כספך או חייך: השוד המודרני של ישראל

רמת ההיסטריה המקומית והגלובלית סביב הנושא שעל הפרק, הרפורמה המשפטית בישראל, הינה רק האחרונה בטור עלוב של ניסיונות לשדוד את ישראל על ידי אחינו וחברינו.

שודדים מתוארים בדרך כלל כאומרים את המשפט: "הכסף שלך או החיים." שלנו, משתמשים בגרסה דומה: "עשה מה שאנו אומרים, גם אם זה נוגד את האינטרסים שלך ואת רצונו של רוב ציבור הבוחרים הישראלי, או שנגרום נזק לכלכלה ולעצמאות שלך." זה ארוך מעט יותר אך מהותו של האיום ברור באותה מידה. הבה נביט בכמה מן המתקפות הללו ולאחר מכן על התשובות אותן נשיב לשודדים אשר תמיד יאמרו לנו כי על אף האלימות הברורה שהם נוקטים כלפינו, האמת היא שלבם מלא אך ורק בכוונות טובות.

הרפורמה המשפטית

סוף כל סוף אולי נזכה לחזות בקיצה של מה שניתן לכנות אך ורק עריצות משפטית, אשר אביה מולידה הינו אהרן ברק, בשנות השמונים. לאחר שהפסיד את שלטונו רב השנים למנחם בגין בניצחונו הגדול באותן בחירות מדהימות בשנת 1977, החל השמאל ,המתנשא הנצחי, לחפש דרך כיצד להציל את ישראל מההחלטה האומללה של הבוחרים בישראל. השמאל חש כי הוא מחויב מוסרית להציל את מדינת ישראל ממצב בו רוב האזרחים מטומטמים מדי ואינם מבינים את שגיאתם הגדולה ואת הסכנה שהיא מביאה על הדמוקרטיה הישראלית. ההיסטוריה בחרה בהם, המצילים, לצמצם ככל האפשר את האסון הממשמש ובא בעקבות שלטונם של בגין וחבורת הברברים שלו.

כך החל אז מה שהפך כיום לשיטה המשפטית הבלתי מאוזנת ביותר, הלא מובנת ביותר והאנטי-דמוקרטית הקיצונית ביותר בקרב המדינות המערביות הליברליות והדמוקרטיות. הנה רק כמה דוגמאות ספורות הממחישות כיצד הפך בית המשפט העליון בישראל לאחד מן המוסדות הכי פחות דמוקרטיים בישראל ובעולם. וכך, עם רוב אוטומטי בוועדה הבוחרת שופטים חדשים, בוחרים שופטים מכהנים את השופטים החדשים מתוך קבוצת הקולגות שלהם בעלי הדעה האחידה בשמאל ושופטים מסוגלים להתקדם אך ורק בעזרת מקורביהם. וכך פוסקים השופטים היושבים על כס המשפט על פי "תחושת הבטן הסבירה" שלהם עד כדי "חקיקה מבית המשפט" שמאפשר לשופטי בג"ץ לשלול החלטות של נבחרי בית המחוקקים. וכך גם שופטי שמאל נחרצים פתחו לרווחה את דלתות בית המשפט לכל מי שהגיע עם טענה כלשהי ללא קשר לשאלה האם יש או אין לו זכות עמידה בנושא הנידון. שופטים שלא נבחרו מעמידים את חוכמתם הנעלה, המולדת, מעל רצונו של העם. כאשר שואף העם, על יד ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, לאזן מחדש את משוואת האיזונים והבלמים, השמאל צורח שבכך הוא הופך עצמו לאויב הדמוקרטיה.

בשמאל הישראלי מביעים חרדה צדקנית וצרחנית על כך שנתניהו הורס את הפרדת הרשויות, בעודם מתעלמים מכך שמהלכיו של מלך וכהן גדול הצדק, אהרון ברק, כבר החדיר אותו אלמנט של בריונות אל תוך המערכת כאשר החל את המהפכה המשפטית שלו לשמחתם של אותם שוחרי דמוקרטיה בשמאל. כך ראינו שופטי בית המשפט העליון שולטים יותר ויותר במדינה על פי צווי ברק, ובעיקר על פי תחושות הבטן האישיות (ובדרך כלל השמאליות) שלהם.

תרגום הנ"ל ל"שודדית": "היי אתם, אזרחים טיפשים שכמותכם: השאירו את הדמוקרטיה ואת מערכת המשפט שלכם בידיים הנאורות והאובייקטיביות שלי או שאכריז עליכם אויבי הדמוקרטיה, אאיים עליכם במלחמת אזרחים צדקנית ומיידית, אאשים אתכם באותה מלחמה, ואמטיר עליכם את אש הגיהנום עד שתכנעו."

