ביום שני האחרון (כ"ב בשבט) נפטרה גיטה זלמנוביץ ז"ל, ניצולת שואה ממחנה אושוויץ שעברה התעללות ע"י מנגלה, התעללות שבגללה לא הצליחה להביא ילדים לעולם.
בשואה איבדה גיטה הורים ו-7 אחים ואחיות, היחיד ששרד היה אחיה הקטן חיים יעקב זליג ז"ל.
גיטה זלמנוביץ ז"ל נולדה בשנת 1924 בכפר קומלוז' הממוקם בגבול הונגריה - רומניה להוריה מאיר ורבקה, גיטה הייתה הבת השנייה במשפחה (הבכורה בבנות) מתוך עשרה ילדים.
"השואה התחילה באזורם ממש בצאת פסח בשנת 1944 כשהייתה בת 19, כשלקחו את המשפחה מהבית לגטו בכפר סייליש הסמוך (כפר שפינו מתושביו הגויים) היא לא הייתה בבית אלא בעיר אחרת, נודע לה על לקיחתם ממכתב ששלחו לה הוריה מהגטו, גיטה סיפרה שמספר שבועות הם שמרו על קשר באמצעות כתיבת מכתבים אחד לשני וכעבור כמה שבועות המכתבים ממשפחתה נפסקו", מספר מאיר יעקב זליג.
מאיר יעקב זליג המשיך: "היא נהייתה מודאגת מאוד מכך אך לא ידעה מה קורה איתם (בסיום השואה נודע לה שמלבד אחיה הקטן כל משפחתה נספתה בשואה), לאחר תקופה קצרה היא נתפסה ונשלחה לאושוויץ, במהלך כל השואה הייתה במחנה באושוויץ ושם היא עבדה בבית חורשת לייצור נשק".
לדבריו, בגמר המלחמה כששחררו אותם מאושוויץ, "הגיע אח של חברה טובה שלה שנקרא ליבו (אריה) זלמנוביץ, שהיה חייל צ'כי יהודי ולקח את חברתה. גיטה חזרה בחזרה מאושוויץ לכפר הסמוך לביתה בכוחות עצמה, כשהגיעה לכפר, קיבלה מידע שאחיה ניצל ונמצא בכפר הסמוך קומלוז', היא הייתה בטוחה שזה אחיה הבכור אשר יהודה אך זה היה חיים יעקב אחיה הקטן, במפגש זה הבינו שכל משפחתם נספתה בשואה, והם היחידים ששרדו.
בכפר גיטה פגשה שוב את ליבו שחיפש ביחד עם חברו קרוב משפחה שנעלם בשואה, וכך נוצר חיבור מחודש בניהם שבהמשכו הם נישאו. גיטה וליבו עברו לגור בצ'כיה שם היא למדה אחיות במסגרת הצבא הצ'כי במשך שלוש שנים וקיבלה תעודה".
גיטה ובעלה עלו לארץ בשנת 1949 לקראת סוף מלחמת העצמאות, הם הגיעו לארץ עם משלחת מהצבא הצ'כי במטרה לסייע למדינת ישראל במלחמת השחרור. לאחר המלחמה בנתה גיטה את ביתה בנהריה. במהלך חייה עבדה כאחות במשך עשרות שנים וניהלה מחלקה בבית החולים בעיר.
"גיטה וליבו בעלה מסרו את הנפש על נושא היהדות בעיר בדגש על חינוך יהודי וכשרות. ליבו היה יד ימינו של רב העיר. הם חיו בצמצום רב ובצניעות אך בניגוד לכך הם תרמו לצדקה ברוחב לב והבית שלה מלא בתעודות הוקרה על פועלם הרב", מספר זליג.
לסיום מדגיש זליג כי לגיטה אין מי שינציח אותה, מה שמוטל כעת על עם ישראל. "לצערנו הרב אין לגיטה שבעה ואין מי שינציח את חייה הסוערים ומלאי הנתינה (אחיה הקטן חיים יעקב זליג [בתמונה] נפטר לפני כחצי שנה).
נודה מעומק הלב לכל מי שיכול להתפלל לעילוי נשמתה או לעשות מעשים טובים לזכרה דבר שיגרום לה שמחה גדולה בשמיים. שמם של גיטה ובעלה לתפילות: גיטל בת מאיר זצ"ל. מאיר אריה בן שמואל שמעלקה", מסכם זליג.