1.
ששים ושלושה אנשים ונשים זכו השבוע לצעוד צעד ראשון ומשמעותי בדרך למהפך דמוקרטי היסטורי. מהפך שכאשר יושלם הוא ישנה את פניה של מדינת ישראל ויחזיר אותה להיות דמוקרטיה אמיתית - מדינה שבה העם קובע את ערכיו ובוחר את דרכו באמצעות נציגיו הנבחרים. ששים ושלושה חברי כנסת הצביעו בעד החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ובעד החוק שאוסר על שופטי בג"ץ לבטל חוקי יסוד. גם בעוד עשרות שנים הם יוכלו לספר בגאווה לנכדיהם ולניניהם על הזכות שניתנה להם להעביר בהצבעתם את המהפך הפוליטי השני בתולדות מדינת ישראל, זה שהחזיר לרוב הדמוקרטי את הזכות והיכולת להוביל ולקבל החלטות.
במשך כשלושים שנה השתלטה מערכת המשפט על עוד ועוד סמכויות שהציבור והחוק מעולם לא העניקו לה, ודחקה אל תוך גבולות מאוד צרים את יכולת קבלת ההחלטות של המערכת הפוליטית, הכנסת והממשלה. בשורה ארוכה מאוד של החלטות כפתה מערכת המשפט את ערכי המיעוט הפרוגרסיבי-שמאלני על הרוב היהודי-לאומי. קולות הביקורת והמחאה לאורך השנים לא הצליחו לפעור ולו סדק קטן בחומת האטימות שמאחוריה התבצרה האוליגרכיה המשפטית – שופטים, בכירים בפרקליטות ופקידים ממשלתיים שהתעטרו בתואר המחמיא 'שומרי הסף'. הם לא התרשמו גם ממגמה מתמשכת ועקבית בסקרים שהראתה צניחה דרמטית במידת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט. מבחינתם הם לא טעו בכלום, והכול תוצאה של הסתה.
כאשר קמו במערכת הפוליטית והציבורית אנשים רציניים שניסו לשנות ולו במעט את מאזן הכוחות ולהחזיר לרשות המבצעת שנבחרה בבחירות דמוקרטיות מעט מכוחה הגזול, מערכת המשפט ועושי דברה בפרקליטות ובמשטרה ידעו איך להיפטר מהם. בחלק מהמקרים לקחו זוטי דברים וניפחו אותם לתיקים פליליים. במקרים אחרים, כמו זה של יעקב נאמן ז"ל ורובי ריבלין ייבדל לחיים, תפרו תיקים ופתחו בחקירות על כלום כדי להסיר מהדרך אנשים בעלי גישה עצמאית מדיי. יש להודות שתמיד נמצאו בהנהגת המחנה הלאומי או במפלגות שחברו עמו לקואליציה חסידים שוטים או בעלי אינטרס שהתגאו בהיותם מגיני מערכת המשפט, ומנעו בגופם כל ניסיון להחזיר לרשות המחוקקת והמבצעת את סמכותן הגזולה לחוקק חוקים או לקבל החלטות.
2.
שלושה גורמים שחברו יחדיו מאפשרים כעת את השינוי המיוחל. ראשית, הסאה הוגדשה עד כדי התפקעות, וכיום אין כמעט במחנה הלאומי מי שאינו מבין שהמשך המצב הקיים הוא בלתי נסבל. גם בשורות האופוזיציה יש ח"כים כמו מתן כהנא, זאב אלקין ואפילו יאיר לפיד שבעבר ידעו היטב להסביר את הצורך בהחזרת הסמכויות הגזולות מידי מערכת המשפט אל השרים וחברי הכנסת. שנית, מנהיג המחנה בנימין נתניהו, אולי בעקבות ההתנכלות המשפטית שחווה על בשרו, השתחרר סוף סוף מעמדת מגן מערכת המשפט, מינה את יריב לוין לשר המשפטים ומאפשר לו, לשמחה רוטמן ולשותפיהם לדעה ולדרך לחולל את המהפך ההיסטורי.
הגורם השלישי הוא החרם האישי שהטילו מפלגות האופוזיציה על בנימין נתניהו. בטווח הקצר, התרגיל הפוליטי שהתחזה לעמדה מוסרית אכן הביא להדחת נתניהו, במחיר של ערעור המערכת הפוליטית ולאחר לא פחות מארבע מערכות בחירות תוך שנתיים. אבל בחשבון ארוך טווח, השמאל עומד לצאת נפסד מפסילת נתניהו, שבגללה הוא צפוי לאבד את המנגנון המתוחכם והמשוכלל שאיפשר לו להמשיך לנהל את המדינה גם כשהימין ניצח בבחירות.
