יוסל'ה היה האיש הכי עשיר בעיירה קראקוב. ליד כל הבתים הפשוטים שהיו בעיירה, היה נראה הבית הענק והיפה של יוסל'ה כמו ארמון מפואר, אבל אף אחד בעיירה לא אהב אותו.
כולם ידעו שכמה שהוא עשיר גדול, ככה הוא קמצן גדול. הרבה עניים ניסו לדפוק בדלת הבית של יוסל'ה ולבקש צדקה, אבל כולם קיבלו את אותו יחס גרוע. יוסל'ה פתח להם את הדלת בשמחה, אבל כשהוא שמע שהם מבקשים צדקה הוא צעק עליהם: "איך אתם לא מתביישים? תלכו לעבוד!" וטרק בפניהם את הדלת.
אנשי העיירה כל כך כעסו עליו, עד כדי כך שכשהם שמעו שהוא נפטר, כולם שמחו ואף אחד לא רצה לבוא להלוויה שלו. חלפו כמה שבועות מאז שיוסל'ה נפטר, ופתאום התחילו להגיע לרב העיירה עניים רבים ואמרו שאין להם מה לאכול.
הרב לא הבין, איך בבת אחת לכולם אין כסף? כולם ענו לו את אותה תשובה: "בכל יום חמישי בערב, היינו מקבלים מעטפה עם כסף לכל השבוע, לא יודעים ממי. מאז שיוסל'ה נפטר, הפסקנו לקבל מעטפה".
עכשיו כולם הבינו מה קרה. התברר, שיוסל'ה ה'קמצן' לא רצה שידעו שהוא כזה צדיק, אז הוא עשה את עצמו כאילו הוא רשע, אבל באמת הוא דאג לשלוח לכולם צדקה במעטפה. אנשי העיירה כל כך הצטערו על היחס שלהם ליוסל'ה, אבל כבר היה מאוחר מדי...
מה היתה הטעות של אנשי העיירה?
אנשי העיירה שפטו את יוסל'ה לפי מה שהם שמעו על ההתנהגות שלו, אבל זה לא שיקף את מי שהוא היה באמת. אנחנו בני האדם, רואים רק את החיצוניות, אבל לפעמים היא מאוד שונה מהפנימיות. יש אנשים שנראים רשעים, ומבפנים הם צדיקים כמו יוסל'ה ויש אנשים שנראים צדיקים ומבפנים הם רשעים גמורים. רק ה' וכל אחד על עצמו, יודעים מי האדם באמת.
בפרשת השבוע מצווה ה' את משה לבנות את המשכן כדי שהוא יהיה הבית של ה' בעולם. אחד הכלים החשובים במשכן היה הארון. הארון היה בנוי משלושה חלקים. זהב מבחוץ, עץ באמצע, ושוב זהב מבפנים. המבנה הזה קצת מוזר. זהב זה דבר יקר - בשביל מה לשים זהב בתוך הארון אם אף אחד לא רואה אותו???
התשובה היא שה' רצה ללמד אותנו, שגם אם אף אחד לא רואה את הזהב, זה לא אומר שהוא לא חשוב. ה' רואה אותו וזה מה שחשוב.
הלוואי שנדע להשקיע בדברים החשובים גם כשאף אחד לא יודע מזה!