שליטה אזרחית ביהודה ושומרון

משך עשורים רבים התנהג המנהל האזרחי באופן בלתי אזרחי והראה נטייה ברורה לעזור לערבים לגנוב כמה שיותר אדמה לבניית פלסטין. צבי יחזקאלי, הכתב לענייני ערבים של ערוץ 13, הפיק לאחרונה חשיפה מופתית המוכיחה בבירור, (כאןוכאן), כי המנהל האזרחי אינו רק מושחת ללא תקנה אלה כי הוא תומך נלהב באינטרסים של הפלסטינים עצמם ותומכיהם מן האיחוד האירופי בחתירתם ליצירת ישות פלסטין באזורי A,B, ובהתמקדם באופן מזיק במיוחד בשטח C.

לבסוף בדיוק כשבצלאל סמוטריץ' צפוי להשתלט על הנושאים האזרחיים ביהודה ושומרון, יהודים ליברלים בכל מקום מתחילים לצעוק גוועלד! ולהזהיר מפני חורבן הדמוקרטיה הישראלית והעליונות הצבאית הישראלית, באם יהודי גאה באופן מופרז זה יורשה לשים קץ למונופול המושחת של המנהל האזרחי ויציב את האינטרס הלאומי הישראלי מעל זה של הרשות הפלסטינית.

שודד: "ותר על אדמותיך והנח לערבים לגנוב אותן או שאכריז עליך אויב הדמוקרטיה ואמטיר עליך את אש הגיהנום עד שתכנע."

המרת דת

יותר ממיליון מהגרים לישראל וצאצאיהם אינם יהודים. זוהי פצצת זמן מתקתקת המאיימת וצופנת בחובה נזקים חמורים לחברה הישראלית ככל שיחלפו השנים.

חוק השבות דורש כי למהגר יהיה סבתא או סבתא יהודי אחד בלבד על מנת שיתקבל כעולה חדש. החלטה שהיא תולדת הגיון מעוות ומטופש הנשמע לדעתי כמו משהו האומר: " אם הם היו יהודים טובים מספיק בשביל שהיטלר ירצח אותם, אזי הם טובים מספיק על מנת שנחשיב אותם כיהודים". כן – אותם רדיקלים נותנים להיטלר להחליט מי הוא יהודי, והם אפילו לא חשים באירוניה הטרגית הטמונה במעשיהם התמוהים. כאשר חברי הכנסת הדתיים בקואליציה החדשה שלנו חשבו לשנות שעבוד זה לאותה "תקנת סבא", הוזהרנו, שוב, שזה יהיה סופם של הדמוקרטיה ושל יחסינו הטובים עם יהדות התפוצות ואנו נהפוך, שוב, למדינת אפרטהייד.

שודד: תמשיך להביא הנה גויים, הפוך אותם לאזרחים ותתעלם מן הנזק שזה גורם לעצם המרקם של עמך – או שאכנה אותך אויב הדמוקרטיה ואמטיר עליך את אש הגיהנום עד שתכנע."

ה"סטטוס קוו" בהר הבית

מנהיגים עולמיים ואף ישראלים שומרים על נימה מיוחדת של יראת כבוד הקודש כאשר הם מדברים על ה "סטטוס קוו עתיק היומין" בהר הבית, כאילו, והם מתייחסים לתנ"ך עצמו באופן ייחודי באשר הוא קיים כמעין אקסיומה בלתי ניתנת לשינוי, מעבר לכל יכולת אנושית להבינו או לדון בו.

יחס זה הינו באמת אחת הדוגמאות המבישות ביותר לגזענות מודרנית בעידן בו הגזענות נחשבת מעבר לכל הגינות אנושית בסיסית. דמיינו את חורבותיו של מסגד עתיק בעיר ניו יורק שבו משך יותר משבעים שנה היו מוסלמים מותקפים על ידי סדרנים יהודים ונעצרים על ידי משטרת ניו יורק בעוון הנעת שפתותיהם בלחש. ועוד יותר הזוי, כשתבינו שאותם אזרחים הרוצים רק להתפלל נחשבים כממלאים את חובתם האזרחית באמצעות כיפוף הברכיים והרכנת הראש כחלק מן הסטטוס קוו היותר קדוש מהם ותפלתם. ועוד מטיפים להם שבל יפרו את החוק הזה שמא יספקו למקומיים האחרים סיבה להתפרע ולהרוג בשם הזעם הצדקני שלהם. נשמע שערורייתי, נכון?

