אחד הדברים המדהימים בכוכב פנדורה בו מתרחשת עלילת סרטי אווטאר של ג'יימס קמרון הוא שהכוכב הזה נברא בתוך מוחו של קמרון.
נכון, גם טולקין וסופרים רבים אחרים בראו עולמות שלמים במוחם, אבל ההבדל הגדול בין במאי לסופר הוא שסופר רק מבטיח ובמאי צריך גם לקיים.
סופר יכול לתאר עצמים בתור "הטירה המדהימה ביותר שראיתם מעודכם" או "הציור היפה ביותר שאי פעם צויר" ואתם תיאלצו פשוט להאמין לו, במאי כבר לא יכול להסתפק בסופרלטיבים שכאלו, הוא צריך באמת להראות אותם לצופה. ובואו, מה הסיכוי שהציור היפה ביותר שצויר מעולם יהיה משהו שאפשר למצוא במחסן תפאורות הוליוודי?
או, אם נשים רגע בצד את ההצלחה המטאורית של קמרון בקופות ונחזור לפרובינציה הקטנה שלנו, מה הסיכוי שטקסט של תסריטאית ישראלית, או אפילו של סופר ישראלי, הוא "הסיפור הכי יפה שמישהו אי פעם כתב"? נמוך. נמוך מאוד.
'אבירם כץ', סדרת המתח והקומדיה הבלשית של כאן 11 שהתחילה עם 150 אלף צופים ביוטיוב לפרק הבכורה ולאט לאט גוועה אל סופה שבוע שעבר עם פחות משליש מכך, התחייבה בדיוק לזה. הסדרה, שמבוססת על ספרו של אשר קרביץ "לכתוב כמו אלוהים", הציגה את הסופר אבירם כץ (יחזקאל לזרוב) שמקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה: לפרסם סיפור בהמשכים במוסף השבועי של עיתון נחשב.
אבירם, שנמצא כבר תקופה ארוכה במחסום כתיבה לא עומד בדד ליין, ולכן הוא מחליט לגנוב סיפור שכתב השכן שלו ד"ר ויקטור גואטה (ששון גבאי), פרוקטולוג בגמלאות. איזה סוג של סיפור זה אתם שואלים? "הסיפור הכי יפה שמישהו אי פעם כתב" כמובן.
משם הסדרה מתחלקת לשתיים, לסיפור המרכזי שעוקב אחרי אבירם בהווה ואמור להיות מותח – בדגש על אמור – ולסיפור של ויקטור שמתרחש בעבר ואמור להיות הסיפור הכי יפה שמישהו אי פעם כתב. כמו שבטח כבר הבנתם, גם כאן הדגש הוא על אמור.
על כך שהסדרה לא מותחת כבר כתבנו בהרחבה, אבל אפשר לתמצת זאת לכך שהסדרה כולה, על שמונת פרקיה, מכילה בערך שבע דקות מותחות שמתחלקות די בהתאמה לדקה האחרונה בכל אחד משבעת הפרקים הראשונים.
אבל אם רמת מתח היא עניין של טעם וריח ועוד אפשר איכשהו להתווכח עליה, אני לא חושב שיש אפילו אחד מבין צופיה של הסדרה שיגיד שהסיפור של ויקטור הוא יצירת מופת. יכול להיות שהוא היה, בדמיון של אשר קרביץ שכתב את הספר המקורי ובדמיון של הקוראים שקראו את הספר, אבל בסדרה הוא אפילו לא קרוב.
ואם את חוסר המתח של הסיפור המרכזי עוד היה ניתן לקזז עם הליהוק המצוין, הגיעו שלושה-ארבעה פרקים במצטבר שהוקדשו רק לסיפור של ויקטור שהובטח לנו שהוא הטוב ביותר בעולם. אבל, אם להשמש בפראפרזה על הבדיחה המפורסמת, לא רק שהוא להסיפור הכי טוב בעולם, הוא אפילו לא הכי טוב בביטלס...
סיפור שהוצג באיטיות "אומנותית" להחריד והבריח את רוב הצופים. סיפור שהוכיח שוב שבקולנוע ובטלוויזיה לא מספיק להבטיח – צריך גם לקיים.