בלילה של פיליבסטר ומהומה בכנסת בעת עלו לקריאה ראשונה שני תיקוני חוק יסוד השפיטה של ח"כ שמחה רוטמן הצליחה תמונה אחת לעורר כעס עצום בשמאל - התמונה בה חברי האופוזיציה עמדו מחייכים יחד עם נתניהו במליאת הכנסת כשהאחרון הגיע לברך את ח"כ בועז טופורובסקי ברפואה שלמה לאחר התאונה אותה עבר לאחרונה.
התמונה הנ"ל עשתה גלים בשני המחנות הפוליטיים, כאשר בשמאל צלבו כל חבר כנסת אשר נצפה מחייך ושמח חלילה.
התגובה הזועמת של השמאל כנגד נבחריו הביאה לתגובה מהירה בה כל אלו שהעזו לחייך בתמונה נאלצו מיד להתנצל, לחזור בהם מהחיוך המביש ולהסביר מדוע המציאות אינה אופטימית כפי שנראה בתמונה מאותו ערב איום ונורא. המתקפה של השמאל זכתה אף היא לביקורת נוקבת על שנאתו של השמאל כלפי הימין ונתניהו בפרט אשר לא מאפשר ולו חיוך מועט עם הדמון הנצחי. יסכימו איתי או יבקרו אותי הקוראים, אך בדעה לא פופולרית, אפשר להבין את מחנה השמאל ולהזדהות עמו בכעס שפקד אותו.
העולם היום הופך יותר ויותר למתוקשר, דיגיטלי, מצומצם אל תוך הרשתות החברתיות השונות והשיח המתקיים בהם ובתקשורת. רובנו ניזונים מהמדיה המגישה לנו מידע ולא מהמציאות שנגד עינינו. שם, השיח הרבה יותר סובייקטיבי, אינטרסנטי, מתלהם וקיצוני. הרשתות החברתיות, כפי שמראה הפרופסור רוברט פטנאם מאוניברסיטת הרוורד, מלבות את השיח הציבורי והפוליטי בעולם. הסופר מיכה גודמן מסביר בנוסף כי הרשתות החברתיות מובנות באופן בו האדם יקבל אהדה לדבריו ויוצרות "שטיפת מוח" לדעותיו כך שהן הולכות ונהיות קיצוניות יותר ויותר במשך הזמן.
הציבור בשמאל חש מבעד לעדשה התקשורתית והאינטרנטית, אם על ידי נבחרי הציבור שלו ואם ע"י התקשורת המשרתת אותו, כי המצב על סף מלחמה של אמת, "אנחנו על סף חורבן" ו"קץ הדמוקטיה". לשם כך הוא יוצא להפגין ולהילחם בכל כוחו כנגד מה שהוא רואה מבעד לעדשה כסכנת חייו, רכושו וזכויותיו. כך הוא שומע, כך הוא רואה, כך הוא מרגיש באמת. אך הציבור אינו מבין מספיק כי אחרי שהמצלמות נכבות, כשמסתכלים על המציאות שלא מבעד לעדשה, המציאות איננה כל כך נוראית, מתלהמת וייצרית. הפוליטיקה מונעת מאינטרסים, והמקרסיסטים יאמרו שגם הציבור מונע מהם. כולנו במשחק של הפוליטיקאים על האהדה שלנו כלפיהם שמגיעה מהשיח ההולך ונהיה קיצוני ודמגוגי.
כשלפתע הציבור נחשף לתמונה ההיא, בה הפוליטיקאים אינם פועלים לפי הכללים התקשורתיים ומעזים לחייך במציאות האמיתית, הוא נזעק לנוכח האמת ושואל: "אתם שולחים אותנו לקרב חיינו, מהדהדים על מלחמת אחים, זועקים על קרע בעם ומעזים לחייך עם מבקשי רעתנו?". הייתכן שאדם יצחק עם הרוצה במפלתו ורעתו? האמת אותה חש הציבור מבעד לעדשה משתבשת לנוכח התמונה האמיתית והמחוייכת. לא תתכן סתירה כה עמוקה בין השיח של הפוליטיקאים על החורבן הקרב והצחוק המתגלגל - זו זעקתו, זה הכעס והזעם הנובע ממנו והוא מובן לחלוטין. כולנו מצפים מהנבחרים שלנו לנהוג במידת יושר כלפינו, לומר לנו את האמת כפי שהיא ולא לנצל אותנו ואת קולנו לטובת האינטרסים האישיים שלהם.
הבעיה האמיתית אינה בכעס של השמאל על נבחריו, כי אם בתגובה של נבחריו בחזרה לציבור הבוחרים. ההתנצלות וההסתייגות מהתמונה, כך שהמציאות תישאר תואמת לאותה אווירה מתוחה והרסנית בשמאל - היא ההיפך מהאמת שמבעד לעדשה. הייתי מצפה מאותם פוליטיקאים להתנצל בפני בוחריהם ולומר את האמת כהוויתה: "אתם צודקים, זו לא האמת. האמת היא שכולנו צוחקים בסוף, הכל יהיה בסדר, זה רק המשחק של הפוליטיקאים". אך הציפייה רחוקה מלהיות מוגשמת והשיח המתלהם עוד ימשיך ויקצין ככל שהרשתות החברתיות והתקשורת הסובייקטיבית היו חלק בלתי נפרד מחיינו. לא האמת חשובה אלא האהדה וקול הבוחר. החכמים אולם יבינו כי המבט על המציאות אינו מבעד לעדשה אלא מבט סביב על המציאות, שם עדיין ניתן לחייך.
תום קליינר הוא יועץ תקשורת במשרד 'בלומברג תקשורת'