עשרות רבנים ורבניות אישי ציבור מנהלים ומובילי דעה התכנסו השבוע לדיון בסערת המחלוקות ששוטפת את הארץ. על השיח המסקנות והצעדים הבאים של עשרות הרבנים שוחחנו עם אחד ממובילי ויוזמי המפגש, הרב רפי פויירשטיין.
"המגמה שלנו היא להפוך לפלטפורמה או לתנועה עבור דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, אנשים ממגזרים שונים, מתוך מגמה להחזיר את תחושת המשפחתיות ולמוסס את הניכור, להחזיר את הערכים הבסיסיים של הקיום שלנו", אומר הרב פוירשטיין ואנחנו שואלים אם אכן נותרו ערכים משותפים לכולנו, והוא משיב: "כולנו ניצולי שואה, כולנו איבדנו שישה מיליון יהודים, הורינו הקימו בעמל רב מדינה יהודית שהשפה שלה עברית והיא מושתת על ערכים יהודיים".
"תמיד היינו שבטים שונים. דברים מתעוררים עכשיו ויש קו שסע שהולך ומעמיק, אבל אנחנו רוצים להזכיר לעצמנו שהשסע הזה יושב על ערכים משותפים. אנחנו מתקרבים לחג הפסח שבו ארבעה בנים יישבו יחד ליד שולחן אחד של סדר. עם ישראל ידע מחלוקות ושסעים, קנאים ופרושים, בית הלל ובית שמאי, אבל הוא תמיד ידע לשמור על ערכים משותפים שמושתתים על ערכי היהדות".
הרב פוירשטיין סבור שניתן לשוב לאווירה אחרת, אווירה של ויכוח במשפחה פנימה שעל אף החריפות שיכולה להיות בו, הוא שומר על המסגרת המשפחתית שיודעת להכיל ולנהל מחלוקות בלי לקרוע את המרקם המשותף. במשפחה כשמגיעים לבית הדין הרבני זה מלמד שהמצב חמור".
אנחנו מוסיפים לשאול אם אכן ניתן לשמור על משפחתיות שכזו כאשר על כל ערך בסיסי משותף יש כיום סימן שאלה גדול, אפילו על השפה העברית המשותפת לכאורה לכולנו. "על כל אחד מהערכים יש תילי תילים של גוונים ומחלוקות, אבל בתשתית יש הסכמות גדולות מאוד", משוכנע הרב פוירשטיין ומזכיר כי גם הקונגרס הציוני הוקם על תשתית של מחלוקת.
עוד מספר הרב פוירשטיין על שיחות שקיים עם נציגי גוונים שונים ועמדות שונות ו"התחושה שעולה מהשיח הזה הוא שכולנו מדברים על רקע משותף של גורל יהודי אחד".
"אני מזהה בתקופה הקשה הזו הזדמנות עצומה. החוזה שכרתנו לפני 75 שנה צריך ריענון. אנחנו דור חדש ודברים שהיו מובנים מאליהם כבר לא מובנים עכשיו, וצריך לחדש את הברית. צריך לקחת את המחלוקות השונות ולהבין מה גבולות הגזרה".
על כוונותיו של הפורום החדש לעתיד, מרחיב הרב פוירשטיין ואומר כי "המגמה היא להיערך במשותף, אנשי שמאל וימין, דתיים וחילוניים, פריפריה ומרכז, להיערך לימי התקומה שמתקרבים אלינו ולנצל את הימים הללו לימי חידוש הברית. אנחנו רוצים לדבר על חוויה של משפחה, לחדש את תחושת הביחד".
הרב פוירשטיין מודאג מהמציאות החדשה שבה "אנחנו כבר לא מדברים אחד עם השני, אנחנו צורכים תקשורת שונה וכל אחד שקוע במדורה משלו. כבר אין מדורת שבט משותפת. אנשים לא מודעים לכאבים של הצד השני ולכן כל צד בויכוח רואה את הצד השני ככזה שמונע מחתרנות אנרכיזם וכו'. ההתכנסות הזו שלנו מבינה שהבית בוער ושצריך לתת תגובה, כמו עוד הרבה התארגנויות".
