בטקס שהתקיים בבית הכנסת העתיק יוחנן בן זכאי ברובע היהודי בירושלים קיבל הרב הראשי הספרדי לישראל הרב שלמה משה עמר את התואר "הראשון לציון". כתבנו אפי מאיר מסר כי כחמש מאות אנשים הגיעו אתמול למקום כדי לכבד את המעמד.
הטקס נערך במעמד נשיא המדינה משה קצב, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו וראשי ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים.
הרב עמר הולבש בגלימה מיוחדת של "הראשון לציון" והוא הרב השישי במספר הלובש גלימה זו בבית הכנסת העתיק יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
ג' באלול, שבו הוכתר הרב הראשי הרב עמר ל"ראשון לציון", הוא גם היום שבו מלאו 68 שנים לפטירתו של הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה.
הרב קוק למד בישיבת וולוז'ין, ובשנת תרנ"ה, בהיותו בן שלושים, נתקבל למשרת הרבנות של העיר בויסק. בעיר זו כתב את המסה הגדולה "תעודת ישראל ולאומיותו". בכ"ח באייר תרס"ד הגיע ליפו כדי לכהן כרבה. תחילה נתכנה " הרב מיפו", ובהמשך התפרסם בשל נדודיו במושבות הראשונות, ובשל הדברים שנשא בימים הללו על תורת ישראל ועל ארץ ישראל. הוא אף עמד בראש "מסע התשובה" המפורסם שערכו אז רבני היישוב הישן ביישובי הארץ. אחת מתשובותיו המפורסמות לשאלה מדוע הוא אוהב גם את אלו שהתרחקו משמירת תורה ומצוות, ומקרב אותם השיב: "מוטב שאכשל באהבת חינם מאשר שאכשל חלילה בשנאת חינם. בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, והוא ייבנה רק כאשר נלמד לאהוב איש את רעהו אהבת חינם...".
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד, שהה הרב קוק באירופה, וזאת לאחר שהוזמן להשתתף בוועידת היסוד של "אגודת ישראל" בגרמניה. בעת המלחמה שהה בשוויץ. כשהתארך הזמן שבו לא היה יכול לשוב לארץ הסכים לשמש כרב בקהילת "מחזיקי הדת" בלונדון. בהיותו בבריטניה פעל הרב קוק למען פרסום הצהרת בלפור. הוא ראה בה "ראשית הצעד של צמיחת קרן ישועת ישראל" (אגרות הראי"ה ג' עמ' ק"ל).
בשנת תרע"ט שב לארץ ושימש רבה של ירושלים. מאוחר יותר הקים את "הישיבה הגדולה" - "מרכז הרב". בישיבה למדו בשפה העברית ובסגנון ארצישראלי מיוחד, ועל פי הכוונתו המיוחדת.
בשנת תרפ"א הצליח הרב קוק להגשים את משימתו השנייה: הקמת הרבנות הראשית
לארץ ישראל, והוא שעמד בראש הרבנות בתפקיד רב ראשי לישראל או בכינוי שהיה מקובל אז:
ראש הרבנים בארץ ישראל.
בדיקת העיתונות והמסמכים מאותם הימים מגלה שלא היה מאורע דתי מרכזי בכל רחבי
ארץ ישראל שלא השתתף בו הרב. הוא הופיע ונאם בפתיחת ישיבות בכל רחבי הארץ,
כמו הנחת אבן יסוד לישיבת נובהרדוק בבני ברק, שם מתנוססת עד היום התמונה המפורסמת, ובה עומד החזון איש בזמן נאומו של הרב. בשעת העברת ישיבת חברון לירושלים לאחר הפרעות הוא שימש נשיא ישיבת עץ-חיים בירושלים.
אתר ישיבת מרכז הרב מציין כי בראש נייר המכתבים של הרב קוק ששימש אותו בהיותו רב ראשי התנוסס הכתוב "הרב קוק, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש". בסוף המכתבים היה חותם : "אני הקטן אברהם יצחק". (ש.ר.)
הטקס נערך במעמד נשיא המדינה משה קצב, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו וראשי ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים.
הרב עמר הולבש בגלימה מיוחדת של "הראשון לציון" והוא הרב השישי במספר הלובש גלימה זו בבית הכנסת העתיק יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה.
ג' באלול, שבו הוכתר הרב הראשי הרב עמר ל"ראשון לציון", הוא גם היום שבו מלאו 68 שנים לפטירתו של הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה.
הרב קוק למד בישיבת וולוז'ין, ובשנת תרנ"ה, בהיותו בן שלושים, נתקבל למשרת הרבנות של העיר בויסק. בעיר זו כתב את המסה הגדולה "תעודת ישראל ולאומיותו". בכ"ח באייר תרס"ד הגיע ליפו כדי לכהן כרבה. תחילה נתכנה " הרב מיפו", ובהמשך התפרסם בשל נדודיו במושבות הראשונות, ובשל הדברים שנשא בימים הללו על תורת ישראל ועל ארץ ישראל. הוא אף עמד בראש "מסע התשובה" המפורסם שערכו אז רבני היישוב הישן ביישובי הארץ. אחת מתשובותיו המפורסמות לשאלה מדוע הוא אוהב גם את אלו שהתרחקו משמירת תורה ומצוות, ומקרב אותם השיב: "מוטב שאכשל באהבת חינם מאשר שאכשל חלילה בשנאת חינם. בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, והוא ייבנה רק כאשר נלמד לאהוב איש את רעהו אהבת חינם...".
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד, שהה הרב קוק באירופה, וזאת לאחר שהוזמן להשתתף בוועידת היסוד של "אגודת ישראל" בגרמניה. בעת המלחמה שהה בשוויץ. כשהתארך הזמן שבו לא היה יכול לשוב לארץ הסכים לשמש כרב בקהילת "מחזיקי הדת" בלונדון. בהיותו בבריטניה פעל הרב קוק למען פרסום הצהרת בלפור. הוא ראה בה "ראשית הצעד של צמיחת קרן ישועת ישראל" (אגרות הראי"ה ג' עמ' ק"ל).
בשנת תרע"ט שב לארץ ושימש רבה של ירושלים. מאוחר יותר הקים את "הישיבה הגדולה" - "מרכז הרב". בישיבה למדו בשפה העברית ובסגנון ארצישראלי מיוחד, ועל פי הכוונתו המיוחדת.
בשנת תרפ"א הצליח הרב קוק להגשים את משימתו השנייה: הקמת הרבנות הראשית
לארץ ישראל, והוא שעמד בראש הרבנות בתפקיד רב ראשי לישראל או בכינוי שהיה מקובל אז:
ראש הרבנים בארץ ישראל.
בדיקת העיתונות והמסמכים מאותם הימים מגלה שלא היה מאורע דתי מרכזי בכל רחבי
ארץ ישראל שלא השתתף בו הרב. הוא הופיע ונאם בפתיחת ישיבות בכל רחבי הארץ,
כמו הנחת אבן יסוד לישיבת נובהרדוק בבני ברק, שם מתנוססת עד היום התמונה המפורסמת, ובה עומד החזון איש בזמן נאומו של הרב. בשעת העברת ישיבת חברון לירושלים לאחר הפרעות הוא שימש נשיא ישיבת עץ-חיים בירושלים.
אתר ישיבת מרכז הרב מציין כי בראש נייר המכתבים של הרב קוק ששימש אותו בהיותו רב ראשי התנוסס הכתוב "הרב קוק, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש". בסוף המכתבים היה חותם : "אני הקטן אברהם יצחק". (ש.ר.)