בעבודתי עם מנהלים ובעלים של עסקים משפחתיים בסכסוך אני תוהה לעיתים כמה אנרגיה הם מוציאים על מאבקים ומלחמות, על ביצור עמדות, על צחצוח חרבות ועל ביטוי תוקפנות על כל המשתמע מכך. לאחר ששוחחתי עם לא מעט אנשים שחוו קונפליקטים בחייהם בדבר אחד אני כמעט בטוח: אין אדם שלא היה בקונפליקט כזה או אחר עם עצמו או עם זולתו ואנו חייבים להודות שניגודי אינטרסים וקונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מהוויית חיינו.
אז אם הם שם ממילא, אולי זו באמת ההוויה הדרושה לנו לצורך התפתחותנו ? הפסיכולוגים אומרים שקונפליקטים בינינו לבין זולתנו הם בעצם הביטוי לקונפליקטים בתוכנו ולכן דרך ניהולם יכולה להניב תובנות ולקדם את התפתחותנו האישית. חייבים להודות שיש לא מעט פעמים בהן עדיף לבחור בדרך הויתור ממקום של עוצמה ותבונה שתכליתה היא מניעת מחלוקת והסתלקות מראש מנזקי המאבק והמלחמה, אבל לפעמים הקונפליקט נוגע בערכי היסוד שלנו, ומה נעשה אז ?
ויתור שכזה הוא קשה ביותר לביצוע ומשמעו למעשה ויתור על האפשרות להביט בזהות העצמית שלנו, וגם ויתור על ההזדמנות לבחון לעומק את ערכינו, לחדד אותם ודרכם לצמוח ולהתפתח. לי הוא נדמה כסוג של בריחה מהתמודדות הכרחית וכדאית.
לאחרונה נאלצתי להתמודד עם השאלה הבאה בעסק משפחתי: "זה הקונפליקט של חיי - אז לוותר או להתעקש" ? תשובתי הייתה שלטעמי, יש מצבים בחיים בהם עדיף שלא לוותר ובמקום זה כדאי לקבל ייעוץ לעסק המשפחתי וללמוד דרכים מושכלות לניהול קונפליקטים בדרך המרבה תועלת ורצוי שתהא זו תועלת הדדית, במיוחד כשהקונפליקט הוא עם אנשים חשובים לנו מאוד, ובמיוחד כשהוא עם אלה היקרים לנו מכל. אנסה להבהיר זאת באמצעות סיפור אגדה המבוסס על סיפור מהחיים.
אגדת העמק
לפני שנים רבות חי בעמק רועה זקן וחכם ולו שלושה בנים ועדר צאן ענקי והאהבה שרתה ביניהם ושמם יצא למרחוק. לפני מותו קרא האב הזקן לבניו וביקש לומר להם את צוואתו אלא שכל שהספיק לומר בטרם נפח את נשמתו היה "הרבו חכמה ושימרו על נכסי עמלכם למען תחיו בשלום".
עם תום שבעת ימי האבל קם האח הגדול ואמר "הרבו חכמה" בראש דברי אבינו משמעם שעלינו להקדיש חיינו ללימוד תורה והיא תשמור על נכסי עמלנו וכך נחיה בשלום. קם האח השני ואמר "ללא קמח אין תורה" ו"החכמה" אליה כיוון אבינו בדבריו היא "שימרו על נכסי עמלכם". היינו שעלינו לשמור על עדר הצאן ומי שיפרוש מכך רק ירבה ריב ומדון. קם האח השלישי ואמר "למען נחיה בשלום" זו הרי מטרת דברי אבינו וכל דבר שנעשה בחוכמה למען השלום טוב הוא ובלעדיו יתנדפו נכסי עמלנו.
כך דשו ודשו האחים בצוואת אביהם עד שפרץ ביניהם ריב איום ונורא כשכל אחד מהם רוצה לדייק בפרשנות דברי האב כדי לכבד את צוואתו. בסופו של דבר נותרו שלושת האחים חסרי כל ולא נותר להם אלא לבכות את עדר הצאן שדעך ונמכר, את השלום שהתנדף לו ואת טיפשותם. כך גם הפכו הם למשל ולשנינה ברחבי העמק כולו.
הנמשל אף הוא נתון לפרשנות וכל אחד יפרש כרצונו, אלא שכל בר דעת מבין שללא השלום הן כדרך והן כיעד אין תוחלת ואין תקווה וחייבת להימצא דרך לניהול קונפליקטים שמקיימת את השלום תוך כדי ניהול הקונפליקט עד ליישובו, במיוחד בין אלה שחפצים לשמור על מערכות היחסים הקיימות, ובמיוחד כשמדובר בבני משפחה אחת.
לי אין כל ספק שהשלום חייב להיות הדרך והיעד כאחת בניהול כל קונפליקט ואפשר וגם משתלם לנהל אותו תוך ריסון עצמי רב ומשמעת קפדנית שתכליתה שמירה על כבוד, על מערכות היחסים ועל הסיכוי לטיובן. לא בגלל הנימוס - בגלל התועלת !
גם בעסקים כמו בחיינו האישיים, ניהול קונפליקטים מושכל הוא מבורך והוא רצוי כדי ללבן אפשרויות וליצור רעיונות חדשים שיובילו ליצירת הזדמנויות עבור העסק. מנהל שיודע לנהל קונפליקטים בדרך של שמירה על מערכות היחסים יניב מכך תועלת רבה - אישית ועסקית.
אלי כהן הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים . מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ המתמחה מאז 1994 בליווי עסקים משפחתיים.
טלפון 050-7251251
כל הזכויות שמורות ©
המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נא לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשות מראש ובכתב.