ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטןצילום: ערוץ 7

זמלוויס היה רופא נשים אוסטרו-הונגרי, שגילה כי רחצת ידיים בחומר מחטא בבתי יולדות מקטינה מאוד את הידבקות היולדות באלח דם וכונה בעקבות זאת "מציל האימהות".

הוא הנהיג כנוהל מחייב נטילת ידיים בחומר מחטא שמכיל סידן תת-כלורי שיעור תמותה ירדה דרסטית. זאת היתה תצפית בלבד, שלא נתמכה על ידי התאוריות המדעיות המקובלות באותה עת. הוא כונה בשם "הטיפש מפשט". למרות כך, דרש זמלווייס לחטא את כל המכשירים בהם הסתייעו בלידה, ובכך העלים לגמרי את "קדחת הלידה" במחלקתו.

באמצע המאה ה-19 הייתה "קדחת הלידה" נפוצה מאוד בבתי חולים, ותמותת היולדות הגיע עד ל-30% בממוצע. זמלווייס, שניהל את מחלקת יולדות בבית החולים בווינה, קבע כי ניתן למגר את קדחת הלידה על ידי רחיצת ידיים של אנשי הצוות המטפל ביולדות. הוא מונה לאחראי על מחלקת היולדות בבית החולים בבודפסט.

נוהלי החיטוי שהנהיג במחלקה הקטינו את התמותה מ"קדחת הלידה" ל-0.85%, הדבר שהביא לאישור שיטתו בכל רחבי הונגריה. בספרו "קדחת הלידה - אטיולוגיה, עקרונות וטיפול מונע ניסה להטמיע את התובנות שרכש מניסיונו הקליני .דחיית שיטתו של זמלווייס על ידי עמיתיו בווינה, עלתה במחיר של מוות של אלפי יולדות. הפרשה הפכה לדוגמה למצב שבו ספקנות של אנשי המקצוע הבכירים גורמת להאטת ההתפתחות המדעית.

מאז ומתמיד היו היהודים ידועים בין שכניהם הגויים בכך שהם שומרים על האסתטיקה ועל הניקיון במאכלם ובמשתם ובכל אורחות חייהם באופן ייחודי. אנחנו פוגשים את רחיצת הידיים בכיור שהוא אחד מכלי המשכן. הכיור מחזיק את המים שבהם הכוהנים רוחצים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה בבית המקדש.

הכוהנים הרי הולכים יחפים בזמן עבודת בית המקדש. עיקר התפקיד של הרחצה הוא טהרה ולא ניקיון, אבל האמת היא שלכיור יש תפקיד נוסף – מי הכיור מסייעים לבני הזוג שרוצים לבנות מחדש את בית המקדש הפרטי שנחרב.

כיור הנחושת נבנה מהמראות של הנשים שצבאו על אוהל מועד ובכך בקשו שגם הכלי הכי אינטימי, המראות בהן התקשטו, ישמש לבניית המקדש מעט, לבניית הכיור שמטהר אישה לבעלה. ואין דבר גדול מזה. פשוט אין.