משאירים למירי רגב אבק
זוכרים את המשפט האלמותי של מירי רגב 'מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו'? בוודאי שאתם זוכרים. אתם בוודאי גם זוכרים כמה קיתונות נשפכו עליה בעקבות הדברים האלה, כמה גידופים וכמה הכפשות ספגה רגב בגלל המשפט הזה. משום מה נראה לי שבימים אלה בדיוק אותם שהכפישו גידפו ותקפו את רגב הם אלה ששיכללו את המשפט ל'מה שווה המדינה אם אנחנו לא שולטים בה'.
לראות בגדול
חייבים להודות שהמחאות מתאפיינות בלא מעט יצירתיות. זה לא רק הצעדות באדום ושעוני החול אלא גם עצם היצירתיות המחשבתית שמצליחה למצוא הקשרים מופרכים ומוקרצים בין חקיקת המשפט למגזרים שמעולם לא חשבו ולא דמיינו שיש להם קשר לעולם המשפט.
בכל אופן אחד המפגנים המרעננים הוא השימוש במיצג מגילת העצמאות הענק שנפרס בכל פעם במקום מרכזי אחר בארצנו. המיצג הזה, יש להודות, לא רק מקורי ויפה לעין אלא גם חשוב, כי מילא כשהמגילה הייתה בקטן, אולי על איזה בול ישן משנות השבעים או בצילום מרוחק של בימת נואמים כזו או אחרת, יכול להיות שהיה קשה לראות, אבל כשהיא ככה, בענק, יכול כל אחד לקרוא בקלות את הטקסט ולחפש בו את המילה דמוקרטיה על הטיותיה השונות ו... לא למצוא כזו, כידוע.
לעומת זאת הקשרים יהודיים לנוכחותנו בארץ דווקא יש שם למכביר.
כסף כסף תרדוף
ואז סימן אחד המפגינים, אדם צעיר גבוה, ממושקף וכסוף שיער, לצלם להתקרב אליו. הצלם התקרב אל הגדר שחצצה בינו לבין כמה עשרות צעירים חרדים שהתכנסו ליד ביתו של אריה דרעי. הצעיר התקרב עוד קצת אל הגדר בצעדים של מסתנן לבנוני שמנסה להתגנב בלי לעורר תשומת לב רבה מדי, האיץ בצלם להגיע מהר יותר לקראת אקט המחאה שהוא מתכוון לבצע בעוד שניה או שתיים.
הצלם התקרב ואז זה הגיע, הצעיר הניף יד קפוצה וממנה השליך לעבר הבחורים החרדים שטרות של כסף, רוצה לומר, זה מה שמעניין אותם, זה מה שהם יקבלו.
יש לכם את זה ביותר אנטישמי?
מסתבר שכולנו מתנחלים
שרה העצני כהן מפנה את תשומת ליבנו לאופן בו תיארה התקשורת הערבית את מיצג מגילת העצמאות הענקית שתלו המוחים הזועמים לצד דגל ישראל בגודל דומה על חומת העיר העתיקה, וזה הולך ככה:
"מתנחלים עושים פרובוקציה כשהם תולים דגל על חומות ירושלים הכבודה ביום הראשון של הרמאדן", ציטטה העצני כהן את התקשורת הערבית מתפייטת לצד תצלום מיצג המחאה, וחתמה במילים "זה כל כך נהדר שאין לי מילים בכלל". אכן נהדר
כמה קטנות על סרבנות
מישהו שמע במקרה את שר הביטחון, יואב גלנט, מתבטא נגד הסרבנים ומעודדי הסרבנות? זו לא אמורה להיות החצר שבאחריותו?
נראה שקיבלנו כעת עדות נוספת לצורך הבהול לקבל ליחידות כמו 8200 וטייס ממגוון אוכלוסיות, מגזרים, עמדות ותפיסות עולם.
קבוצת מילואימניקים שהודהדה היטב בתקשורת כתבה השבוע מכתב ובו הבהירה שלא תתייצב לשירות במידה ותשלוט כאן דיקטטורה. לא הבנתי למה רואים בזה איום. נראה לי שרבים מתומכי הרפורמה היו מצרפים את חתימתם על המסמך, הרי בדיוק את זה באה הרפורמה לוודא, שלא תהיה כאן עוד דיקטטורה, לא? בכל אופן, בואו נסכם שכל עוד אין כאן דיקטטורה כולנו מתחת לאותה אלונקה. מקובל?
סיור לשמאלנים בלבד
הסיור שקיימה השבוע תנועת הריבונות בשומרון הגיע, כמצופה וכצפוי, גם לסבסטיה. שם, בין העתיקות הרבות של האתר הארכיאולוגי, פגשו המשתתפים רוכל ערבי המציג את מרכולתו לקבוצת המבקרים שנזדמנה לפניו.
