אתמול בצהרים, הוכינו כפליים, האחים, הלל ויגל, מלאי המרץ והחיוניות, נהרגו על קידוש השם. הרב שלום, שבמשך שנים רבות התמסר באהבה לחינוך הנוער, הפך לאב שכול. אסתי שכבר חשבה כיצד להוליך את בניה לחופתם, הפכה לאם שכולה.
לימדונו רבותינו שכל יהודי שנהרג מפני היותו יהודי - נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. במותו על היותו יהודי פשט את מלבושיו הפרטיים והתעטף בקדושת ישראל.
אם כך אמרו על כל יהודי, בוודאי שכך יש לומר על מתנחלים בקו הראשון של ההתיישבות, ובוודאי שכך צריך לומר על הלל שלא מזמן סיים את תפקידו כסגן מפקד ספינה, ועל יגל שעמד להתגייס ליחידה קרבית.
בעולם הזה הם מתו בקיצור ימים, אבל בעולם האמת, עלו והתקדשו בקדושת כלל ישראל, עד שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.
וכשהלל ויגל מתעלים בקדושת כלל ישראל, גם המתנחלים כולם, שנוסעים באותם הכבישים, נעשים קצת קדושים עמהם.
גורלו ויעודו של העם היהודי, מימי אברהם אבינו ועד היום, לשאת את דגל המוסר ולהביא ברכה לעולם, ולכן בכל דור, הרשעים הגדולים ביותר נלחמים בנו.
לא חזרנו לארצנו כדי לנשל ערבים מבתיהם אלא כדי להוסיף טובה וברכה לעולם. גם הערבים יכלו ליהנות מכך.
אולם משהחליטו לקום עלינו, נלחם בהם וננצח, והכל במסגרת החוק, על ידי הצבא והמשטרה. וכל הרוצה לתרום יותר לביטחון, יתנדב לשירות משמעותי יותר בצבא או במשטרה.
גם אם המלחמה תארך שנים ודורות, נמשיך לעמוד על משמר עמנו וארצנו. נפריח את השממה ונעמוד נגד כל אויב.
אם צריך לחיות נחיה, ואם צריך למות נמות, ואחרינו ימשיכו חברנו לכבוש את ההר, ולקרוא תגר על כל מצור ומיצר.
מתנחלים אהובים, מי יספר לכם עד כמה גדולים מעשיכם הקטנים, כמה גדולה גבורתכם, כאשר גם בשעה שאתם פוחדים - אתם ממשיכים לנסוע בימים ובלילות, לעבודה וללימודים, לשמחות ולהלוויות, וממשיכים ליישב את ארצנו הקדושה ולהגן בגופכם על העם והארץ.
במשך אלפיים שנים יהודים נהרגו בגלות על קידוש השם, הם חיו בהשפלה ומתו בייסורים. דתות ועמים התיימרו להחליף את עם ישראל מתוך טענה ששם ישראל אבד, ובניו לא יחזרו עוד לעולם לארצם. אולם אבותינו המשיכו לדבוק באמונה שיום יבוא ויתקיימו בישראל דברי התורה, ועם ישראל ישוב לארצו להביא את דבר ה' וברכתו לעולם.
ואנחנו היום, שאיננו טובים מאבותינו, בזכות מסירות נפשם בגלות, ובזכות מסירות נפשם של כל החלוצים הקדושים, זוכים שמתקיימים בנו דברי הנביא (יחזקאל לו, ד): "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב... עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא... וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה".
בגלות לא זכינו לקבור את מתינו בכבוד, הלוויה גדולה היתה עלולה לעורר פוגרומים. בשקט יהודים קברו את קדושיהם ובחשאי ביכו את מותם ובייסורים נוראים שמרו על הגחלת שלא תכבה. אנחנו היום זוכים לקבור את קדושנו במעמד ממלכתי בהר הרצל, במעמד שרים וחברי כנסת.
אשרינו שיש לנו מדינה וצבא, ובעזרת ה' ובתושייתם ובגבורתם של מפקדנו וחיילינו, אנחנו זוכים לעמוד כנגד אויבינו וממשיכים לבנות את הארץ ולהפריח את שיממותיה.
בעולם הזה, הלל ויגל וכל הקדושים הטמונים בהר הזה, נראים כמתים, אבל בעולם האמת הם חיים מאוד. הילדים והילדות שמשחקים ושמחים בכל רחבי הארץ - מכוחם. החתונות והלידות - מכוחם, התורה והעבודה שבכל הארץ מכוחם. במותם על קידוש השם התקשרו אל מקור החיים, והוסיפו חיים לכל ישראל.