פרופסור אבי דיסקין, איש מדעי המדינה ומומחה למשפט ופוליטיקה השוואתית, מתקשה להבין את האופן בו עמיתיו לאקדמיה מתייחסים למהלכי תיקון מערכת המשפט כקץ הדמוקרטיה וקץ המדינה.
"אני לא מבין את זה", הוא אומר בראיון לערוץ 7 ומדגיש כי הקושי שלו להבין מתמקד באותם המדברים בכנות ולא בהתייחס ל"מוסתים או הבורים ששייכים למחנה בצורה עיוורת או מונעים משנאה, כלומר רוב הגדול של האנשים". לדבריו, מי שאינו שייך לקטגוריות הללו "הפנים תיאוריות מיסטיות של ההגות המשפטית", כהגדרתו, "חלקם גם לימדו את ההגות המטורפת הזו, שהמייסד שלה הוא אהרון ברק, וכשהגיע רגע האמת אנשים נמצאים בדיסוננס ואנשים מתקשים להודות במתח שבין המציאות לבין ההזיה והם נשארים בהזיה".
על ההגדרה 'תיאוריות מיסטיות של ההגות המשפטית' ודבריו על 'ההגות המטורפת של אהרון ברק', מרחיב ומדגים פרופ' דיסקין ומציין את המושג "בשם הפרשנות התכליתית", עליו כתב אהרון ברק רבות בפרסומים רבים, בפסקי דין ובכרכי ספרים:
"מהי הפרשנות התכליתית? השורה התחתונה כפי שכותב את זה אהרון ברק במפורש, שכל מה שכתוב בחוק לא משנה ואין לו משמעות. אפילו אם המחוקק בדברי ההסברים לחוק בכנסת ובוועדות הסביר את מה שהוא כתב, יש לזה משקל שולי. את החוק צריך לפרש לפי "תכליתו האובייקטיבית", ואת זה קובעים לפי מה שהיה צריך להיות כתוב לפי דעתו של השופט, על מנת לממש את מה שנקרא בשם 'עקרונות היסוד של השיטה', ובראשן זכויות האדם".
"מהם עקרונות היסוד של השיטה, ומהו הפירוש האופרטיבי של הזכויות הללו שברובן לא מתמלאות במלואן, ולעיתים יש בהן סתירות פנימיות כפי שהחירות והשוויון סותרים זה את זה? הכול נשאר עלום. מה העקרונות ומה ההגדרה המעשית של הזכויות, זה דבר נעלם ומיסטי הנתון לשיקול דעתו הבלעדי של השופט שלא אומר לנו מה העקרונות הנעלים הללו, אלא רק מה התוצאה הסבירה, כך שבישראל אין שלטון חוק ולכן אין משמעות לדמוקרטיה, ואנשים דבקים בדבר הזה בגלל מחנאות, שנאה ובורות, והרבה מאוד אנשים מונעים מהסתה, ומי שהוא לא כל הדברים האלה, הוא נתון לתיאוריות משפט מיסטיות שלא נהוגות בשום מקום בעולם", קובע דיסקין.
על הבורות שפשטה גם בקרב בכירים בעלי דעה ועבר מרשים, אומר דיסקין: "אנחנו שומעים אנשים בכירים בעלי דרגות שכולנו חייבים להם הרבה, פיזיקאים אנשי צבא דגולים ועוד, והם אומרים דברים בגלל סיבות אחרות, אתה שומע אותם ואתה תוהה איך אפשר לא להאמין שהמדינה נשלטת בידי אנשים פנאטים וכל העניין הוא להציל אנשים מהגרדום או מהכלא. זה מה ששומעים כל היום למרות שאין קשר בין הדברים".
על ראשיתה של מהפכת אהרון ברק מציין פרופ' דיסקין כי "באותה תקופה הייתי פורמאלית מקורב למפלגות שמאל. פעם גם עזרתי להביא את שמעון פרס לשלטון, כאבתי את כאבו של רבין שפרש בפעם הראשונה באשמת המערכת המשפטית, כך שאין לזה שום קשר לעמדה פוליטית אבל לא כך הדברים מוצגים בציבור ומי של בקי טחו עיניו מראות ואוזניו משמוע".
