כבר שנים רבות מלמדים אותנו ארגוני הנשים וחכמי הפרוגרס שאין שום הבדל בין גברים לנשים. אין "מקצועות גבריים" ו"מקצועות נשיים"; הן גברים והן נשים מתאימים לכל התפקידים במידה שווה, כולל לשירות קרבי. אין גם "תכונות גבריות" ו"תכונות נשיות", זו רק החברה שמסלילה את הבנות למקצועות טיפוליים ואת הבנים לתפקידי ניהול ושליטה. לולא ההסללה, בנים ובנות היו גדלים עם אותו האופי ואותן הנטיות. כל מי שמעז לטעון שיש אופי גברי ואופי נשי, וממילא יש תפקידים שמתאימים יותר לגברים ותפקידים שמתאימים יותר לנשים, מואשם ב"מהותנות", שהיא כידוע אחת העבירות החמורות בדת הפרוגרס.
והנה פלא. בפרשת הילדה מגבעת שמואל מתגלים לפתע חכמי הפרוגרס כמאמינים אדוקים במהותנות. כידוע, הילדה הוצגה כילד וחויבה על ידי הוריה להתנהג כבן תוך שמירת הסוד מאז שהייתה בת חמש. כל מי שמכיר ילדים בגיל חמש יודע שגם הפיקחים והמפותחים ביותר בגיל זה אינם מבחינים בהבדל מהותי בין בנים ובנות, ובוודאי אינם יכולים להגדיר את עצמם כבני המין השני. אז מדוע החליטו בשם הילדה הזו שתתנהג כבן?
מסביר הרב ד"ר בני לאו בריאיון ל'בשבע': "כל גורמי הליווי הפסיכולוגי והחינוכי מגיל גן היו תמימי דעים שהילד הוא ילד ולא ילדה, ושזה מקרה מובהק של ילדה שהיא ילד בכל המדדים של הנפש". דהיינו, לא רק שיש הבדל מהותי בין נפש האיש לנפש האישה - ההבדל הוא עמוק ותהומי כל כך, עד שכבר בגיל חמש אפשר לקבוע שלילדה יש נפש של ילד, ושהיא ילד ולא ילדה!
מול התהפוכות המדהימות של הפרוגרס, שאין לו כל בעיה לסתור את עצמו באופן מוחלט, כשהחוק העקבי והשיטתי היחיד הוא להרוס כל סדר טבעי ונורמלי, אין לנו אלא להודות לקב"ה שנתן לנו תורת אמת, תורת חיים, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. התורה מדריכה אותנו שיש אופי גברי ויש אופי נשי, "נשים עם בפני עצמן הן" (שבת סב), ושלמות העולם היא דווקא בשילוב ובחיבור שלהם, ולכן "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם" (יבמות סג).
התורה מורה לנו גם שהאופי הגברי והאופי הנשי יוצאים אל הפועל בדרכים שונות, ולכן יש תפקידים שמתאימים יותר לאיש ואחרים שמתאימים יותר לאישה, לדוגמה: "איש דרכו לכבוש ואין אישה דרכה לכבוש" (יבמות סה); אך מצד שני, ברור שהאופיים אינם חתוכים בסכין, ויש גברים עם תכונות מסוימות שאופייניות יותר לנשים, ונשים עם תכונות מסוימות שאופייניות יותר לגברים. כך למשל אומרים חז"ל ש"תלמידי חכמים דומים לנשים" בעדינותם (יומא עא).
ממילא ברור שגם אם לאישה יש אי אלו נטיות או תכונות שאופייניות יותר לאיש, אין זה משנה את מהותה כאישה, וקל וחומר שלא ייתכן שילדה בת חמש היא "בכל המדדים נפש של ילד". לכן, בניגוד לטענתו של הרב ד"ר לאו כאילו תומכי הפיכת הילדה לילד מסתכלים על הפרט ועל נפשו, ולעומתם מתנגדי המהלך מונעים מכוח אג'נדה כללית, האמת היא הפוכה: לקחת ילדה בת חמש ולהורות לה לנהוג כבן, כשמשמעות הדברים בהמשך היא בין השאר שלילת היכולת להקים משפחה וללדת ילדים, וזאת רק בגלל שיש לה - בגיל חמש! - תכונות ונטיות כלשהן שאופייניות יותר לילד, זהו מהלך שכולו אג'נדה. לעומת זאת, הדרך הישרה והבריאה הן לילדה והן לחברה כולה היא לנהוג כהדרכתה של תורה ולגדל אותה כילדה, כמו שהיא באמת, כמובן בנחת ובלי לחץ לשנות את תכונותיה ונטיותיה.
***