אף אזרח מודרני לא היה מצדיק גזענות כה בוטה ומזלזלת מבלי להתנגד לכך. המינימים שהאו"ם והתקשורת הליברלית היו עושים הינו התנגדות קולנית ומלאת זעם לכך בעודם קוראים להקמת קואליציה בין לאומית שתהרוס "הסדר" שכזה. אך כאשר מדובר על האתר הקדוש ביותר ליהודים בארצם שלהם – נו, לא נורא, זה רק יהודים.

שודד: "הכנע לסטטוס קוו. זה הרי לטובתך, שלא לתת לאותם ערבים חסרי היגיון ורסן סיבה נוספת להרוג אתכם. אם תעזו לדרוש לשים קץ לאותה אלימות גזענית המכוונת כלפיכם, אתם רק תעוררו יותר את האלימות שמאיימת על הדמוקרטיה והשלום, ואז אצדיק את הערבים הללו הממטירים על ראשיכם את אש הגיהנום."

לצערנו, קיימות עוד דוגמאות נוספות, אך באלו המוצגות פה יש די על מנת להמחיש את אמות המוסר של אותם שודדים, מוסר המקביל לזה של ארגון הבי.די. אס. על אף שמניעיו הנסתרים ומאפייניו שונים: "אנו אוהבים אתכם ותומכים בכם ללא תנאי – אך רק כאשר תקבלו את העובדה כי אנו יודעים טוב מכם ואכפת לנו מכם יותר מאשר אכפת לכם על עצמכם, ולפיכך, עשו כפי שניצטוותם. עשו מה שאנו אומרים, או ש....".

לאור כל הכתוב לעיל, ברצוני לחלוק כמה מחשבות עם ארבע קבוצות שונות.

לבעלי בריתנו האמריקנים: תודה לכם על הכל! אנו חבים לכם חוב תודה גדול, באמת – אך לא במחיר בו נמשכן את האינטרסים החיוניים והבסיסיים ביותר שלנו. כיוון שלא חזרנו לציון כדי להיות עוד מדינה של ארה"ב, הייתי מציע חמש שנים של יציאה בהדרגה מן הסיוע הכספי האמריקאי לישראל. במהלך או לאחר אותו תהליך גמילה, באם תרצו להשקיע בישראל מתוך האינטרסים הבסיסיים והלאומיים שלכם ובציפייה כי החזרים על ההשקעה שלכם בתחומי ההגנה, המחקר והפיתוח וחילופי המודיעין ימשיכו להיות טובים כבעבר, בטוחני כי אז תמצאו בנו שותף נאמן ומלא ברצון טוב. אך אם יתברר כי בכל זאת אתם מעוניינים לשלוט בנו למען "טובתנו שלנו": תודה, אבל לא תודה.

לאחינו ואחיותינו, בני יהדות אמריקה היקרים: תודה לכם! עבור כל השנים של תמיכה פוליטית וכספית. עבור הביקורים. המשימות. הקופסאות הכחולות הקטנות. התרומות במיליארדי דולרים. אייפא"ק. באמת – בצניעות וענווה תודה על הכל. אך באם יתברר, ואכן כך מתברר, כי קיים כאן מלכוד – אז קדימה, קבלו מאתנו בצניעות וענווה: תודה, אבל לא תודה. למעשה זו אותה תשובה הצריכה להינתן לכל אותם מתיימרים להיות "אוהבים" המרשים לעצמם להשתמש באותו משפט פתטי ואנוכיי: "אם רק באמת היית אוהב אותי, אז..."

מובן מאליו כי אתם יכולים להמשיך ולתרום לישראל ולשמור על אייפא"ק חזק וכו׳ – אך אנא עשו כך רק אם זהו ביטוי לאמונותיכם, שאיפותיכם והאינטרסים שלכם – לא בגלל שאתם סבורים שזה מעניק לכם עמדה נעלה יותר, או אפילו עמדה שווה, בנוגע לשאלה כיצד הישראלים בוחרים לנהל את מדינתם. אתם גם בהחלט מוזמנים מאוד לבקר אצלנו ולכתוב מאמרים בהם אתם מתחלקים עמנו בדעותיכם. ומעל לכל, אתם מוזמנים ברצון לעלות ארצה, ובכך להרוויח את הזכות להצטרף למאבק ולשאוף לממש את החזון שלכם עבור ישראל למציאות. עד אז – אם אתם שואפים להשליט עלינו סדר פטרוני לטובתנו: תודה, אבל לא תודה.

