שבוע לאחר שעם ישראל סיים את נטיעות ט"ו בשבט יצאו גם כוחות האכיפה שלוחי המתפ"ש (מפקדת תיאום הפעולות בשטחים) והמינהל האזרחי עם רון בלב ואת ביד, למבצע עקירה של למעלה מאלף עצי זית באזור שילה. העצים ניטעו בקרקע שנמצאת בחזקתו ובעיבודו של חקלאי יהודי כבר שנים רבות. טענות של פלשתינים לבעלות עליה מעולם לא התבררו או הוכחו בבית המשפט. זה לא הפריע למשפטני המינהל האזרחי, העוינים להתיישבות, להוציא נגד החקלאי "צו שימוש מפריע" – פרוצדורה משפטית מפלה שהומצאה במיוחד כדי להתנכל לחקלאים יהודים, ומיושמת בפועל רק נגד יהודים. לא במקרה קבעה הוועדה בראשות השופט אדמונד לוי שמדובר בצו דרקוני שיש לחדול מלהשתמש בו.
השרה אורית סטרוק הסבירה השבוע כי ועדת ערר של המינהל האזרחי קיבלה את טענות החקלאי היהודי שיש לבטל את הצו. למרות זאת החליטו במינהל האזרחי, שהיה כפוף באותם ימים לאהוד ברק, אז שר ביטחון עוין להתיישבות והיום תועמלן משולח רסן נגד הרפורמה המשפטית, להתעלם מהמלצת ועדת הערר ולהותיר על כנה את החלטת ההשחתה והעקירה. לאורך שנים רבות, במאבק עיקש ומתמשך, עלה בידי אנשי ההתיישבות ותומכיהם בכנסת לדחות את העקירה. והנה, דווקא בימי ממשלת ימין "על מלא", ממשלה שתלויה בקולות הציונות הדתית ועוצמה יהודית - נשלחו הטרקטורים לעקור ולהשחית. אי אפשר להבין, אי אפשר לקבל.
על פי ההסכמים הקואליציוניים, השליטה במתפ"ש ובמינהל האזרחי אמורה להימסר לידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בתפקידו הנוסף כשר במשרד הביטחון. אלא ששר הביטחון גלנט גורר רגליים ומעכב את העברת הסמכויות לידי סמוטריץ', ולכן האחריות הישירה לביצוע העקירה מוטלת עליו. לא ברור מה הסיבה לכך שגלנט סיכל את ניסיונו של סמוטריץ' לעצור את הטרקטורים. אולי רצה לגבות את הדרג הצבאי והפקידותי שמתחתיו - כל עוד הוא מתחתיו. אולי רצה להראות לסמוטריץ' שהוא בעל הבית והוא הקובע. כך או כך, נראה שגלנט אינו קורא את המפה הפוליטית. בקצב הזה הוא צפוי ללכת בדרך הקצרה החוצה, דרך שאותה סימן בוגי יעלון.
הימין האידיאולוגי תמך בשעתו בכל כוחו במינויו של יעלון לשר הביטחון, אך לאחר שיעלון הגיע לשם הוא התנהל והתבטא בסתירה לרוח מפלגתו ומפלגות הקואליציה. בסופו של דבר מצא את עצמו יעלון מחוץ למשרד הביטחון, לאחר מכן מחוץ לליכוד, בהמשך מחוץ למערכת הפוליטית, וכיום הוא אחד מדובריה היותר נרגנים של מחאת השמאל האנרכיסטי. אם גלנט ימשיך לחרחר מריבות מיותרות מול שותף קואליציוני בכיר ולגבות התנכלות להתיישבות במקום להירתם לעזרתה, הוא ימצא את עצמו בסבירות גבוהה באותו מקום שבו נמצא היום יעלון – נפוח מחשיבות עצמית, מלא מרירות ומחוץ למערכת הפוליטית.
גם מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית חייבות להפיק לקחים מהאירוע החמור הזה, שסיים את השבוע בטעם מר ופגע בשמחת ההחלטה על הסדרת תשעה יישובים צעירים שהתקבלה בתחילת השבוע. ממשלה שבה יושבים סמוטריץ' ובן גביר לא יכולה להרשות לעצמה מראות כמו שראינו השבוע והתמשכות של מדיניות הרס ועוינות להתיישבות מצד המנהל האזרחי. עוד לפני שלוקחים את הגה השלטון מידיהם של שופטי בג"ץ, יש להקדים ולקרוא לסדר פקידי מדינה שמנהלים מדיניות עצמאית המנוגדת למדיניות הממשלה הנבחרת. יושב ראש הציונות הדתית ויושב ראש עוצמה יהודית חייבים להבהיר זאת לשר הביטחון, ובעיקר לראש הממשלה שאמור לקרוא אותו לסדר.
למצות את הדין
המעשה החמור של עקירת כרם הזיתים לווה במעשים פסולים ואלימים מצד שוטרי מג"ב שביצעו את העקירה. בין כל אלה בלטה לחומרה התנהגותם הבלתי נסבלת של מספר שוטרים, בגיבוי מפקדיהם, כלפי חברת הכנסת לימור סון הר־מלך. תחילה הם לא כיבדו את היותה חברת כנסת ומנעו ממנה את חופש התנועה לו היא זכאית מתוקף חסינותה הפרלמנטרית. לאחר מכן הם הקיפו וכלאו אותה בתוך חומה אנושית צפופה וצמודה. ובעת שניסתה לחמוק מביניהם החוצה, בוצע בה מעשה שהוגדר על ידה כפגיעה מינית. הפרשה הזאת חייבת להיחקר, ואסור בשום אופן לאפשר לטאטא אותה מתחת לשטיח.
