בפרשת השבוע מוזכר הפסוק "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ". רמב"ם בספר המצוות מסביר "והמצווה החמישית היא שציוונו לעבדו יתעלה ואף על פי שזה הציווי הוא גם כן מהציוויים הכוללים.... הנה יש בו ייחוד שהוא ציווה לתפילה" כלומר, אומר הרמב"ם שהמצווה הגדולה "לעבוד את הקב"ה" באה לידי ביטוי מעשי, על ידי התפילה.
הגדרה של התפילה כביאור למילה 'עבודה', באה לידי ביטוי גם בהלכות תפילה של הרמב"ם: "מצוות עשה להתפלל בכל יום שנאמר "ועבדתם את ה' אלוקיכם", מפי השמועה למדנו שעבודה זו היא התפילה... ואין מניין לתפילות מהתורה, ואין לה זמן קבוע מהתורה".
שואל הרב דרוקמן, מהיכן למד הרמב"ם שחובת התפילה כל יום היא מהתורה? הכסף משנה מסביר - ההיגיון אומר שהתדירות והחיוב הינו יומיומי, שאם לא נקבע זאת כמצווה יומית אז מה כן התדירות הנכונה?
תשובה נוספת מביא הרב בשם המבי"ט (הלחם משנה) - הלימוד הוא מהקשר הפסוק לעיל, "וברך את לחמך וכו'.." כשם שאדם זקוק מידי יום לאוכל הפיזי, כך הוא מחויב לתפילה מידי יום. כלומר, כשם שהגוף זקוק ללחם ואוכל מידי יום, כך הנשמה זקוקה להתפלל לקב"ה כל יום, ומתוך ההזדקקות הזו, חובה עלינו למלאה בתפילה.
הרב דרוקמן מביא את דברי הרמב"ן, שחולק על הרמב"ם בעניין חיוב התפילה היומיומי, או בכלל - "אלא ודאי כל עניין התפילה אינו חובה כלל, אבל ממידת חסד הבורא יתברך עלינו, ששומע ועונה בכל קוראינו אליו...מוטלת עלינו הצורך הפנימי להתפלל". כלומר, התפילה אינה חובה אבל היא זכות וחסד לנו שיש בידנו להתפלל לבורא עולם. מקשה הרב דרוקמן על דברי הרמב"ן - מלשון הרמב"ן ניתן להבין שאנו קוראים בתפילה אל בורא עולם, והוא שומע לנו. אך, אנו רואים במציאות שישנם תפילות שלא נענות?
ותשובתו - התפילה תמיד פועלת גם אם לא ביחס המידי והספציפי שעליו התפללנו, אבל תפילתנו מניעה תהליכים נסתרים בעולמות של תיקון עולם ועל כן אין לזלזל בשום תפילה. כדברי הרב קוק: "אי אפשר לתפילה שלא תעשה את רישומה אם היא פועלת את פעולתה על פי המטרה הפרטית המסוימת שלה או מסבבת דברים רבים ומסובכים".
מו"ר הרב דרוקמן חינך אותנו בדרך תפילתו המיוחדת והמרגשת, בנעימות, בסבלנות ובנחת תפילתו, מה הוא היחס הנכון לתפילה, ובוודאי שתפילותיו עשו רישומם בשמיים. לנו ניתן ללכת בדרכו בעולמה של התפילה.
פיני אפרתי - מנכ"ל בית הציונות הדתית