בראיית סין, יחסיה עם רוסיה נועדו לשרת אינטרסים מגוונים, ובראשם אנרגיה וצמיחה כלכלית. מצד אחד הסינים מעוניינים להתקרב לרוסיה בגלל מחירי האנרגיה הנוחים אך מצד שני ההתקרבות הזאת עלולה להוביל להגברת הסנקציות המערביות.
זו הסיבה מדוע, בשנה האחרונה, שהיא שנת הלחימה, הסינים התנדנדו בין התמיכה באוקראינה והמערב שעומד מאחוריה, לבין התמיכה ברוסיה. החרפת הסכסוך בין הסינים לבין ארה"ב הובילה לנקיטת עמדה ברורה יותר במלחמה. אחוות הדיקטטורות - סין, רוסיה וצפון קוריאה - היום חזקה מתמיד. באותו השבוע שבו ביידן מבקר באוקראינה ובפולין, הסינים, באמצעות שר החוץ שלהם, וונג יי, מצהירים באופן רשמי כי שי ג'ינפינג, נשיא הרפובליקה העממית, יבקר במוסקבה בחודשים אפריל או מאי הקרובים.
עבור נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, זהו הישג תדמיתי חסר תקדים, מכיוון שהוא מנסה למצב את עצמו ואת בני עמו כחלק בהתנגשות הציוויליזציות ולא כדיקטטור עם שאיפות אימפריאליסטיות. הסינים, אמנם לא בחינם, מושיטים לפוטין יד במטרה לאזן את הביקור של ביידן באוקראינה ובפולין באמצעות ביקורו של שי במוסקבה.
הסינים היו רוצים לראות את העולם כדו-קוטבי שבו יש חלוקה לשני אזורי השפעה: (1) ארה"ב, אמל"ט והמערב אל מול (2) סין, האח הגדול, ורוסיה בתפקיד של האח הקטן. הרוסים, בתמימותם, חולמים על העולם התלת-קוטבי שבו יש חלוקה לשלושה אזורי השפעה: (1) ארה"ב, מערב ואמל"ט, (2) סין ומזרח אסיה, (3) רוסיה ומדינות ברה"מ לשעבר. הסינים, כרגע, מעניקים לרוסים אשליה, מעין אחיזת עיניים, כי הציוויליזציה האנושית צועדת לעבר העולם התלת-קוטבי, כשבפועל הם לא רואים את רוסיה בתור הקוטב הגיאופוליטי העצמאי. במילים פשוטות, עבור הסינים רוסיה נמצאת במקום נחות יותר בהיררכיה הגיאופוליטית אותה הם בונים יחד עם האמריקאים - זאת למרות הוויכוחים שצצים פה ושם בין וושינגטון לבייג'ינג. ארצה לטעון כי לא רק שלא מדובר במשחק בין שווים אלא כי הסינים מנצלים את חולשתה הגיאופוליטית, והכלכלית וגם התדמיתית של רוסיה.
על פניו, ההצהרה על הביקור של שי ג'ינפינג במוסקבה בתקופה שם עומדים לציין את הניצחון על הגרמניה הנאצית, מעידה על ההתקרבות בין שתי המעצמות. את הביקור העתידי, שנמצא עדיין בשלבי הכנה, יש לראות כחלק מהמאמצים של בייג'ינג, בשנה האחרונה, לתווך בין רוסיה לאוקראינה על מנת להחליש את הציר המערבי בראשותה של ארה"ב שהתפתח בעקבות צעדים אגואיסטיים של וושינגטון. המתווה הסיני לסכסוך באוקראינה טרם גובש אך סביר להניח שהוא יכלול ויתורים כואבים לאוקראינה שמשמעותה הפסד לאמריקאים ולקואליציה המערבית שעומדת מאחורי אוקראינה.
הסינים אינם מונעים על ידי אידאולוגיה כלשהי אלא על ידי האינטרס הכלכלי להפסיק את הלחימה על מנת לחדש את אספקת החיטה האוקראינית למדינה, וגם על מנת לצמצם את הסנקציות המערביות המוטלות עליה בגלל ניהול עסקים עם רוסיה. הסינים לא מפסיקים להישבע בנייטרליות אך בפועל הם רחוקים מלהיות נייטרליים. הם מציעים אומנם הפסקת הלחימה לשני הצדדים אך הם מצמידים לכך הבנות כי רוסיה תשאר באותם שטחים שהיא הצליחה לכבוש ולספח בשנה האחרונה. כלומר, הסינים מציעים הפסקת הלחימה תמורת ויתור על שטחים מצידה של אוקראינה.