החוצפה הפוגענית של אותם שוטרים לא באה משום מקום. היא תוצאה של שנים רבות בהן הורגלו שוטרים לא לשלם מחיר על התנהלות של לעג וזלזול כלפי מפגינות מהימין, ועל פגיעה בגופן ובצניעותן. הלוק המתנחלי של חברת הכנסת סון הר־מלך, אלמנת טרור שגם גורשה מביתה בחומש, גרם להם להרגיש שכבודה וזכויותיה נתונים למרמס.
בשמאל, בתקשורת ובארגוני הנשים מרבים לבקר את הימין על מיעוט הייצוג הנשי מטעמו בכנסת ובממשלה. אבל הניסיון מלמד כי פוליטיקאיות שמייצגות ערכי ימין ומסורת לא זוכות לגרם של העצמה ואפליה מתקנת. אלו שמורות רק לפוליטיקאיות שמאלניות ופמיניסטיות, או לפוליטיקאיות מהימין שמשתפות פעולה עם הקו הפרוגרסיבי והפמיניסטי. לעומת זאת, פוליטיקאיות מהימין שמקדמות ערכי לאומיות ויהדות לא זוכות לשום תמיכה מצד הדוגלים והדוגלות בקידום נשים והעצמתן. גלית דיסטל אטבריאן, טלי גוטליב, אורית סטרוק, מאי גולן – להן שמורות קיתונות של לעג ובוז.
את המצב המחפיר הזה חובה לתקן, ופתיחה בחקירה בדרך לענישה הולמת של מי שפגעו בחברת הכנסת סון הר־מלך תהיה איתות ראוי על שינוי המגמה.
לא להתפשר על פסקת ההתגברות
בימים שני ושלישי בשבוע הבא יתקיים בפעם ה־20 כנס ירושלים מיסודה של קבוצת 'בשבע'. אחד ממושבי הכנס, שיעסוק בנושא הבוער של הרפורמה המשפטית המוצעת, יתקיים בשיתוף פורום קהלת - מכון המחקר שאנשיו היו גורם בעל השפעה בעיצוב הרפורמה.
בשבוע שעבר ביטאו דוברים מפורום קהלת את עמדתם כי במסגרת שיחות הפשרה על הרפורמה המשפטית ניתן לוותר על חקיקת פסקת ההתגברות. מבחינתם, אפשר להשאיר את המצב בו בית המשפט העליון הוא הפוסק האחרון לגבי תקפותם של חוקים, ובלבד שיתקבל השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים באופן שיעביר את השליטה בוועדה לידי הדרג הפוליטי. למרות הכבוד וההערכה למומחי קהלת, לא אמנע מלהביע את דעתי הלא מקצועית כי ויתור כזה יהיה טעות. גם אם השופטים ייבחרו בידי ועדה שהרכב חבריה לאומי־מסורתי מובהק, זה לא מבטיח שהפסיקות שלהם יהיו ברוח לאומית ומסורתית.
הניסיון מוכיח שלא פעם שופטים שמונו מתוך מחשבה והבנה שהם יביאו לבית המשפט רוח יהודית־לאומית התקרבו ברבות הימים אל הקו של חבריהם לכס השיפוט. התחלופה האיטית של השופטים, שכהונתם הארוכה נמשכת מעת היבחרם ועד גיל שבעים, גורמת לכך שהשופטים השמרנים החדשים מהווים מיעוט. במקרים רבים, עם השנים גישתם משתנה ומושפעת מחבריהם השופטים הפרוגרסיביים הוותיקים, שמעמדם בכיר משל השופטים החדשים. דוגמא בולטת לכך ראינו לאחרונה כאשר השופט אלכס שטיין, שהוצג כאולטרה־שמרני בעת שנבחר לתפקידו בדחיפת איילת שקד, הוא שהוביל לאחרונה בבג"ץ את פסילת אריה דרעי מלכהן כשר, על סמך טיעון משפטי חדשני ושנוי במחלוקת.
באופן עקרוני, יש פגם מובנה בתפיסה כאילו ניתן לאזן שופטים אקטיביסטים פרוגרסיביים על ידי בחירת שופטים שמרנים. שופטים אקטיביסטים נוהגים לנגוס בסמכותן של רשויות המדינה השונות, להתערב בהחלטותיהן ולשנות אותן. שופטים אקטיביסטים נוהגים גם לפרש את החוק בפרשנות חופשית בהתאם להשקפתם, תוך התעלמות מנוסח החוק ומכוונת המחוקק. אם השופטים הפרוגרסיביים יתערבו בהחלטות הרשויות כרצונם ויפרשו את החוק ברוח השקפתם, בעוד השופטים שהשקפתם יהודית־לאומית ינהגו ריסון וייצמדו לחוק, התוצאה לא תהיה מאוזנת. את השופטים האקטיביסטים השמאלנים יכולים לאזן לא שופטים שמרנים, אלא רק שופטים אקטיביסטים ימניים - וכאלה כמעט שאינם בנמצא.
גם לאחר השינוי בהרכב הגוף הבוחר את השופטים, זמן רב יעבור עד שיושג, אם בכלל, איזון וגיוון בהרכב השופטים. שלא לדבר על כך שהציבור החרדי, למשל, אינו מיוצג וספק אם בעתיד ייוצג בבית המשפט העליון. לכן המילה האחרונה לגבי תוקפם של חוקים צריכה להיות בידי הדרג הפוליטי, שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומייצג באופן מדויק את רוח העם ואת מגוון הדעות בציבור.
לתגובות: [email protected]
***