"אני מתבטא בפרהסיה מהרגע הראשון, למשל מאז שהתקבלו שני חוקי היסוד של הזכויות. כבר אז כתבתי אז במדור הדעות של ידיעות אחרונות והסברתי מה שעלול לקרות ואכן קרה", אומר דיסקין ומזכיר כי "במרץ 92' התקבלו שלושה חוקים והציבור היה מעוניין בחוק השלישי שבינתיים בוטל והוא היה מוקד תשומת הלב, וזהו חוק הבחירה הישירה. שני חוקי הזכויות היו אתנן לשמאל כדי לקדם את חוק הבחירה שנתניהו ואחרים היו מעוניינים בו", הוא אומר ומספר כי הוא עצמו היה שותף למפגשיהם של ארבעה חברי כנסת משמאל ומימין שהובילו את מהלך החקיקה. דיסקין מספר גם על השתתפותו בדיוני ועדת החוקה של הכנסת באותם ימים ושם "שמעתי דברים שתצילנה האוזניים. באחד הימים נכנס מישהו בכיר ביותר ואמר שהיום אי אפשר לדון בנוסח פסקת ההגבלה כי אחד בשם 'ארון' נמצא בחוץ לארץ, וכל אחד ינחש במי מדובר".
לשאלתנו אם לטעמו אנחנו חיים בדיקטטורה מבלי ששמנו לב לכך, משיב פרופ' דיסקין בשלילה ומציין כי דיקטטורה היא שלטון יחיד ו"אנחנו לא תחת שלטון יחיד, למרות שיש כהן גדול שרוחו מרחפת מעל העניינים גם כעת, ולפעמים הוא מתלונן שלא נועצו בו שרים ושופטים. זו לא דיקטטורה, אבל אנחנו חיים תחת אוליגרכיה משפטית מטורפת שמעשיה בלתי צפויים, שנוטלת את החוק לידיה בצורה קיצונית ביותר ומתערבת בצורה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם, גם במעשה הרשות המבצעת וגם במעשה הרשות המחוקקת. זו בהחלט אוליגרכיה שלוחת רסן הייתי נוטה להגיד כן גדול".
עוד שאלנו את פרופ' דיסקין אם מאז הוא משמיע את עמדותיו הללו הוא סופג ריקושטים מעמיתיו וידידיו. דיסקין מעדיף שלא לחלוק את צרותיו האישיות, כהגדרתו, עם הציבור, אך הוא מציין שמאחר וציבור שומעיו בערוץ 7 שומר מצוות הוא מעדיף שלא לצטט את האמירות והטקסטים שהוא מקבל. עם זאת הוא "משתדל לשמור על יחסים טובים גם עם ברי פלוגתא. אני סולח לאנשים, גם למפגינים שמבעירים מדורות באיילון. קל לי לסלוח להם מאשר לסלוח למתפרעים בחוו'ארה, כי הם מובלים באף על ידי תקשורת שסובלת מעיוורון, מחנאות, שנאה ובורות. לכן אני יכול להבין את האנשים שקצה נפשם".
"עכשיו מדברים על זה שאם הרפורמה תעבור, אין זה מן הנמנע שבית המשפט יפסול אותה בעילת סבירות כלשהי, ומה יקרה אז? בית המשפט ייאלץ את הרשויות המחוקקת והמבצעת שלא לציית להחלטותיו ההזויות. הכול יבוא לנקודת פיצוץ", הוא אומר ומעיר כי ברמה האישית הוא "הרבה פעמים שמח על החלטות בג"ץ, אבל אני לא עוצם עיניים ואומר שההחלטות הללו התקבלו באופן חוקי המותאם למערכת משפטית מתוקנת. בהיעדר נורמות אין חברה, ומי שמוביל אותנו לפיצוץ הם לא מי שרוצים להוביל רפורמה שהיא מאוד מתונה ומאופקת, רפורמה שמכירה במה שנעשה שלא כדין רטרואקטיבית כמו פסילת חוקים. מי שמבקש לעשות זאת בצורה מתונה נאלץ להרים את קולו בכנסת והצד השני, נקי הכפיים כביכול שלא מדבר עם הידיים, מעוור את עיני הציבור ונלחם להמשיך את האוליגרכיה ויכול להביא את המערכת להתמוטטות גם ברמה החברתית וגם ברמת המאבק בין הרשויות".