המהפכה הדמוקרטית שאנו עומדים על סיפה לא הייתה יכולה להתממש אילו אחת ממפלגות האופוזיציה הייתה מצטרפת לקואליציה בראשות נתניהו ומתנה זאת בהמשך הסטטוס-קוו המשפטי. נתניהו מצדו אולי היה מעוניין בכך, אבל לפיד, גנץ, ליברמן וחבריהם לכודים בנדר החרם שבו כבלו את עצמם. וכך נפלו מפלגות השמאל-מרכז אל הבור שאותו כרו כדי להפיל את נתניהו. בזכות החרם שהותיר את נתניהו בראשות קואליציה הומוגנית ותמימת דעים, תתאפשר סוף סוף הרפורמה המשפטית המיוחלת. גם האיסור ההזוי שהטילה היועמ"שית גלי בהרב-מיארה על מעורבות של נתניהו בניהול הרפורמה המשפטית בטענה לניגוד אינטרסים, היא בומרנג שמאפשר ליריב ולרוטמן לפעול יותר בחופשיות.
שישים ושלושה הח"כים שהחלו בחקיקת הרפורמה המשפטית כשהעבירו השבוע את החוקים הללו באצבעותיהם, יירשמו בדפי ההיסטוריה כמי שהיו שותפים למהלך שאין צודק ודמוקרטי ממנו. בכלי התקשורת המגויסים נגד הרפורמה הם סופגים נאצות. המעט שאוכל לעשות כאן הוא לברך אותם ולשבחם. שלושים ואחד חברי ליכוד (אחד נעדר), אחד עשר חברי ש"ס, שבעה חברי הציונות הדתית, שבעה חברי עוצמה יהודית, שבעה חברי יהדות התורה. אלמלא החשש להלאות את הקוראים, הייתי כותב כאן את שמות כולם, באותיות זהב.
3.
מה הסיבה לכך שתומכי הקואליציה לא מתרשמים מהאיום לפיו החלשת כוחם של שופטי בג"ץ תאפשר לרשויות השלטון לפגוע באזרח הקטן ולהתעמר בו? למה הם לא חוששים שהם עצמם ייפגעו כתוצאה מהרפורמה?
התשובה לכך פשוטה. בניגוד למה שמנסים למכור לנו, הקו המוביל את הפסיקה של בג"ץ לאורך השנים הוא לא קו של הגנה על האזרח מפני שרירות השלטון, אלא הגנה על האג'נדה שבה דוגלים השופטים. כשאין להם סיבה אידיאולוגית לנהוג אחרת, השופטים אכן מגינים לא פעם על האדם הפרטי. אבל במקרים רבים ההגנה על ציבור מסוים באה על חשבונו של ציבור אחר, כשמה שקובע את מי להעדיף אינו החוק אלא האידיאולוגיה של השופטים. ולא מדובר רק בסיפור החמור והטרגי של ההתנתקות, שם סירבו שופטי בג"ץ להתערב בעת שמדינת ישראל פגעה בזכויות האדם של אזרחיה, פגיעה שהיא אולי החמורה ביותר שאירעה בתולדות המדינה בהיקפה ובעוצמתה.
כך למשל, כאשר שופטי בג"ץ פסלו שוב ושוב את חוקי הכנסת שנועדו לעודד את יציאתם מהארץ של מסתנני העבודה מאפריקה, הם העדיפו את טובת המסתננים תוך פגיעה אנושה באזרחים ישראלים קשי יום ומעוטי יכולת בשכונות דרום תל אביב. כאשר החליטו שופטי בג"ץ לפסול את חוק הכנסת שהסדיר את שידורי ערוץ 7, הם גזלו את מה שהיה כבשת הרש של ציבור גדול שתחנות הרדיו האחרות לא ספרו אותו ואת ערכיו. שופטי בג"ץ דחו את עמדת המדינה וכפו עליה להרוס בתים בשכונת נתיב האבות, למרות שרק סנטימטרים ספורים מהם נבנו על אדמה פרטית, שאיש לא הוכיח בעלות עליה. הם כופים את עמדתם החילונית על המיעוט החרדי ומטילים הגבלות חמורות על קיום לימודים אקדמיים ואירועי תרבות לחרדים בהפרדה מגדרית, בהתאם לבחירתו ולאורחות חייו. בשם עיקרון השוויון הם גם מעדיפים את טובתן של קומץ חיילות שמתעקשות לשרת בסיירות על פני רווחתם הדתית והנפשית של אלפי חיילים דתיים, שההתחככות הצפופה הזאת מנוגדת להשקפת עולמם.
אז כן, שופטי בג"ץ אולי מגינים על הפרט מפני עריצות השלטון, אבל יש לא מעט פרטים שזקוקים לא פחות מכך להגנה מפני עריצותם של שופטי בג"ץ.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***