ערב שבת קודש פרשת משפטים. אותם אנשים מוזרים עליהם כתבה נעמי שמר בשירה המקסים "איש מוזר", אלה שממשיכים להתעקש ולומר את האמת הפשוטה, לחיות לפיה, להקדיש לה את חייהם, ולמסור את נפשם עליה.
זה היה השבוע של אנשי ההתיישבות הצעירה, שעזבו בתים נוחים וישובים פורחים, ויצאו אל המרחבים הפתוחים, הריקים, היפים אבל לא פחות מכך גם מפחידים, להתחיל הכל מהתחלה ולהאחז וליישב ולטעת ולבנות, ולקפוא מקור, ולבוסס בבוץ, ולספוג עלבונות, לפעמים גם מכות, וצווי הריסה, ואיומים ופינויים, וגם פיגועים, ואלף ואחד קשיים. אנשים מוזרים מאד, ומקסימים לא פחות. השבוע הם ניצחו, קיבלו סוף סוף את ההכרה הרשמית של המדינה, שלאורך שנים אהבה אותם ותמכה בהם אבל רק במסתרים, ועכשיו נעמדה מלוא קומתה לומר להם: אתם בנים יקרים, אהובים, רשמיים ומוכרים!
אנשים מוזרים כל כך, שלא מפסיקים לומר תודה, כשבעצם התודה מגיעה להם. אנשים מוזרים כל כך, שכבר היום הם נושאים עיניהם אל המרחבים ומתכננים את הישוב הבא, כי מבחינתם הארץ עוד נותרה הרבה מאד לרשתה, ואמת המוזרה היא אותה אמת.
זה היה השבוע של האנשים המוזרים של חומש וצפון השומרון. של ראש המועצה המוזר יוסי דגן, שמסרב כבר שנים למחוק מרשימת הישובים שלו את חומש, שאנור, גנים וכדים, למרות שהדחפורים כבר החריבו אותם, הוא רואה אותם בעיני רוחו, בעיניים דומעות אבל גם מאמינות. של האבא המוזר של שולי הר מלך הי"ד, שהודיע לחיילים שגרשו אותו מחומש: אנחנו יוצאים זקופי קומה ויודעים שעוד נחזור. של תלמידי ישיבת חומש המוזרים, שנאחזים כבר שנים באדמת הטרשים של חומש, באהבת אין קץ ובמסירות שלא תתואר, סופגים וסופגים ולא מתייאשים. של משפחת דימנטמן המוזרה מאד, שדבקה באדמת חומש עליה נשפך דמו של יהודה, ושל עשרות אלפי אנשים מוזרים שצעדו בגשם שוטף עם ילדים ותינוקות אל הישוב החרב, ובליבם השיר המוזר הזה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". השבוע האנשים המוזרים האלה הביאו את הכנסת להצביע, לראשונה מזה שנים רבות, בעד חזרה לצפון השומרון, בעד תיקון חטא ההתנתקות, בעד חיבור מחדש של עם ישראל עם ארצו.
זה היה השבוע של האנשים המוזרים שקוראים לעצמם "בוחרים בחיים" למרות שלכאורה הם נבחרו ע"י מלאך המוות ושליחיו האכזריים והנתעבים עלי אדמות, ומשלמים יום יום את מחיר הדמים שעם ישראל משלם על הארץ הטובה הזאת. האנשים המוזרים האלה, שהם קודם כל ההורים של ילדים שלא יחזרו, מתעקשים להחזיר לעם ישראל את זקיפות הקומה הלאומית, ולגרום לו להילחם בנחישות נגד אויביו האכזריים. במקום לשקוע ביגונם, הם מתעקשים להרים את כולנו. השבוע הם ניצחו כשהצליחו להביא את הרוב העצום של הכנסת להצביע ברוב עצום נגד המשך ההשפלה הלאומית ובעד הרתעה משמעותית כנגד הטרור.
זה היה גם השבוע של החקלאי המוזר חן בן אליהו, איש מוזר שהתעקש על חלקת הארץ אותה נטע לפני שנים רבות, ולא הסכים להיעקר ממנה. שזעק בקול את כאבם של העצים העקורים, והפך אותו לכאב של כולנו. האיש המוזר הזה שלכאורה הפסיד, אבל באמת ניצח, כי קולו נשמע מקצה העולם ועד קצהו, וחיבר רבים כל כך אל הכרת העוול, ואל האמת הגדולה שכתבה נעמי שמר בשירה.
על המילים "אם זרחה השמש עליו" אומר רש"י בפרשתנו: "אם ברור לך הדבר... כשמש". אנשים מוזרים כאלה, שברור להם כשמש מה האמת, והם לא מוכנים לוותר על השמש הזו, על האמת הזו, ומאירים לכולנו, שוב ושוב, את אור האמת. הם פשוט לא מוכנים, וגם לא מסוגלים להתעלם מאור השמש, וגם כשכולנו רואים מסביב חשכה ואימה גדולה, הם הולכים לאורה, ומובילים את כולנו לאותו אור גדול ונפלא.
אנשים מוזרים, אני אומרת לעצמי ולהם, לו יהי חלקי עמכם!