לפני קצת יותר מעשרים וחמש שנה, שלושה חברים עלו להופיע ביחד בפעם הראשונה. הם עוד לא היו אז להקה של ממש, עוד לא היה להם שם סופי וגם לא ממש שירים, אבל הייתה להם כימיה טובה וערמות של כישרון.
השלושה, איתי גלוסקא ,גיא מזיג ועידו "זיגו" אופק ביצעו באותה הופעה בעיקר גרסאות כיסוי לכוורת ולביטלס, אבל גם שיר מקורי אחד שכתב והלחין גלוסקא הסולן – 'לא בא לי לשמוע' ומספר על זמר כושל שלא משנה כמה הוא מנסה הוא לא מצליח לזכות באהבת הקהל, שקורא לעברו "לא בא לי לשמוע".
בשנים שעברו מאז הספיקו השלושה, יחד עם אייל אחיו של גיא מזיג ורון אלמוג, להפוך ללהקת הדורבנים, להוציא שלושה אלבומים מצליחים (כולל אלבום פלטינה), להתפרק, וגם, בשלושה מופעי ענק בשבוע האחרון – להתאחד.
הופעת האיחוד בהאנגר 11 שהוכרזה לאחר 14 שנה בהם הלהקה לא הופיעה הפכה תוך ימים לשתי הופעות ואז לשלוש הופעות איחוד תוך שבוע, שהתחיל ביום שלישי והגיע לשיא בחמישי האחרון.
"כל הקהל, לאורך כל ההופעה, ידע את כל המילים ושר את כל השירים", מספר צור, מעריץ שרוף של הלהקה שהיה בהופעה ביום חמישי. "וזה בגלל שזו הייתה ההופעה המקורית. במקור הרי הייתה רק הופעה אחת ביום חמישי, אז כל מי שפה היום זה המעריצים השרופים שקנו כרטיסים ברגע שהודיעו על איחוד".
לאלפי המעריצים השרופים שגדשו את האנגר תוסיפו את העובדה שההופעות שנוספו היו דווקא לפני ההופעה המקורית, וקיבלתם להקה שהספיקה להשתפשף יומיים וקהל שרוף ששר כל מילה. "מסקנות מהערבים הקודמים הופקו", הבטיחו הדורבנים, "לגבי התוצאות עוד נראה".
מסקנה שמשום מה כנראה לא הופקה היא בחלק הטכני של האירוע, כאשר שני המסכים שהציגו לקהל מאחור את המתרחש על הבמה סבלו מדיליי ניכר מה שהוביל לחוסר תיאום בין המסכים לבין הסאונד. חבל.
מבחינת שירים לא ציפו לקהל הפתעות מיוחדות, לא היה שיר ספציפי שהיה חסר או הרגיש מיותר, וגם השיר היחיד שלא היה של הדורבנים – אלא מקריירת הסולו של גיא מזיג – השתלב נהדר בערב. גם הבחירה לפתוח ולסגור את ההופעה ב'שוב הדיסקו כאן' הייתה כמעט מתבקשת, כולל הקריאה הנרגשת לקהל – "טוב שבאתם".
דווקא מבחינת דיבורים ואינטראקציה עם הקהל לקח לדורבנים קצת זמן להניע, ונדרשו חמישה שירים שהגיעו ברצף אחד אחרי השני כדי שהם ישתחררו קצת. אבל ברגע שזה קרה, נדמה היה כאילו אי אפשר לעצור אותם. כל שיר תובל בסיפור אישי, דאחקות וירידות נשמעו על הבמה, ומלהקת מחווה לעצמם שמבצעת להיטים ישנים הם הפכו לדבר האמיתי.
ולמרות כל הלהיטים הגדולים וצלילי הדיסקו שהתנגנו באולם, סגירת המעגל המרגשת ביותר הייתה דווקא באותו שיר ראשון. כשהדורבנים שרו על הבמה את "לא בא לי לשמוע", והקהל הענק שבא לחגוג איתם שר כל מילה למרות השנים הרבות שחלפו, כמו אומרים "אבל כן, דווקא בא לנו לשמוע".