ראש ממשלת איטליה לשעבר, מריו דראגי, הגיש בשנה שעברה מתווה דומה אשר הכיל, גם הוא, ויתורים טריטוריאליים בתמורה להפסקת לחימה. עבור האוקראינים שני המתווים הללו אינם מקובלים בעליל. הויתורים הטריטוריאליים אינם עומדים על הפרק. הסיוע הצבאי הנוסף עליו הכריז ג'ו ביידן במהלך ביקורו באוקראינה בשבוע שעבר מגביר את התחושה שאוקראינה יכולה לנצח. אם סין אכן לוקחת צד בקונפליקט אזי נוסחה יחסי הכוח עומדת להשתנות לטובת רוסיה והיא עלולה לכבוש שטחים נוספים באוקראינה. אם עד עכשיו אנחנו רואים רוסיה עומדת לבדה אל מול אוקראינה שנתמכת על ידי מדינות נאט"ו, אזי כניסתם של הסינים למלחמה תשנה את נוסחת יחסי הכוחות ואוקראינה תהפוך לזירה שבה מתנגשים שני הגמונים: ארה"ב וסין.
בראיית רוסיה, סין מהווה שותפה אסטרטגית יציבה ואמינה: כשפוטין ביקר בבייג'ינג בחורף שעבר הוא קיבל מנשיא סין מעין "צ'ק פתוח" וגם אור ירוק להתחיל במבצע צבאי לצד ההבטחה כי סין תעזור לרוסיה לעקוף את הסנקציות המערביות. שי ג'ינפינג רק ביקש מפוטין שהמבצע הצבאי לא יתחיל לפני סיום של המשחקים האולימפיים והשליט של קרמלין נענה לבקשה זו. המשחקים האולימפיים הסתיימו ב-18 בפברואר ופוטין הכריז על המבצע הצבאי שבוע לאחר מכן, ב-24 בפברואר 2022. בספטמר 2022 פוטין נפגש עם שי ג'ינפינג בפעם נוספת וגם אז קיבל אותות של תמיכה לצג אותות של היסוס. הסינים לא יכולים בצורה פומבית לתמוך ברוסיה במלחמה זו מכיוון שהם ממצבים את עצמם כהגמוניה חדשה ונאורה וגם כאלטרנטיבה ערכית לארה"ב. זה מסביר את ההיסוס שלהם וההתנדנדות בין אוקראינה לרוסיה במהלך השנה האחרונה. הגמון נאור לא יכול למצב את עצמו בעולם כש"דם מטפטף מידיו".
לאחר ניתוק הקשרים עם מדינות אירופה וארה"ב, רוסיה, מצידה, ממלא באמצעות הסינים את הוואקום שנוצר בעיקר בהיבטים הכלכליים והמדיניים. סין ממשיכה לקנות את הנפט הרוסי, וליהנות מהנחות משמעותיות במחירי האנרגיה. סין, בשונה מהמערב, מעולם לא ביקרה את רוסיה בנושאי זכויות אדם ודמוקרטיה. רוסיה, מצידה, לעולם לא מעלה את הנושא של האויגורים על מנת לא להרגיז את הסינים. רוסיה וסין נהנות מפרדיגמה דומה המשותפת לשתיהן: כיבוד הדדי של ריבונותן. סין מזהה את מרחב האינטרסים המשותף בשוק האנרגיה הרוסי תוך שימור של הסדר השלטוני הקיים בקרמלין ללא תמיכה בכוחות חתרניים שיכולים להפיל את המשטר. יחד עם זאת, הסינים אינם מסתירים שהם מעוניינים לקבל מרוסיה שטחים עצומים בדרום סיביר. הסינים רואים את דרום סיביר כשטח שנכבש על ידי האימפריה הרוסית ועל סין להחזיר אותו הביתה. בינתיים בייג'ינג קונה את העץ הרוסי, במחירים נמוכים, והוא מועבר לסין באמצעות רכבות ארוכות שלא רואים את סופם. קריתות עצים ברוסיה, מצידה, גורמות לאסונות אקולוגיים רבים.
יש להבין שמבחינה גיאופוליטית, בייג'ינג יש שיקולים כבדי משקל שבגללם כדאי לה לשמור על יחסים תקינים עם מוסקבה. לאחר פרשת "בלון הריגול הסיני", אותו האמריקאים זיהו בשמי המדינה, ולאחר שבתחילת חודש פברואר 2023 מזכיר המדינה אנתוני בלינקן דחה את נסיעתו לבייג'ינג, ולאחר שננסי פלוסי, יושבת ראש בית הנבחרים של ארה"ב דחתה בשנה שעברה את איומי בייג׳ינג, והגיעה לטייוואן לתמוך בדמוקרטיה - הסינים מרגישים שארה"ב עברו את הקווים האדומים, ושהם יכולים כעת לסחוט את וושינגטון על ידי האיום בהתקרבות לרוסיה ולקיחת צד במלחמה. האמריקאים ממש לא מעוניינים שהסכסוך באוקראינה יהפוך להיות גלובלי וינסו הכל על מנת לא לתת לברית הזאת לצאת לדרך. בינתיים החברות הממשלתיות הסיניות ממשיכות את מדיניות "עסקים כרגיל" עם רוסיה ופוטין מראה לעולם שסין עומדת לצידה מבצע הצבאי.
ד"ר יבגני קלאובר, מדעי המדינה, אוניברסיטת תל אביב