פגשתי גיבורים בחיי אבל אף לא אחד מהם דומה לבניה. הנער הזה הוא השראה מהלכת במלוא מובן המילה.
לפני שנה וחצי פגשתי אותו לראשונה כשהגעתי 2 דקות אחרי הפיגוע לצומת תפוח. הוא שכב שם על הרצפה בהכרה אחרי כדור בצוואר וכשהוא מלא בדם. מחזה מהמצמררים שיש.
בדרך לבית החולים בניה איבד את ההכרה, בהמשך סיפר לי שכשהתעורר הדבר הראשון שחשב עליו היה - אוי, אני הולך להפסיד את הגיבוש סיירות שבוע הבא. שנתיים לפני הוא חלם לשרת בסיירת מטכ"ל.
שנתיים של אימונים כל יום לצד לימוד התורה בישיבת איתמר ולבניה יש כח רצון אדיר - שעתיים אימונים כל יום. בבית החולים הרופאים שבדקו אותו הבינו מהר מאוד שהוא נפגע בחוט השדרה ואז הגיע הרגע העצוב ביותר בחיי משפחת פרץ.
הרופא האחראי קרא לעופר האבא לשיחה רצינית, במשפטים קצרים הוא הסביר לעופר שבניה יותר לא יזוז לעולם. הוא אמנם מצליח לדבר אבל אל תצפו לשום דבר מעבר.
עופר יצא לקרב על הבן שלו. קרב שממשיך עד היום. הוא הגיע לרב אלימלך פירר ולשר הבריאות בדרישה לעוד מומחים שיפגשו את בניה.
הרופא המומחה שעופר הצליח להביא אמר שהוא מוכן לנתח את בניה אבל הם לוקחים סיכון שאחרי הניתוח גם לדבר הוא לא יוכל ואולי עוד כמה שנים יצליח להזיז טיפה את היד.
אחרי הניתוח הפחד התממש - בניה חדל מלדבר. איך אפשר לעמוד מול נער צעיר שלא מרגיש אף איבר בגוף ולדבר גם לא מסוגל. אבל מאז המלחמה של בניה רק התחילה: מידי יום הוא השתתף באימונים של בין 4 ל 6 שעות כל יום.
אימונים סיזיפיים בהם תפקידו הוא לדמיין שהוא מזיז את חלקי הגוף השונים בזמן שהמטפלים הם אלו שמזיזים אותם. זה מאמץ נפשי אדיר אבל בניה היה נחוש לחלוטין. אני אדם יחסית קשוח, אבל לפני חודשיים כשליוויתי את בניה לאחד הטיפולים והוא סיפר לי את התהליך דמעתי ממש. 3 חודשים של אימונים כאלו בכל יום וכל הרופאים רואים רק שחור.
אבל אחרי 3 חודשים הוא פתאום הרגיש עיקצוצים ביד, עוד כמה חודשים והוא מרגיש חום וקור. היום - אחרי שנה וחצי של שעות אימונים כל יום, בניגוד לכל כל כל תחזיות הרופאים בניה כבר מזיז את שתי הידיים ומצליח לייצב את הגב בכוחות עצמו. הנער הזה הוא נס מהלך והשראה אמיתית לכח רצון.
השבוע יוצאת משפחתו לקמפיין כדי לקחת אותו לניתוח ייחודי בתאילנד שיכול להעמיד אותו על הרגליים.
מהקמפיינים שהכי שמחתי לתרום בחיים.
גם אתם מוזמנים להיות שותפים ולתרום לבניה