חבל מאוד שבנקודה הזו לא היו בין משתתפי הסיור גם אנשי שמאל, כי מרכולתו של אותו ערבי לא הייתה גלונים של שמן מזיתים שמסק ולא כדים קטנים או גמלים מעץ כמו שהיה כאן אי שם בשנות השבעים. דוכנו של הרוכל היה מלא וגדוש במגנטים למקרר המעוצבים כמפות פלשתין קטנטנות, שאינן מסתפקות ביהודה ושומרון ובוודאי שאינן מזכירות עדות לנוכחות ישראלית כלשהי. מדינה ישראל כולה מכוסה שם במפת השחור אדום ירוק לבן. למי שעדיין לא הבין את הרמז היו שם בנוסף למכירה גם מפתחות שיבה, אותם מפתחות שנוהגים ערביי יהודה ושומרון לנופף בהם בהפגנות כדי להזכיר את השאיפה הבלתי נשכחת שלהם לשוב לבתים שרובם חרבו ועליהם הוקמו ערים וישובים כדוגמת תל אביב, הרצליה, אשקלון, חיפה וכפר שמריהו.
לו היו אנשי שמאל משתתפים בסיור יתכן והיו המראות מאותו דוכן למכירת מזכרות מעלים כמה הרהורים נוגים, שהרי מה לו לערבי תושב אזור שכם להביע את שאיפתו לחזור דווקא לבית אותו עזבה משפחתו בשפלת החוף? מה, לא מספיקה לו מדינה ביהודה ושומרון? ואולי הוא בכלל לא רוצה מדינה כזו? יכול להיות שיותר מעניין אותו לשוב לבתים החרבים ההם מאשר שיפונו הישובים היהודים שהוא רואה כעת מחלון ביתו? צריך לחשוב על זה...
לשכת הגיוס
התקשורת מגויסת ברובה למחאה נגד תיקוני מערכת המשפט, זה כבר ידוע, אבל בערוץ 13 הגדילו עשות. בבוקר ביום חמישי, היום שזכה לכינוי כלשהו, יום השיבוש, יום הקשקוש, יום החינטרוש או משהו כזה, הצמידו פרנסי הערוץ ללוגי שבפינת המסך גם דגל ישראל מתנופף. לכאורה מעשה תמים, אולי אפילו נגוע בציונות, אבל כשמחליטים לנקוט בצעד המיוחד בשעה עשרה לשש בבוקר ולאורך היום כולו, ולמחרת הוא כבר לא היה שם, המשמעות ברורה: אנחנו, ערוץ 13, זה שאמור להיות ערוץ תקשורת אובייקטיבי, רואה את עצמו חלק בלתי נפרד מצעדות הדגלים של מחוללי האנרכיה.
ראיתי והפנמתי, אבל אז חשבתי על זה שוב, והפעם גם קצת הזדעזעתי. איך הגענו למצב שבו אקט של נפנוף בדגל ישראל הפך להיות אקט פוליטי? איך הצליחו מובילי האירוע לנכס לעצמם את הדגל של כולנו?
עלילה סדרתית
הסדרה 'איסט סייד' מבית מדרשו של תאגיד השידור חתמה את ימיה וטוב שכך. שחקנים מעולים, אין ספק, דרמה קצבית, גם בכך אין ספק, מתח ומסתורין, בהחלט, ואולי דווקא משום כך היא מצליחה לקומם. כי בסופו של יום מה שנותר מהסדרה הוא סיפורם של יהודים אלימים, עושקים, סחטנים, תככנים וחמדנים תאווי כסף ונדל"ן ורק אל תספרו להם על מוסר וערכים. אידיאולוגיה? שיבה לקרקעות ומבנים יהודיים שנגזלו? מה פתאום. זה הכול כסף וכוחנות.
אבל זה לא שאין בסדרה מוסר ועמידה על ערכים ואידיאולוגיה. יש, אבל היא נמצאת מתחת גלימתו של הפטריארך היווני אציל הנפש, המתון, החכם, הדבק באמונתו גם במחיר אישי כבד. אמונה וערכים אפשר למצוא אפילו בביטחון המסכל הפלשתיני שאינו מוותר על רדיפת הבוגדים, אם כי הוא מקפיד לעשות זאת בדרכו האלימה.
בקיצור, שוב, היהודי גזלן וחמדן אל מול הגוי האידיאליסט והערכי, וכשזה מגיע כיצירה של ישראלים נשאר רק לשער מה יגידו בגת ומה יאמרו בחוצות אשקלון. 'תראו לבד מה היהודים חושבים על עצמם'. מי צריך להעליל על היהודים כשהם עושים את העבודה לבד?
ובכל זאת, מילה טובה אחת חייבת להיאמר על הסדרה. הליהוק המבריק של גפן קמינר לתפקיד מאיה, בתו של מומי, הוא הצלחה בכל קנה מידה. שחקנית מהליגה של הגדולים ביותר.
להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com