לא צריך להיות שועל אקטואליה כדי להבין שמדינת ישראל כמרקחה. המלחמות סביב הרפורמה המשפטית כבר מזמן חרגו מגבולות המוכר והידוע, והמרקם העדין של החברה הישראלית מאיים להיפרם שלא לומר להיקרע. לב הקונפליקט נמצא בחשש משמאל שמא המדינה שלנו בדרכה להפוך לדיקטטורה. מימין טוענים להפך - יישום הרפורמה הוא שימנע מהמדינה להפוך לדיקטטורה. ואני אומר חברים, בואו ניקח רגע צעד אחורה ונחשוב.
אולי הדיקטטורה הזאת זה לא רעיון נורא כל כך. הרי יש לנו ניסיון של יותר מ־70 שנה כדמוקרטיה ותראו לאן זה הביא אותנו. מלחמות פנימיות וחיצוניות, פערים חברתיים, מתחים עדתיים. אז כשמשהו לא הולך, זו לא בושה לנסות משהו חדש. מה כבר יש לנו להפסיד?
ובכלל, כל קריאות השבר הללו סתם מוציאות שם רע לדיקטטורות. קחו את צפון קוריאה לדוגמה. צפון קוריאה היא דיקטטורה ומעודי לא שמעתי אזרח צפון־קוריאני אחד מתלונן. להפך, כשקים ג'ונג־איל נפטר כל האזרחים התאבלו עליו כאחד. מאוחדים.
חוץ מזה שאני לא קונה את הפחד הזה שלכם מדיקטטורות, הרי זה לא מונע מכם להתחתן. ועכשיו שהבדיחה המוצלחת הזאת על זוגיות כמשטר רודני מאחורינו, תנו לי רגע אחד לנסות לשטוח בפניכם ברצינות את יתרונות הדיקטטורה ואולי תגלו שהשד לא נורא כל כך.
אין שמחה כהתרת הספקות
מחקרים מראים שאדם בוגר מקבל בכל יום בין 240 החלטות ל־570 החלטות. קחו אותי לדוגמה, אני החלטתי עכשיו לשקר לכם לגבי מחקרים שלא היו ולא נבראו. וההחלטה הזאת ייסרה אותי. ואני שואל: מי צריך את זה? תנו למישהו נעלה מכם לקבל בשבילכם את כל ההחלטות ולקבוע לכם את סדר היום והעתיד המשפחתי־מקצועי. הייתי אומר לכם שזה כמו להיות נשוי, אבל כבר השתמשתי בבדיחה המוצלחת הזאת לפני כן. מה אתם אומרים? זו בדיחה מיזוגנית? נו בטח, זה מה שקורה כשנותנים לבנאדם לקבל החלטות.
לא עוד בחירות
בשנתיים האחרונות בזבזנו משהו כמו שישה ימי עבודה על הליכה לבחירות. תחשבו מה היינו יכולים להספיק כאומה בזמן הזה. הרי פעם בשישה ימים כבשנו את הגולן, השומרון וירושלים. היום באותם שישה ימים אנחנו בוחרים לכנסת מועמדים שלא מספיקים לחמם את הכיסא לפני שהם מוחלפים בחברי כנסת אחרים, אלמונים לא פחות וחסרי תועלת אף יותר. מדובר בלופ אינסופי ומיותר שיכול היה להיחסך מאיתנו אם היינו חיים בדיקטטורה. תחשבו על סרטוני התעמולה המעייפים, סכסוכי הטוויטר המייגעים, קרבות השופרות במסכים. אנחנו יכולים לשים את כל זה מאחורינו. שלא לדבר על הז'אנר הפייסבוקי המאוס של ילדים משלשלים פתקים בקלפי. מספיק לנו לראות את התמונות של הילדים שלכם מחופשים בפורים והולכים לבית הספר באחד בספטמבר.
בואו נציל את עצמנו מעצמנו.
אין בחירות אין אכזבות
תומכי הדמוקרטיה מפחידים אותנו שבדיקטטורה הקול שלנו לא יבוא לידי ביטוי.
- הכנס כאן צחוק סרקסטי ומריר -
לאאאאאאא כי בדמוקרטיה מה שאנחנו מצביעים זה מה שאנחנו מקבלים. נו באמת. אני בבחירות הקודמות הצבעתי לימין החדש וראינו איך זה נגמר. הרי כל מה שאנחנו עושים כשאנחנו הולכים לקלפי זה לבחור ממי נתאכזב הפעם. אז אני אומר "אין בחירות - אין אכזבות". האמינו לי, אי אפשר להתאכזב מרודן. רודן לא משלה אותך לרגע. הוא רודה בך וזהו. ואתה נרדה והולך לישון מבסוט. כי אתה יודע בדיוק מה מחכה לך מחר בבוקר.
נתנו מספיק צ'אנסים לבחירות. בואו נעשה עוד בחירה אחרונה וזהו - דיקטטורה.
גם לי גם לך לא יהיה
מתנגדי הרפורמה מתהדרים בשאיפה לשוויון. אז אני משווה ומעלה. אין צורת שלטון שוויונית יותר מאשר דיקטטורה. בדיקטטורה כולם נדפקים במידה שווה. אף אזרח לא מיוצג והאינטרס היחיד הוא של השליט הבלעדי שיחיה לנצח. כרגע בדמוקרטיה המהוללת שלנו בכל מערכת בחירות חצי עם אחר אוכל אותה ונאלץ להביט בעיניים כלות כיצד הצד השני מממש את האידאולוגיה שלו (אלא אם כן מדובר בממשלת ימין קלאסית כמובן). אני מציע לשים סוף לכל זה ולהתאחד כעם תחת מטריית דיכוי משותפת ושוויונית. דיקטטורה? אוטופיה!
יש לנו עניין בנסתרות
אם כל זה לא שכנע אתכם, הרשו לי להפנות את תשומת ליבכם לחוכמת הנסתר וסוד הגימטריות, שהרי הכול רמוז בשפת הקודש. קחו את המילה "דמוקרטיה" לדוגמה, שעולה לסך "לא דיקטטורה". עף לכם המוח כבר? אז בואו נעמיק עוד.
"דיקטטורה" בגימטרייה "הגאולה כבר כאן". תבדקו אותי, בחיי.
"דמוקרטיה" לעומת זאת בגימטרייה "אז זהו, הכל נגמר".
אם זה לא סותם את הגולל על הדיון הזה, אז אני לא יודע מה כן.
אז נכון, "דיקטטורה" בגימטרייה זה גם "ביבי חוזר לחיים", מה שעלול להרתיע חצי מהעם אבל זה סתם יצא במקרה. זה כמו ש"דמוקרטיה" בגימטרייה זה "בשבע", וכולנו יודעים שאני ממש לא זה שמחליט מה קורה בטור שלי. הרי אם העורכת תרצה היא יכולה לחתוך לי את הטור באמצע משפט עוד לפני שאספיק להגיד ש
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***