לאזרחי ישראל ולפוליטיקאים מן השמאל: תודה על מה שעשיתם במהלך השנים בבניית הארץ כאשר עדיין לא גרמתם לנו נזק נורא באמצעות מזימות ה"שלום" הפתטיות שלכם. אך כמו שב- 1977 כאשר לא הייתם מסוגלים ולא רציתם לקבל רצון דמוקרטי אמיתי הבא מן העם, כעת שוב, אתם הופכים למהרסים. שלום עכשיו ודומיו שיתפו תמיד פעולה עם אויבנו המרים ביותר. דומה שעם תוצאות הבחירות האחרונות, רובכם פשוט איבדתם את שפיותכם באותו מרוץ מתלהם וילדותי, מתחננים כלפי אומות העולם, שוב, להציל אותנו מהאזרחים הפרימיטיבים שלנו. אתם חושפים את עצמכם כגרועים הרבה יותר ממה ששלום עכשיו היו אי פעם בעודכם מנצלים לרעה את מהימנות לכאורה של היותכם "מרכז" על מנת להסית את העולם כנגד ביבי ( הכל - רק לא ביבי, נכון?) וכנגד הקואליציה הנבחרת מתוך תהליך דמוקרטי שנקרא בחירות.

לא מזיז לכם שפירוש הדבר הוא פגיעה עמוקה בכלכלת ישראל ובאינטרסים האסטרטגיים שלה. אתם באמת השודד הגרוע ביותר כאשר אתם מתעלמים בגאווה ובאלימות לתוצאות הבחירות ויוצאים לרחובות ולסי.אן.אן. בדורשכם באלימות – תוך שימוש בשלטים בשפה ידידותית באנגלית המיועדים לטלוויזיה כמובן – כי הרוב השמרני והמטומטם ייכנע לדרישות הצרחניות של המיעוט הפרוגרסיבי והחכם. וכל זה מגיע משומרי הדמוקרטיה, כביכול. אתם אינכם מצילים את הדמוקרטיה הישראלית – אתם הורסים אותה. כולנו מזדהים עם מצוקתכם וכמה מזעזע זה יכול להיות עבורכם, לראות כיצד תפקידכם ההיסטורי כשומרי הדמוקרטיה מוטל לפתע באופן מטורף ממש על דמוקרטיה ממשית. אך בבקשה, פשוט תפסיקו לפני שתהפכו להורקנוס אשר הפך למכשיר בידי הרומאים בהביאו אותם ליהודה העתיקה על מנת לחזקו במאבקו כנגד אחיו, אריסטובולוס. אתם בוכים בכי מר על מלחמת האחים שהימין יחולל, אבל אתם כבר מביאים את אסון  המשת”פיות עם גורמים זרים, וסילוף המציאות עבור אזרחי ישראל.

ביהורתכם התמידית, אתם דורשים להחליף דרך האלימות את שלטון הרוב בעריצות המיעוט. אם אכן אתם לא מסוגלים שלא להרוס את המדינה כדי לשמר את דיקטטורת השמאל דרך הבג"ץ והמנהל וכו׳: תודה, אבל לא תודה.

לכל אחי, אזרחי ישראל: באמת שאין לי שום מושג כיצד יגיבו בעלי בריתנו הגדולים ביותר ואחינו כאן וברחבי העולם על הכתוב מעלה. אולי יבחרו לראות בענווה היכן נמצאים האינטרסים האמיתיים שלהם ולפעול בהתאם. אולי ייסוגו לאחור בזעם ומירמור קולני. אך לא זו השאלה שלנו. שאלת היסוד הינה כיצד נבחר להגיב כלפי הניסיון לכך שפשוט שודדים אותנו חברים ובני משפחה המאיימים על הכלכלה שלנו ועצמאותנו באם לא נכנע לדרישות היהירות באופן כה מוגזם שלהם בעודם מתעקשים בזחיחות וקוצר נשימה צדקני, כי הם רק רוצים להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני אזרחיה הטועים.

זה הכל נוגע לבחירה, כבוד עצמי, ויושרה. האם אנו משתחווים? או שמא נעמוד על שתי רגלינו? אם לעמוד פרושו יקירנו יעזבו אותנו בחורי אף, או אולי אף יעניקו סיוע לבי.די.אס. ואויבים אחרים – לפחות נעמוד בעיניים פקוחות, יציבים על רגלינו, ביודענו היכן העמידו אותנו עד עתה.

דניאל וינסטון מטפל זוגי ומדריך למטפלים בשיטת הכור בגוש עציון. ניתן להשיגו ב DanielWinston.com

הכתבה המקורית הופיע לראשונה באתר האנגלית של ערוץ 7 ותורגם לעברית ע"י דניאל בן גבריאל.