הכנתי בראשון את המכנס והחולצה, מחכה ומצפה לחתונה של אחותי בשני ערב. כולי מתרגש ושמח. יושב לי לצד החלון ומכין שיעור לתלמידים לכבוד פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. אך פתאום נפלה הידיעה, שני פצועים באורח אנוש נפצעו בפיגוע. מרים ראשי אל ההרים ומתפלל סביב סביב. מבקש מתחנן מברוא עולמים שישמור על בניו האהובים. מתסכל על הטלפון ושם בן דודי שולח הודעה, "נעם אתה לא רוצה לדעת מה קרה..." ישר שלחתי לו הודעה "מה מה.. אורי מה מה.." והוא מחזיר "היה פיגוע בשומרון, שניים מהר ברכה".
בן דודי בעבר למד וגדל בהר ברכה ומכיר את הישוב היטב. החזרתי לו "אל תגיד לי שאני מבין נכון..?" והוא כותב בחזרה ובבכי "אחי לצערי מאוד אתה מבין נכון.." בכיתי ללא הפסקה לא רציתי להאמין שמדובר במשפחת יניב האהובה. פתחתי את החדשות, והגיעו אלי השמועות. הלל ויגל האחים האהובים נרצחו.
את משפחת יניב זכיתי להכיר דרך עבודתי במחנה אריאל. ריכזתי את מחנה בנים ושם פגשתי את האבא שלום (שיזכה לאורך ימים ושנים). שם פנה אלי שלום ואמר לי: "נעם אולי תבוא אלי לסניף, אולי תעזור לי קצת ותחזק את העניינים...?" ומשם התחילו הקשרים. הגעתי בפעם הראשונה בתור שליח ומשם הסיפור הלך והתרווח.
משפחת יניב היא האבא ואמא של הישוב כולו, הנוער כולו מתארח אצל המשפחה האהובה שלא מפסיקה לפנק ולשמח. בשבתות הבית של משפחת יניב הוא המועדון נוער של הישוב. ככה זכיתי להתחבר אל הנוער הנפלא של הר ברכה. לאחר שנה בסניף הוחלט שהלל יהיה הקומונר החדש ולרגל המאורע קפצתי שבת להר ברכה. הלל הוא הבחור המושלם למשימה. גבהה מרשים ואחראי. יודע לתקתק ולסדר כל דבר בחכמה יתרה, והכי חשוב לדאוג לכולם שהכל יהיה פיקס ומדוייק. לשמוע כל חניך וכל מדריך ולתת את מלא הצומי שצריך.
הסתכלתי על הלל בגאווה, ניהל את שבת הארגון בשמחה. אכלנו בסעודת שבת יחד כל הנוער בבית משפחת יניב ושם כמובן זכיתי לשחק ולהתיידד עם יגל. ילד עדין שקט ומתוק עם חיוך ללא פשרות. עונג שבת ושירה שכל הנוער בבית. דיונים מעניינים וסוערים סביב השולחן. כל אחד אומר את דעתו בשיח, ומקשיב לחברו באין מפריע. שלום ואסתי היקרים מדי פעם שומעים ומכוונים. זורקים פה ושם מילה חמה, בדיחה וצחוק קטן, כמו אמא ואבא לכל נער ונער היושב בשולחן לפניהם. מדברים עם כל אחד, יודעים על כל אחד ואחד מהבחורים איפה הוא לומד, כיצד הוא מרגיש ושמח בכיתה ובלימודים, וכל דבר שעושה. ואני יושב בצד ואומר לעצמי כמה מיוחדים משפחת יניב. איזה כיף לנוער ולישוב המופלא הזה שאלה הם ההורים שלו. כל שנה ושנה שלום ואני מדברים ומשוחחים, מתגעגעים ומצפים. והוא שואל "מתי כבר תבוא שבת?" ואני עונה "הלואי הלואי".
לפני כחודשיים וחצי קפצתי על המציאה והגעתי. נכנסתי ביום שישי כולי מאושר! איזה כיף הגעתי למקום המאושר. חיבוק ענק לשלום, ואסתי כבר מפנקת בקפה ממכונת האספרסו. ומחכה לראות שוב את הילדים האהובים של משפחת יניב. ולכבוד השבת כל הנוער נכנס ועובר. זה נכנס עם עוגה טובה וחמה וההוא סתם קפץ לומר שלום. וסוף סוף החייל הלל הגיע חיבוק חזק ומחמם. דיברנו שוחחנו בהתרגשות והוא כבר אומר "מצטער אחי, חייב ליסוע לצבא". אתה לא פה שבת??? הוא עם חיוך הוא עונה "בצבא, בצבא" מכין וטס בהתלהבות. ושלום שמח שבנו חייל.
