גדי ונעמי אבנר והבן עמיחי
גדי ונעמי אבנר והבן עמיחיצילום: יוני דישון

בר מצווה בלי מצוות

הזדמן לכם להיות בכמה וכמה חגיגות בר מצווה בחייכם, אני מניח, כמוני כמוכם. אבל במוצאי השבת האחרונה זכיתי להשתתף בחגיגה מסוג אחר, כזו שלא נטלתי בה חלק מעולם. לא בדיוק בר מצווה, מפני שעמיחי שמלאו לו שלוש עשרה שנים לא נכנס לעול מצוות. הוא מוגדר כמי שיש לו מוגבלות שכלית התפתחותית קשה, מה שהיה נקרא פעם לפני עידן הפוליטיקלי־קורקט פיגור קשה, כך שחיוב במצוות איננו על הפרק. ובכל זאת אינני זוכר את עצמי נרגש לקראת אירוע כפי שהתרגשתי לקראת יום הולדת שלוש עשרה של עמיחי. ההורים שלו, גדי ונעמי אבנר מהיישוב פסגות שבבנימין, שהשורות הללו כמובן נכתבות בהסכמתם, החליטו לחגוג בדרך מיוחדת: ערב שיעורים שעסק בדיוק בשאלה איך אנחנו מתבוננים על האתגר הזה של ילד שונה, מיוחד במינו, במבט אמוני, או כפי שניסחו זאת בהזמנה: "בשבת הקרובה עמיחי שלנו מגיע לגיל מצוות. בחרנו ללוות את הגעתו לגיל זה בערב של לימוד תורה, בבירור השליחות המיוחדת של עמיחי בעולם. בלימוד זה ירבו זכויותיו".

הרב ויצן, רב היישוב פסגות, והרב קשתיאל מעלי לימדו בערב הזה, וגם בחלקי נפלה הזכות המאתגרת לשתף בהתבוננות על עמיחי וחבריו, הילדים הללו שלפעמים נוח לנו להפנות את המבט מהם והלאה. אבל ימחלו לי הרבנים היקרים מאוד, השיעור הכי גדול בערב הזה הוא השיעור שהעבירו גדי, נעמי והאחים של עמיחי, שישבו שם שמחים באמת ונהגו בו אהבה, ואת השיעור הזה הם מעבירים בגלוי ובסתר כבר שלוש עשרה שנים בלי כל כוונה. פרקי אמונה שלא יכולים לעבור במילים, אמונה של חיים. עמיחי ישב לאורך כל הערב בשורה הראשונה, בין אבא לאמא, מן הסתם לא עקב בדעתו אחרי כל מה שנאמר, אבל ליבי אומר שנשמתו יודעת הרבה יותר ממה שנאמר שם והבינה יותר מכולנו.

משנה הבריות

חז"ל תיקנו ברכה לבריות שונות מהנורמה, ברכה שמן הסתם גם היא לא עוברת חלק בעידן הדיבור התקין של היום, ואני מניח שחז"ל התכוונו לברך אותה בסתר, בלי לפגוע חלילה בנשוא הברכה – "ברוך משנה הבריות". ההחלטה לתקן ברכה כמוה כקביעה לא להפנות את המבט, לא לעצום את העיניים ולברוח אל העולם המוכר והרגיל. יש בריות שמאז לידתן חייהן שונים ומאתגרים, וגם שם מצויה ברכה, וגם שם פוגשים את ריבונו של עולם. מי שהחליט לברוא אותן שונות טמן שם ברכה, גם אם לנו זה נראה להפך.

באופן פשוט אנחנו מכוונים עליהם, על אלה שנבראו אחרת. אנחנו לא מבינים למה, אבל נותנים אמון שמשהו טוב מסתתר גם בשוני הזה. אבל היום כשאני מברך אני מכוון גם למשהו אחר.

לפני כמה שנים התגלגלתי לביתו של אדם שנותן שירות מסוים בביתו, איני מפרט מפני שאיני יודע אם נוח לו בכך. הוא ישב מולי והתחיל לתקן. פתאום מתוך הבית הרעימה אשתו בקולה: "שמעון! שמעון!" הוא התנצל בחיוך, "אני תכף חוזר", הלך אל אשתו וחזר אחרי כמה דקות. התיישב, המשיך לתקן, ושוב מתוך הבית "שמעון! שמעון!", ושוב חיוך ושוב התנצלות, ושוב קם ונכנס ואחר כך חזר. זה חזר על עצמו בשלישית, גם החיוך שלו חזר, כאילו כלום. כששב שאלתי אותו: "מאיפה זה? תלמד אותי". "המקצוע?" שאל. "לא, הסבלנות. אני כבר בפעם השנייה הייתי עולה על טורים, ואתה... איפה לומדים את זה?" הוא הצביע אל עבר ילד ששיחק שם על השטיח, בחדר המרכזי, על פי פניו ילד עם תסמונת דאון. "היית צריך להכיר אותי קודם, היית מבין הכול. בפעם הראשונה שהייתה מפריעה לי באמצע העבודה כבר הייתי משתולל. אבל הוא מורה מצוין, הילד הזה. הוא לימד אותי פרופורציות, משחק הסבלנות, עיקר וטפל. ואני? אני משתדל להיות תלמיד טוב".

מאז הבנתי: ברוך משנה הבריות זה לא רק הם. אלה אנחנו שמשתנים בזכות הבריות המיוחדות הללו. אתה לא יכול להישאר אותו דבר, משהו בך מתרכך, משהו בך צומח. ומה שמתחולל בנו הוא לגמרי בזכותם, לגמרי שלהם.

