מנכ"ל המרכז הבינלאומי לדיפלומטיה ציבורית והסברה, דוידי הרמלין, תוהה מדוע נאלמו ולאן נעלמו הדיפלומטים הישראליים שאמורים היו להיות מגויסים למבצע הסברה של המדיניות הישראלית מול ביקורות מהעולם.
"מותר להיות בעד או נגד התיקונים שלטעמי הם נחוצים במערכת המשפט, אבל כל מי שלא עוסק בהתססת הציבור כמו שעושים יאיר לפיד ומירב מיכאלי ויש בו היגיון בריא, מבין שגם אם הוא מתנגד להצעות לא מדובר בדיקטטורה ולא בפגיעה בדמוקרטיה. אמנם לפעמים הפוליטיקאים עוברים גבולות, אבל כתוצאה מהאמירות שלהם אנחנו רואים שיש חלחול שמגיע לכדי פגיעה בתדמיתה של ישראל", אומר הרמלין.
עוד הוא מוסיף ומציין כי כבר התרגלנו לכך שגורמים בשוליים של השמאל הישראלי מבאישים והבאישו בעבר את ריחה של ישראל, "עם זה הדמוקרטיה החזקה שלנו כבר יודעת להתמודד, אבל מהדיפלומטים שלנו אני מצפה שגם אם רבים מהם מונו על ידי יאיר לפיד, שיבינו שעכשיו הם לא פוליטיקאים אלא מיצגיה של מדינת ישראל והם יודעים היטב שלא מדובר בפגיעה בדמוקרטיה אלא בוויכוח לגיטימי של איך ייראה האיזון בין הרשויות השונות בישראל. לכן כשהם שומעים ביקורת על ישראל שאומרת שיש כאן פגיעה בדמוקרטיה אני מצפה מהם לומר שלהם אין להם דעה בעד או נגד, אבל פגיעה בדמוקרטיה זה לא".
לטעמו, הטענה לפיה הדמוקרטיה הישראלית נפגעת היא טענה החורגת מביקורת לכיוון דה לגיטימציה כלפי המתרחש בישראל. "אם אתם שומעים דה לגיטימציה לדמותה של המדינה כשמתארים את המהלך כפגיעה בדמוקרטיה, תפקידכם כדיפלומטים הוא לומר שהנושא שנוי במחלוקת, אבל אין כאן כל סכנה לדמוקרטיה, ואם אתם לא יכולים לחיות בשלום עם אמירה כזו, אם אתם שותפים לדה לגיטימציה הזו שאותה מוביל לפיד בטענות על דיקטטורה, אתם צריכים לשים את המפתחות וללכת בלי מכתבים פומפוזיים כמו שעשתה יעל גרמן".
הרמלין מוסיף ומציין כי אולי תהיה זו הזדמנות לרפורמה בשירות החוץ של ישראל, כך שהמינויים לא יישארו בתוך מעגל פנימי אלא ייפתחו לשיח עם הרשות המבצעת, "אולי אנחנו צריכים שירות חוץ נושם יותר, שיש בו תחלופה רבה יותר. אני מכיר כמה ליכודניקים טובים שהיו מביאים הרבה כבוד לישראל בתפקידים הללו", הוא אומר ומדגיש כי אין בדבריו כדי להטיל דופי באנשי משרד החוץ העושים מלאכתם נאמנה אלא רק "לצלצל בפעמונים, כשאתם שומעים שזו פגיעה בדמוקרטיה, אני מצפה מכם לומר שלא כך היא".
בדבריו הרמלין אינו שולל את האפשרות לפיה ישראל כלל לא נמצאת תחת מתקפה דיפלומטית של ממש, אלא מדובר בהעצמה של הקולות שנשמעים בשוליים הדיפלומטיים בלבד, ולהעצמה זו אחראים גורמי אופוזיציה, ובהחלט יתכן שזו הסיבה לשתיקת הדיפלומטים הישראלים שבשטח לא פוגשים כלל ועיקר את הטענות הללו כלפי ישראל.
הרמלין מציין לשבח את תגובתו של שר החוץ, אלי כהן, למזכיר המדינה האמריקאי כאשר התנסח בדיפלומטיות, אך דרש שלא להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. כאן מוסיף הרמלין ומציין כי הצעת השר לוין היא פחות מרחיקת לכת מהקיים בארה"ב, שם מומלצי הנשיא לשמש בבית המשפט העליון עוברים ועדה ומאושרים על ידי הרשות המחוקקת. הצעתו של לוין נותנת גם מקום לאופוזיציה ומהווה מהלך מתון בהרבה.