סבא, בדיוק הבוקר חלמתי אותך. הלכת במסדרון הבית ואז נפלת במין גלגול מוזר שכזה. היה לך חיוך שובב על פניך, כמו תמיד.
התכופפתי אליך והענקת לי חיבוק עז וממושך. החיבוק החלומי הזה הוא המשך ישיר של המציאות בה הענקת לנו, צאצאיך, רוב טוב לאורך שנים.
נולדת בפרס לפני 96 שנה, בן בכור למשפחת סולימנוב בעיר כרמאן. אחרי שסבא יחזקאל נפטר, החליטו אביך אברהם ואימך רחל להעלות ארצה ולגדל שם את ילדיהם. משפחה עם ארבע ילדים קטנים, השאירה הכל מאחוריה, ויצאה לדרך, אי שם בשנת 1933. חציתם את איראן, את עירק ואת סוריה על משאיות ואוטובוסים. את סוף המסע דרך לבנון לארץ ישראל, עשיתם על חמורים. אבל מבריחי הגבול נטשו אתכם ונותרתם אבודים, צמאים ורעבים, עד שנלכדתם על ידי חיילים בריטים. ההורים נלקחו למעצר ממושך, והילדים נותרו לבד בארץ זרה. אתה המעפיל הקטן מאיראן נותרת האחראי על שלושת אחיותיך. קהילת צפת אימצה אתכם, ואישה ערירית שבביתה גרתם טיפלה בכם במסירות.
כשההורים השתחררו מהכלא אחרי כחודשיים וחצי, הקמתם את ביתכם בירושלים עיר הקודש. מאז לא נפרדת מירושלים, כור מחצבתך, עליה הגנת בגופך במלחמות ישראל, ואשר בה גופך נטמן כעת.
לצד ההירתמות שלך לסייע כבר בגיל צעיר בפרנסת המשפחה, התגייסת ללח"י, והפכת, עם קולך הרדיופוני, וסגנון הדיבור המלא ברגש ובאמונה בצדקת הדרך, לשדרן רדיו המחתרת "לחרות ירושלים". השתתפת בפעולות שונות, בין השאר הטמנת מוקשים בכדים, שהתפוצצו מאוחר יותר וגבו מחיר דמים ממי שסגרו בפני משפחתך ובפני המוני פליטים מאירופה, את שערי הארץ.
עם גירוש הברטים מהארץ, מונית למפקד מחנה יואב, בשייח באדר, והיית אחראי על אספקת מזון לכל לוחמי הלח"י שנלחמו על הגנת העיר.
בעקבות ההתנקשות ברוזן ברנדוט הוכנסת על ידי בן גוריון לכלא עכו יחד עם כל לוחמי הלח"י. שבתתם שם רעב במטרה אחת, להשתחרר כדי לקחת חלק בהגנה על מדינת ישראל הצעירה שנאבקה אז על קיומה. שוחררת מהכלא והתגייסת לצבא הגנה לישראל, המשכת להילחם בחירוף נפש על ירושלים, ובין השאר פינית פצועים והרוגים מגג כנסיית נוטרדאם בקרבות מול העיר העתיקה, תחת אש תופת.
עם סיום המלחמה הלכת ללמוד חינוך. לא זכית להיות זמן רב מורה. הגעת כממלא מקום צעיר וחיש מהר מונית למנהל בית ספר. הפכת להיות מנהל בית ספר מבוקש בירושלים, שקיבל את המשימות המורכבות ביותר. כל מקום שניהלת עלה במהרה על דרך המלך, תחת ניהולך המסור, האהוב והתובעני. לא וויתרת לא לתלמידים, לא למורים וגם לא למנהלים אחרים. כך למשל נלחמת בתקיפות מול מנהל אחר והתעקשת שלא יפרידו בין ילדי הכורדים לילדי האשכנזים. לכולם מגיע חינוך הכי טוב שיש.
הקמת משפחה עם רעיתך אסתר, שאף היא עלתה ארצה מפרס, מהעיר משהד. אהבת אותה אהבת נפש. והיא השיבה לך באותה הדרך. לאחרונה הגיע רופאה לבדוק את המצב הקוגניטיבי שלך. הבדיקה התקימה רק בשל צורך טכני כי הזיכרון שלך נותר כמעט עד לרגע האחרון חד וברור, ורק לפני חודשים אחדים עוד תיארת בצבעים ובחיות מושלמת את ילדותך בכרמאן. במהלך הבדיקה הרפואית התבקשת לכתוב כמה מילים לרעיתך. "אהבת עולם אהבתיך", כתבת לאשת נעוריך, מילים של אהבת אמת, אהבה שכל כולה קודש.
סבא, היה זה מראה נהדר, ככהן גדול מבית קודשי הקודשים, לראותך בחודשים האחרונים מניח תפילין ומתפלל, נאחז ברוח, גם כאשר הגוף כבר כלה. אהבת אדם, אהבת אלוהים.
יחד עם סבתא אסתר, גידלת לתפארת ארבע בנות. סבתא הנפלאה שלנו, שתזכה לעוד ימים רבים בבריאות ובטוב, היתה אחות ראשית בחדר ניתוח בבית חולים הדסה עין כרם, שהצילה חיים של אזרחים וחיילים שנפצעו במלחמות ישראל. לא פעם נקראה לעבודתה בשעת חירום, וסבא הופקד על הבית והטיפול בבנות. יחד גידלתם גם את הנכדים שזכו להגיע לבית סבא וסבתא שבו מאכלים טעמים בשפע, סיפורים ודברי תורה.
יציאתך לפנסיה היתה רק רשמית. המשכת לתרום לעם ישראל הפעם כמנהל של התוכנית במכון מאיר להכשרה רבנית לקייסים האתיופים, ובהמשך כמייסד "המכון למורשת יהדות אתיופיה". "הקייס של הקייסים", כך כינה אותך הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איש שכה אהבת וכה כאבת את לכתו.
אני רוצה לספר פה סיפור קטן על סבא. סיפור קטן שידגים את גודל אישיותו. כשאחד הקייסים החשובים נפטר הוא פקד בצוואתו על ילדיו להפקיד את האורית, ספר התורה עתיק הכתוב על עור צבי בידי יצחק אלידר. הילדים הגיעו בתום השבעה עם ספר התורה העתיק לבית סבא כדי למלא את הצוואה. סבא סירב בכל תוקף. בשום אופן לא ייקח לידיו ספר תורה שאינו שלו. "זה ספר שהקהילה שלכם שמרה עליו במשך שנים והוא צריך להישאר בידי הקהילה", כך פסק סבא וכך היה.
סבא לא מהלוקחים היה, רק מהנותנים ביד רחבה לכל דורש, בן משפחה או זר. סבא אנחנו נפרדים ממך היום, והתחושה היא כי אנו נפרדים מדור, דור של נפילים וענקים, שעזב בית בניכר, עלה ארצה, נלחם על האדמה הטובה והקשה הזו, הקים מדינה וכל חייו היו קודש לנתינה. מי יתן ודמותך תמשיך להיות לנו, צאצאיך, כעמוד האש לפני המחנה. תודה על החיבוק הבוקר סבא, הוא ממשיך לחמם את ליבי, ומנחמני.
דברים שאמרתי היום בלווית סבי מורי, יצחק אלידר זצ"ל.