היום (ב') לפני 12 חודשים הלכה לעולמה אסתר פולארד ז"ל, רעייתו של יהונתן פולארד.
אסתר, יהודייה ממוצא קנדי, הכירה את יהונתן לראשונה כששניהם היום בני עשרה במחנה נוער במכון וייצמן. לימים, בעת שיהונתן הוחזק בכלא בתנאים קשים, 7 קומות מתחת לאדמה, התחדש הקשר ביניהם באמצעות מכתבים ובשנת 1993 הם נישאו.
במשך 30 שנה הקדישה אסתר את חייה למאבק לשחרורו של יהונתן ולחיזוק רוחו. במשך שנים התגוררה במלון דרכים סמוך לכלא באטנר בצפון קרוליינה על מנת שלא לפספס אף הזדמנות לבקרו בכלא.
במהלך השנים הובילה אסתר שביתות רעב והפגנות ונפגשה עם כל גורם בעל השפעה שאליו הצליחה להגיע, לרבות ראשי ממשלה ושרים, חברי קונגרס, סנאטורים ומנהיגים דתיים, במטרה לקדם את שחרורו של בעלה.
"הכאב הגדול ביותר - מניעת הזכות להביא ילדים לעולם"
כחלק מתנאי המאסר הקשים של יהונתן, נמנעה וממנו ומאסתר הזכות להביא ילדים לעולם. תחינותיהם בנושא לא זכו למענה. בראיונות שקיימו הזוג פולארד לאחר שנים הם סיפרו כי "לא היה דבר שכאב לנו יותר מאשר העובדה שלא זכינו לילדים. לא היה היום שלא בכינו על כך".
במהלך שנות המאבק חלתה אסתר בסרטן אך בתחילה נמנעה מטיפולים כימותרפיים על מנת שלא לפגוע בסיכוייה להרות ובתקווה המשותפת שהיא ויהונתן יזכו יום אחד לילדים משלהם.
בסוף שנת 2021, לאחר 30 שנות מאסר ועוד חמש שנים נוספות של שחרור בתנאים מגבילים מחמירים שכללו איסור לצאת מאיזור ספציפי במנהטן, הגשימו יהונתן ואסתר את חלומם לעלות לישראל וריגשו מדינה שלימה כאשר ביקשו מראש ממשלת ישראל שהגיע לקבל את פניהם להמתין לרגע וכרעו על מנת לנשק את אדמת ארץ ישראל.
"זכתה לחיות את החלום רק שנה אחת"
למרבה הכאב, כשנה לאחר הגעתם לארץ, נפטרה אסתר ממחלת הסרטן שעימה התמודדה בשקט ובגבורה במהלך שנות המאבק הקשות.
בשל העובדה שאסתר נפטרה מבלי שזכתה להביא ילדים לעולם, יהונתן פולארד החליט להנציחה באמצעות הקמת מרכז חינוך יהודי מהגיל הרך ועד בר מצווה שיקרה על שמה "מרכז ילדי אסתר", בו יתחנכו מאוד ילדים לזכרה ולעילוי נשמתה. במסגרת מאמציו להקמת המרכז יזם פולארד קמפיין גיוס המונים תחת הכותרת "הילדים של פולארד" אליו הצטרפו עד כה למעלה מ-6000 איש ונתרמו למעלה מ-2 מיליון ש"ח.
בשיחה עם פעילים במאבק למען שחרורו סיפר יהונתן כיצד לימדה אותו אסתר שיעור באהבת ישראל: "זמן קצר אחרי שנחתנו בארץ, אסתר לקחה אותי לסיבוב במאה שערים. היא פנתה אלי ואמרה: 'היהודים האלה לא נראים כמוך, לא מדברים כמוך ולא חושבים כמוך, אבל כל אחד ואחד מהם הוא אחיך ואתה חייב לאהוב ולכבד אותם'.
''מספר ימים לאחר מכן ביקרנו בתל אביב וגם שם אסתר חזרה כמעט על אותם מילים: 'אלה יהודים שלא נראים כמוך, לא מדברים כמוך ולא חושבים כמוך - אבל הם כולם אחיך ועליך לכבד ולאהוב אותם בכל ליבך', אני מרגיש", סיכם יהונתן, ''שהדברים שאמרה לי אז מקבלים משמעות גדולה במיוחד בימים שאנו נמצאים כעת ודווקא ביום השנה לפטירתה, המסר הזה נחוץ מאי פעם".