הורות עם כתר

אני יודע, זה רק עיתון ולא ראוי לכתוב בו סתרי תורה, אבל המפגש עם עמיחי ועם ההורים המיוחדים שלו לא יכול להישאר רק ברובד הגלוי. אז הנה מעט מזעיר מן הסוד: בתחילת בריאת העולם ברא הקב"ה את הספירות, אם תרצו – הלבושים הכי מדויקים שלו בעולם, המידות. שלוש מן המידות הללו קשורות לעולם החסד, כך מסביר רבי יוסף ג'יקטיליה בספר שערי אורה: ספירת היסוד – חסד התחתון, היא כנגד מקום הברית וקשורה לקשר הזוגי ולהבאת ילדים לעולם, מידתו של יוסף. ספירת החסד - חסד עולם. זוהי מידתו של אברהם. אפילו הוא, איש החסד, נתן בעולמו מקום לדין. אפילו הוא הסכים שבלי עשרה צדיקים יש לנהוג בסדום בדין. אבל ישנה הספירה העליונה ביותר, זו שאינה מידתו של אף אחד מהאבות, הספירה הכי קרובה לקב"ה בעצמו - ספירת הכתר. היא נקראת חסד עליון, מפני ששם אין אפילו קמצוץ של דין, הכול חסד. שלוש עשרה מידות רחמים של ספירת החסד, נקיות מכל דין.

עכשיו בואו נחשוב רגע על ההורות שלנו. בדרך כלל ההורות מערבת חסד עם דין. אנחנו נותנים לילדים שלנו אבל גם מצפים מהם, אנחנו מעניקים ותובעים, ויש לנו גם ציפייה ברורה מהם להחזיר באופן כזה או אחר. אנחנו לא מדברים במילים המפורשות הללו של "להחזיר", זה נשמע עסקי מדי ולא כך אנחנו רוצים שייראו יחסינו, אבל כן, היינו רוצים שכשנזדקן הם יהיו שם בשבילנו, ואפילו כשהם תינוקות קטנים אנחנו מחפשים את הגמול הקטן בצורת חיוך או תודה. כך שהחסד ההורי נע היכן שהוא בין מידת היסוד, החסד־תחתון, למידת החסד, החסד־עולם.

אבל יש יוצאים מן הכלל. הורים כמו נעמי וגדי נמצאים במערכת הורית שכולה חסד. משעה שאובחן הילד כמי שסובל ממוגבלות שכלית־התפתחותית הופכת ההורות לנתינה חד־סטרית. כן, אפילו עמיחי מביע קשר, אבל כל הציפיות הרגילות של הורים מילדיהם אינן עוד על הפרק, ובמקומן נדרשים ההורים לנתינה נקייה, כזאת שאין בה כל חשבון. סתם הורים לא נדרשים לנתינה הטוטאלית הזאת, היא על־אנושית. אבל יש מטאורים, וזה מה שפגשתי במוצאי שבת, הורות של ספירת הכתר.

נשמות של צדיקים גמורים

בזוהר הקדוש על פרשת וישב מובא שיש נשמות טהורות שנכנסו בגוף פגום והן הנשמות שכואבות את פגם הלבנה ועתידות להתחדש איתה. פגם הלבנה היה עוד לפני חטא האנושות, לפני האכילה מעץ הדעת. זהו אותו מתח מפורסם בין הלבנה לחמה שהסתיים במיעוטה של הלבנה. ללבנה כמובן אין בחירה חופשית, זהו חטא שכל כולו החלטה אלוקית לברוא את העולם פגום. ילדים כמו עמיחי מורכבים מנשמה זכה וטהורה מהעולם העליון, שם הרי אין פגמים, בתוך גוף שבור כתוצאה מההחלטה האלוקית לברוא את העולם שבור. המתח הזה בלתי נסבל, אבל מדובר בילדים, ואחר כך באנשים, שלנצח יישארו במדרגת צדיקים גמורים. ולא עוד אלא שכל המעשים הטובים שנעשים מחמת היותם בעולם נזקפים לזכותם.

הרב משה שפירא כתב פעם מכתב להורים לילד עם תסמונת דאון והיטיב לבטא זאת: "כל נשמה נשלחה לעולם הזה לתקן את מה שתפקידה לתקן. רוב בני האדם נשלחו לתקן את עצמם בעיקר, וגם להשפיע על סביבתם כפי כוחם. נמצאות נשמות שאין בידם לתקן את עצמם כראוי, ואם נשתלחו לעולם הזה פירוש הדבר כי נשמות אלו גבוהות הן במיוחד ואינן צריכות שום תיקון בבחינת עצמן, וכל שליחותן אינה אלא לתקן את סביבתן. נשמה גבוהה כזו נשלחה לביתכם. קבלוה באהבה רבה ועזרו לה למלא את תפקידה שבעבורו נשתלחה. יעזורכם ה' ותוכלו למלא את שליחותה־שליחותכם כראוי".

חיים

היומרה האנושית להגדיר אילו חיים נחשבים ואיזו צורת חיים אינה בעלת ערך היא הטעות הגדולה. שאלת החיים כמוסה מעינינו, ובילדים מיוחדים שכאלה החיים הם סוד כמוס. יש הורים שקיבלו מפתחות למגירת הסודות הזאת והם מגדלים ילדי סוד.

לתגובות: [email protected]

***