בשבוע שעבר סיפרתי כאן על מיכל, בחורה שניגשה אליי בסוף אחת מההרצאות שלי בנושא בריאות. מיכל גדלה בבית בריא במיוחד, עם אמא שהקפידה על כל מה שנכנס לפה של ילדיה ואסרה עליהם לאכול ממתקים ומאכלים לא בריאים. כתוצאה מכך נוצר אצלה אנטי לנושא, לצד רגשות אשמה. להרצאה שלי היא הגיעה מתוך תקווה שתצליח לשמוע ממני משהו שיעזור לה להתמודד עם הקונפליקט הזה, אך למרבה האכזבה זה לא קרה. את כל זה היא סיפרה לי בסוף ההרצאה ושיתפה אותי בכעס שהתעורר בה כששמעה את דבריי.
האמת שהכרתי ילדה כמו מיכל, קראו לה רותי והיא הייתה בת כיתה של אחותי. מדי פעם היא הגיעה לביקור בביתנו אחר הצהריים. במיוחד אני זוכרת איך היא הייתה נעצרת בכל פעם ליד ארון הממתקים במטבח, שאותו הכירה ככל הנראה מביקורים קודמים. העיניים שלה פשוט היו נתקעות בכל פעם על הארון במבט עורג, מלא תקווה. היום כשאני חושבת על זה, אני מנסה להבין: מה היא קיוותה שיקרה? שפתאום הארון ייפתח וייפלו עליה סוכריות טופי ובייגלה? בכל מקרה, אין ספק שבשני המקרים האיסור הנחרץ לאכול אוכל שאינו בריא מספיק רק יצר ריאקציה קשה אצל שתי הילדות הקטנות הללו. כעת עמדתי מול מיכל והייתי צריכה לומר לה משהו בעל משמעות. אז התפללתי בלי מילים שאצליח לענות לה, וניסיתי ככל יכולתי.
המציאות אינה כספומט
"את יודעת, אנחנו חיים כיום בעולם מוצף מידע, על כל נושא יש כל כך הרבה דעות וגישות והסברים ומחקרים. קחי רק את נושא התזונה - לכל אחד מאיתנו יש תערובת שלמה של אמונות בנושא. חלקן מבוססות על ידע אמיתי והרבה מהן על שמועות, דברים שאמרו לנו, קטעי מאמרים שקראנו או פשוט הטעם האישי שלנו. התגובה שלנו לכל המידע הרב הזה היא ניסיון לעשות את 'מה שנכון'. נדמה לנו שאם נעשה את הדבר הנכון - נהיה מוגנים. ובאיזשהו מקום אנחנו מאמינים ב'דבר הנכון' אפילו יותר מאשר בקדוש ברוך הוא. אם אוכל נכון - לא אהיה חולה. אם אחנך כמו שצריך - יהיו לי ילדים כמו שחלמתי. אם אשתדל מספיק - אהיה עשירה. הסיבה שכל הדברים האלה לא קרו עדיין היא פשוט כי לא התאמצתי מספיק. כאילו שהמציאות היא מין כספומט כזה, שכל מה שצריך זה להכניס את הכרטיס הנכון - והתוצאה המדויקת תצא מהצד השני.
אך האמת שונה. החיים שלנו מנוהלים בהשגחה פרטית משמיים, ובלי קשר לעובדה שרובנו מתקשים לעשות את הדבר הנכון - גם אם היינו מצליחים במאה אחוזים, עדיין יש את השם יתברך בעולם, והוא היחיד שאחראי על התוצאות של חיינו.
"פרט לכך, בתחומים רבים כמו חינוך למשל, אין דבר אחד שהוא הנכון. או תחום ענקי כמו התזונה, מי יכול לומר שהוא מצא את הפתרון המושלם לתזונה בריאה? הרי יש כל כך הרבה גישות ודרכים ושיטות, ועד כמה שידוע לי, גם גדולי התזונאים לא הצליחו להגיע לחיי נצח. תזונה בריאה היא בסך הכול כלי שקיבלנו כדי לעשות לעצמנו טוב. ואם היא עושה רע – היא מאבדת את ערכה.
"אמא שלך האמינה מאוד במשהו וניסתה להעביר לכם אותו. כנראה לנפש שלה התאימו הקיצוניות וההקפדה החמורה, ולנפש שלך לא. את לא יכולה לנסות לאכול בריא בדרך של אמא שלך, ובכלל, אוכל לא יכול להיות מוקד לחיכוך בינך ובינה. מתוך ניסיון להיות שונה ממנה, החלטת לעשות אותו הדבר אבל הפוך... כך שבסופו של דבר, היא עדיין זו שמכתיבה בתוכך פנימה 'מה נכון'. את רק עושה את הנכון הזה מהצד השני שלו, ומרגישה אשמה נוראית עקב כך.
