אביו של הקריין ושדרן הרדיו המיתולוגי דן כנר, הרב דוקטור ישראל צבי כנר, היה רב בית הכנסת לצעירים בווינה עד שנת 1938 ורב בית הכנסת לפליטים בלוכסמבורג.
לאחר מכן, כשעלה לארץ בשנת 1939 הוא הפך למחנך ולימד גם היסטוריה, תלמוד ואזרחות, כתב ספרים ושימש כרב בחגים ובמועדים של חודש תשרי.
"בשעתו הוציא ספר קטן-ממדים, 'דבריהם האחרונים', ובו דברים שאמרו אישים ממש על ערש מותם", מספר בנו. "לתפישתו, ברוב במקרים, הדברים האלה שפכו אור, לאחור, על אישיותו של האיש, על דרך חייו ובעיקר על הערכים שהנחו אותו בהתנהלותו עלי אדמות".
"אני נדבקתי בהתלהבותו של אבי ועל הדרך גם למדתי מכך רבות על פרקים ועל אישים בהיסטוריה העולמית והיהודית. מים רבים זרמו בירדן מאז שהוציא את הספר. נוספו אישים והתבטאויות בעת החדשה. גם הרחבתי את היקפו של הספר (הספר החדש מכיל ערכים רבים שלא היו בספר המקורי. א. פ.) וכתבתי גם בין עמוד לשניים על האיש/ה עצמו/ה ואנקדוטות שונות".
הספר החדש, שנקרא גם הוא "דבריהם האחרונים", הוא מפעל חיים של כנר עם כ-400 עמודים שהושקעו בהם עשרות שנות ליקוט וכתיבה, ומביא את דבריהם של 185 דמויות לאורך אלפי שנות היסטוריה.
הספר מביא את המילים האחרונות שנאמרו מפי אותם אישים על ערש מותם, ומנסה לדלות ממרבית המשפטים שנאמרו תובנות באשר לאישיות עצמה. בנוסף, הוא סוקר בקצרה את פעלה של האישיות ומשבץ לאורך הספר אנקדוטות מעניינות.
היה מישהו שלא נכנס לספר? שישבת וחקרת וכתבת עליו והפרק כבר היה מוכן, ובסוף החלטת לא להכניס אותו?
"המילה 'חקרת' קצת גדולה עליי ועל הספר", עונה כנר. "ליקטתי, אספתי, שאבתי – ואני מציין זאת בפתח הדברים. בביתי כחמישה עשר אלף כותרים, מאגר גדול ללקט מתוכו, וגם עקבתי אחר פרסומים בעיתונים ובכתבי העת. היום גם המרשתת והוויקיפדיה זמינות, אך בערבון מוגבל. אין הן אמינות כמו האנציקלופדיות של פעם, שנכתבו בידי אקדמאים רצינים וידועי שם".
"ההחלטה מה לכלול בספר ומה לא הייתה קשה, ולבסוף החלטתי לא לקבוע אמות מידה, אלא לבחור 'מכל הבא ליד'. הייתי מוגבל. גם כך יש בספר שלוש מאות תשעים ותשעה עמודים וכמאה שמונים וחמישה ערכים. כל ערך שלא נכנס העלה דמעות-תסכול בעיניי".
"רק כדוגמה: לא הוכנסו הערכים יוסף תרומפלדור (כנר ציין כי כמי שבא מבית ז'בוטינסקאי-בית"רי הוא מקפיד לכתוב את שמו בתי"ו. א. פ.), וחייל צה"ל, סמל אורי אילן, שנתפס על ידי הסורים בהיותו במשימה בתחומם, עונה ולא גילה דבר. הוא התאבד בכלאו לפני שחלילה יצליחו להוציא מפיו הודאה כלשהי. כשהוחזרה גופתו, נמצא בין אצבעות רגליו פתק ובו מחוררות המילים 'לא בגדתי'. אני מעריץ את שתי הדמויות האלה".
היות וכנר התפרסם כקריין ואף הקליט לפני שנים אחדות את התנ"ך כולו, דבר שזיכה אותו בפרס היצירה הציונית מטעם שרת התרבות, השאלה מי יקריין את הספר שלו בעוד עשור הייתה רק מתבקשת.
"אם ימצא מישהו לנכון ליזום את הקלטת הספר, אשמח להקליטו בעצמי, כי הכותב מכיר את הדגשים ואת נימת הדיבור כשהוא מוציא את הטקסט שכתב מן הכוח אל הפועל, מן הדף הכתוב – לאוזנו הכרויה של המאזין".