בישוב עפרה בבנימין הלך לעולמו ד"ר יצחק ששר ז"ל והוא בן 94. ששר התגורר עד לפני שנה בישוב אך לאחר פטירת אשתו בלהה עבר לגור בישוב נריה, שם מתגוררת בתו.
"תלמיד חכם, איש אשכולות, מחנך דגול ואהוב על הבריות", נאמר בהודעת האבל שפרסם הישוב. הלווייתו התקיימה בישוב ומשפחתו יושבת שבעה ברחוב התמר 18, נריה.
ד"ר ששר נולד בשנת תרפ"ט-1929 בהמבורג שבגרמניה. לאחר עליית היטלר לשלטון בשנת 1933, אביו הרב ד"ר יחיאל עמנואל שרשבסקי שהיה רב ורופא, עזב את גרמניה לארץ ישראל וכעבור כחצי שנה הצטרפה אליו אשתו פרידה יחד עם בנם יצחק שהיה אז בן 4. בהמשך עלו לישראל כל שמונת האחים וככה נצלו מהשואה.
בשיחה עם ערוץ 7 סיפרו ילדיו, צורית מרגל ונעם ששר, על אביהם. "אבא שלנו הצטרף לשורות ההגנה", סיפר נעם ששר. "במלחמת השחרור הוא נלחם והשתתף במבצע נחשון. הוא ליווה שיירות בדרך לירושלים. בהמשך, לאחר שהם התחתנו הם נסעו לשליחות הראשונה שלהם בהודו חודש אחרי החתונה. הם היו שם 4 שנים בבומבי, אחר כך 4 שנים בקבוצת יבנה ועסקו בהוראה. אחר כך שליחות 3 שנים בהולנד וחזרו לארץ ועד הפנסיה היו בגבעת וושינגטון".
"אבא היה מורה לחיים של הרבה מאוד אנשים", ציין. "אנחנו מקבלים עליו בימים האחרונים הודעות ואת כל הפוסטים שאנשים כותבים עליו, אפילו כאלה שלמדו אצלו בשנות השישים. יש כאלה שרואים בו מורה לחיים שהשפיע עליהם הרבה מאוד".
מרגל אמרה: "כל השנים אבא לימד מיילדים ועד הוראה במכללה. היה לאבא שיח לימודי. הוא לימד טעמי מקרא, שיעורי תנ"ך, גאוגרגפיה ועוד הרבה תחומים. היו לו חברותות עם פרופסורים, הוא מצא שפה לימודית עם כולם".
ששר הבן הוסיף: "הוא היה חוקר תנ"ך בכל רמ"ח איבריו. אחת התכונות האופייניות לאבא הייתה נושא של ההתמדה; הוא התמיד ועשה דברים באופן יסודי, אם זה בנושא הלימוד, בנושא התפילות, בנושא של ספורט, בנושא של תזונה נכונה, אם זה היה בנושא של מנוחה בין שתיים לארבע".
"אבא כל יום שישי היה מצטרף לקבוצת מטיילים בשומרון ובנימין", סיפר ששר. "לפני ארבע עשרה וחצי שנים הוא נפל מצוק תוך כדי הטיול והיה מאושפז בטיפול נמרץ כחודש וחצי. היינו בטוחים שאנחנו נפרדים ממנו, אבל בגלל הנושא של ההתמדה שהזכרתי קודם, עם כל התרגילים ועם כל ראיית המטרה ועם כל ההשקעה, הוא פשוט חזר אלינו".
"גם לפני שנה וחודשיים, כשאמא נפטרה, הוא פתאום נחלש", אמר. "היינו בטוחים שהוא רוצה להצטרף לאמא, אבל התברר שיש לו דלקת ריאות. הוא היה מאושפז וחזר הביתה ובגלל ההשקעה וההתמדה של התרגילים הוא חזר אלינו והבריא".
מרגל סיפרה: "בערך עשרים שנה אבא ואמא לימדו קבוצות משתנות של גרמנים בארץ ובגרמניה. כל חופש הם נסעו בקבוצת מורים שנסעה לשמה ולימדו גויים גרמנים יהדות. אבא ואמא לימדו אותם פרשנות והם תמיד שאלו אחרי שהבינו את רש"י והרמב"ן, אז מי צודק? והם הסבירו להם שביהדות כל אחד צודק".
"אבא היה איתנו כל הזמן. שלוש ארוחות כל יום, בחופשים לקח אותנו כל יום לים. הוא למד איתנו הרבה, הוא ידוע מאוד בדיוק שלו בטעמי המקרא וזה הונחל מאוד לכל הצאצאים שלו".
מרגל הוסיפה: "ברגע שלמדנו לקרוא, אבא לימד אותנו טעמי המקרא ברמה שאבא יודע. במגירה היו לו שוקולדים ונדרשנו לקרוא בעל פה ואז להגיע לאבא מוכנה, מדקדקת ובעל פה, ואחרי שהייתי יודעת הכל פיקס הייתי מקבלת שוקולד".