בעיני הרב פוירשטיין המחלוקת הסוערת על הרפורמה המשפטית היא רק סימפטום לשסע עמוק הרבה יותר שבא לידי ביטוי בשנים האחרונות במערכות הבחירות החוזרות ונשנות והקושי להקים ממשלה יציבה כלשהי. על כך שאלנו אם אכן נכון כך לראות את חוסר היציבות הפוליטית ומערכות הבחירות התכופות, שהרי לכאורה לו רק היה עומד בראש הליכוד אדם אחר ניתן היה לפני שנים להקים ממשלה יציבה ובה למעלה משבעים מנדטים, כלומר, כך שאלנו, שמערכות הבחירות לא מלמדות על חוסר יציבות בעם אלא על סיטואציה פוליטית מקומית ובלתי מייצגת. הרב פוירשטיין מצידו מעדיף שלא להיכנס לנבכי הסוגיה הפוליטית, אך סבור ששאלת ה'כן ביב לא ביבי' מייצגת הרבה מעבר לדמותו של האיש ויש בה כדי ללמד על יחסי קבוצות שונות בציבוריות הישראלית. "אנחנו מזהים קווי שסע עמוקים בין מדינת תל אביב למדינת ירושלים, הגיוס, הפערים החברתיים בין פריפריה ומרכז ועוד".
"הניצחון הדמוקרטי של מפלגות הימין לא פשוט לאנשי המרכז שמאל", אומר הרב פוירשטיין וגם על כך אנחנו שואלים אם לא מדובר בתופעה האופיינית לאירועים בהם השמאל שהתרגל ל'לשלטון בחרתנו' מאבד את הרוב, בעוד הימין לא התאבל גם כאשר הגה השלטון הועבר מידי שמיר לרבין או מידי נתניהו לברק. הרב פוירשטיין מציין כי השמאל איבד את יכולתו לשלוט מאז מהפך 77' ולמעט אפיזודות חולפות השלטון נתון בידי הימין, אך עם זאת הוא מבקש שלא להיכנס למחלוקות מסוג זה של מי מתנהג איך, אלא לדון במהות.
"כרגע יש רצון אדיר לשינוי. בדיון היו 70 מובילי דעה ועוד 30-40 איש שלא הצליחו להגיע, כלומר כמאה מובילי דעה שרוצים לעשות משהו רחב ולפתור בעיות עומק. יש הרבה יוזמות לפשרה וזה מצוין אבל הם עוסקים בטווח הקצר. אנחנו מנסים לטפל במשהו עמוק יותר. מה שמתפרץ ברחובות זה תחושות של תסכול וניכור. יש קבוצה גדולה שמרגישה ממודרת".
האם הכנסת אינה המקום הנכון לקיומם של דיוני עומק מתוך נוכחות של הצדדים כולם על בימה אחת? "אי אפשר בלי כנסת אבל הכנסת לא יכולה להיות הגורם היחיד. יש מעגלים חברתיים שונים, צבא, שירות ציבורי, אקדמיה, ישיבות, יש הרבה עולמות אזרחיים שצריכים לדבר אחד עם השני. הכנסת משקפת תהליכי עומק אבל התהליכים הללו צריכים להתכתב אחד עם השני בתהליכי עומק שצריכים להיות בפלטפורמות נוספות. אנחנו בתקופה שבה כל המתחים העמוקים שהיו בחברה הישראלית ונדמה היה שהגיעו לאיזון, חוזרים. אנחנו צריכים לחזור בעולמות העמוקים שלנו למדורת שבט אחת וכל אחד ייקח ממנה את מה שייקח. בנפשנו היא".