהשתדל ולבנות את החלק שלנו. אנחנו כבר רואים מול העיניים התפתחויות עצומות בהר הבית. יהודים רבים עולים כיום להר הבית מדי יום, ואף מתפללים שם יום יום שחרית ומנחה, בצורה כזאת או אחרת. זאת התקדמות אדירה שלא הייתה בהר במשך יובל שנים. ככל שיש יותר יהודים בהר הבית - המדינה והרשויות באות יותר לקראתם, והן מאפשרות. מה יהיה השלב הבא והשלב שאחריו - לאלוקים פתרונים. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לכוון את המודעות שלנו, את התודעה הציבורית והאישית. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו נותנים את האופציות לכל יהודי לבוא ולהתחבר למקום, וסמוכים ובטוחים שהרשויות ימצאו את הדרכים לקדם את עם ישראל במקום הזה. השאיפה הזו הרי משותפת לכל יהודי – בין אלה שכבר שם ובין אלה שעדיין לא שם. ובטווח הארוך, ככל שיותר יהודים יגיעו ויעלו כהלכה, בקדושה ובשאיפה, האפשרויות יגדלו ויתרחבו, בדיוק כפי שהן כבר הולכות ונפתחות כיום יותר ויותר".
***