"כדי לצאת לדרך חדשה, עלייך להפסיק להתווכח עם אמך, לקבל את העובדה שמה שהיה נכון בשבילה אינו נכון בשבילך, וזה ממש בסדר. ומכאן - תתחילי לחפש את הדרך של מיכל. לגלות מה את אוהבת, מה עושה לך טוב, למצוא מעט אוכל בריא שמתאים לך. וכשאת מנסה לבנות תפריט חדש לעצמך – תתאימי אותו בראש ובראשונה לאופי שלך, לצורכי החיים ולטעם האישי שלך. אולי זה סלט ירקות, אולי אוכל אפוי במקום מטוגן, חפשי צעדים קטנים שמדברים אלייך ובכל פעם תחטפי עוד מעט טוב, ובמיוחד - תשמחי את עצמך עם כל הצלחה הכי קטנה, תחשיבי אותה!"
כך ישבנו יחד, ומיכל רשמה כמה דברים קטנים מאוד שכן הייתה רוצה לעשות, כאלו שמתאימים לה. עיקר העבודה שהצעתי לה היה למצוא את הקול הנכון, הקול הפנימי שלה, וגם עליו להסתכל כשאיפה ולא כאיום שמרגישים אשמה בגללו. הוספנו לכל זה תפילה לסייעתא דשמיא, ומיכל עזבה את האולם עם חיוך על הפנים.
מאפה שמרים עם פסטו, גבינות וירקות כתומים
הנה אחד הבריאים והאהובים עליי - מאפה שמרים שממלאים אותו בכל טוב, מין פיצה בריאה כזאת, שיש עליה פסטו וירקות כתומים וגבינת עיזים והיא פשוט חגיגה בריאה ונהדרת. אני עושה אותה מקמח כוסמין אבל כל סוגי הקמח יתאימו כאן.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן התפחה:
שעה
זמן אפייה:
15 דקות
כ־6 יחידות
לבצק:
500 גרם קמח כוסמין 80 אחוז או מלא
כף שמרים יבשים או חצי קוביית שמרים טריים
4 כפות שמן זית
כפית מלח
כפית דבש
2-½1 כוסות מים פושרים
לפסטו:
צרור בזיליקום טרי, עלים בלבד בלי הגבעולים הקשים
שליש כוס צנוברים או שקדים
4 שיני שום
שליש כוס שמן זית
מלח ופלפל
לירקות ולגבינות:
2 גזרים
בטטה בינונית
נתח דלעת קטן
מלח ופלפל
200 גרם מוצרלה
200 גרם פטה או בולגרית עיזים
מכינים את הבצק: שמים את כל החומרים פרט למים במיקסר עם וו לישה או בקערה רחבה, מתחילים לעבד במהירות נמוכה ומוסיפים את המים תוך כדי לישה. ממשיכים ללוש ולעבד עד לקבלת בצק רך וחלק אך לא דביק מדי. מעלים את מהירות הלישה וממשיכים ללוש כ־7 דקות. משמנים קלות קערה ומעבירים אליה את הבצק, מניחים עליה ניילון או מגבת ומתפיחים במקום חמים כשעה.
מכינים את הפסטו: שמים את כל חומרי הפסטו במעבד מזון, בבלנדר או בבלנדר ידני וטוחנים יחד לתערובת אחידה.
מכינים את הירקות: חותכים את הגזר לרצועות דקות (אפשר בעזרת קולפן). פורסים את הבטטה לעיגולים דקים, חוצים את הדלעת ופורסים אותה לפרוסות דקות. מביאים מים לרתיחה בסיר ומבשלים את הירקות הכתומים כ־5 דקות, עד שהם מתרככים מעט. מסננים ומצננים מתחת לברז.
מרכיבים את המנה: מחממים תנור לחום של 220 מעלות. מחלקים את הבצק ל־6 כדורים, מגלגלים אותם מעט ומשטחים על תבנית התנור, מרופדת בנייר אפייה, לקבלת שישה עיגולים. מורחים את הפסטו על כל העיגולים בצורה אחידה. מפזרים את הירקות, מפזרים מעליהם את שני סוגי הגבינות, מתבלים את הירקות הכתומים במלח ופלפל ומכניסים לתנור החם. אופים 15-12 דקות, עד שהבצק מזהיב והגבינה נמסה. מגישים חם.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***