קיימות סיבות לחשיבה נוספת בשאלה האם היה מקום לקריאה הראשונה על הרפורמה המשפטית היום למרות בקשת נשיא המדינה לעכב אותה.
אולם יש בקריאה בעתה ובזמנה גם נקודת שבח גדולה לשר המשפטים יריב לוין וליו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן בכך שהיו נחושים ולא מצמצו מול האיומים הפראיים מפיותיהם של חולדאי וחבריו ומעשיהם החורגים מכל קו אדום וסלחנות המשטרה על כך.
עכשיו, אחרי הקריאה הראשונה שלא מצמצה, יש מקום לשוב ולמצמץ מעט, ולעצור למשך כמה ימים את התהליכים. אחרי שייעצרו לימים ספורים (לא שישים!) כתביעת בני גנץ וחבריו, יתאפשר לגנץ וחבריו להיכנס לחדר למשא ומתן אמיתי וישר לב עם יריב לוין ושות' על נוסחה שתאפשר לכולנו לחיות עמה גם ללא תאווה בלתי מרוסנת לניצחון על הזולת, משהו הדומה למתווה הנשיא, עם הגהות לכאן ולשם.
לחישות על מתווה אפשרי כבר נשמעות בחלל האוויר, וכבר הוצעו נוסחות שניתן לחיות עמן משני צידי המתרס. כרגע הדיון הוא על התנאים להסכים לישיבה משותפת, להקשבה ולדיון. אחרי הקריאה הראשונה דומני שבשלו התנאים לעצירה למספר ימים בלא שיאשימו אותנו בפחד מהאיומים ומגניבות הרק"מ של צה"ל מאנדרטות הזיכרון.
בדבריי כאן אינני מחדש דבר. ראשי המל"ל, האמונים על ביטחון עם ישראל ועל קיומו כבר השמיעו את קולם החד והברור על הצורך הדחוף בהידברות מיידית לפני שיישרפו האסמים בירושלים הנצורה. ביממה האחרונה הצטרפו אליהם גם האייטולה חמינאי וכבוד הנשיא איברהים ראיסי בבשורה על העשרת האורניום לרמה של 84%, רמה העוברת במשהו את הצרכים להפקת חשמל תמים. גם הם קוראים לנו להיכנס לחדר, לשבת ולהגיע להסכם כדי שנוכל להתפנות לטיפול בבעיות נוספות העומדות לפני המדינה.
השאלה הבוקעת ועולה ממרתפו של נסראללה והיכלו של אבו מאזן ועד אירופה ועד לממשל האמריקני היא, האומנם חפצי חיים אנחנו והאם החלטתנו להקים מדינה יהודית, השונה במשהו מן המדינה החשמונאית זכרונה לברכה, היא החלטה נחושה. אם הם לא יהיו בטוחים בנחישות החלטתנו, מצבנו המדיני והבטחוני יורע לבלי הכר, בעיקר במדינות החתומות על הסכמי אברהם. גירוש המשלחת הישראלית מאדיס אבבה הוא אור צהוב עבורנו. אנחנו מסוגלים לצאת מן המשבר הנוכחי חזקים ונחושים בהמשך קיומנו, ולהוכיח זאת לכל העולם.
הכותב הוא ראש ישיבת הר עציון באלון שבות