כמה סמלי ששלום שמח שבנו חייל. אסתי ושלום המיוחדים לא מפסיקים לבקר בבסיסים. בשבתות וחגים ובימי חול תמיד מפנקים את החיילים. מרק חם בקור בעמדות. שלום ואסתי מספרים לי בהתלהבות על השבתות עם החיילים וכבר דנים יחד עם כדאי בשבת הבאה ללכת שוב לשבת בבסיס. והנה נכנס לו יגל, הילד הקטן שכבר גדל לבחור ענק. איש הידיים שאוהב לתקן ולהתעסק עם מכוניות, ומלא רוח ותורה ואהבה לארץ ישראל. ידוע שיגל לא מפחד מאף אחד. חזק ואיתן כחומה בצורה. ואני מגהץ, והוא שואל מה העניינים??! ואני בהתרגשות מחזיר "איך בישיבה, איך בחיים ?" והוא מספר בהתלהבות על השבוע שחלף, ואני מסתכל בהתרגשות ומגהץ את הבגדים לכבוד שבת. שאלתי אותו: "נו... איפה החולצות שלך, תביא נגהץ" והוא "מה פתאום מה אתה פראייר??" ואני עונה "לו חמוד שלי, תביא, תביא". והוא עונה "אתה יודע אם אתה מגהץ זה גם את המכנס??" תביא, תביא עניתי לו" והוא מחייך מבסוט. דיברנו וקשקשנו ונכנסה לה השבת.
ושוב כל הנוער הגיע לארוחה שרים ורוקדים שירי שבת בעונג ושמחה. והפעם יגל פתח את הדיון. "לדעתי זה לא כבוד תלמיד חכם" הוא אמר. כאב לו מאוד שביזו תלמיד חכם. ראיתי את צערו העז, כול כולו ענה לחבריו בוויכוח שכאילו ביזו אותו עצמו. יגל לא למד ישירות אצל אותו תלמיד חכם אבל העריך אותו מאוד. כאב לו שכך מבזים את התורה בקלות. ניסיתי בזמן שכולם דנים ביחד לדבר אתו בשקט מתחת לרדאר. הסתכלתי בהערצה עצומה כמה חשוב לו כבוד תורה, וכבוד הקב"ה. הסתכלתי לתוכי ודיברתי אל עצמי "נעם יש לך הרבה מה ללמוד".
גם שלום ואסתי נכנסו לדיון כדרכם ודיברו בנחת ובטוב טעם על החשיבות לכבוד תורה ולכבוד תלמידי חכמים. וכאנשי שומרון אמיתיים התפתח מיד דיון על ארץ ישראל. גם שם דיבר יגל בגאווה על ארץ ישראל בה אנחנו צריכים לנסוע ולנוע, ולהלך בגאווה בלי פחד. ושוב אני בתוכי בהערצה "הלואי שהייתי אמיץ כמו יגל". כל השיח והדיונים בכל חלקי הבית בין הנוער, הילדים, אסתי ושלום הפעימו אותי בצורה בלתי רגילה. איזה הקשבה, איזה חברות. נגמרה לה השבת, ושלום בשמחה ובהתלהבות מציע סיור זריז באזור. נטלנו את המעילים ונסענו למצפה יוסף. צפינו על קבר יוסף הצדיק, ועל שכם כולה. דיברנו יחד על האזור כולו והתפללנו יחד שנזכה שכל חלקי ארץ ישראל תהיה תחת עם ישראל בגאון ובשמחה. נסענו יחד חזרה לנוער ומשם ארזתי את התיק ונסעתי. בנסיעה כל כולי שמח ומאושר, מדבר אל עצמי ואומר "איזה משפחה איזה הורים, איזה נוער".
אחד לכמה שבועות נוהג להיפגש עם חבר ולשוחח אתו על החיים אמרתי לו בשבת האחרונה פגשתי משפחה לחיקוי. "הורים מדהימים, מקשיבים ואוהבים, ילדים חמודים אהובים וקשובים". חלום. אשריהם ישראל.
יושב ובוכה עליכם הלל ויגל, איזה נערים, איזה אחים. לכולנו תהיו חסרים! למשפחה היקרה משפחת יניב והמשפחה המורחבת נוער הר ברכה והישוב כולו. חברים מקרוב ומרחוק. קשה להתנחם, קשה לעכל ולהשלים, שככה נפרדנו ממכם מוקדם. עומד בהלוויה ושר עם כולם. בוכה וחושב על חברי היקר מכל שלום ועל אשתו ואסתי והילדים היקרים, בוכה ובוכה על האבדה היקרה שאיבדתם חברים ומכרים כל כך יקרים. חושב על הנוער שאיבד קומונר שהוא אח גדול של הנוער כולו, ואת יגל הנער שתמיד הוא מרכז העניינים בנוער.
יוצא מהלוויה בדרך לחופה של אחותי, בצער ענק מנסה להירגע ולהתנחם. אבל אין! עומד אני ומנחה את החופה, בפי נראה כשמח ובליבי בוכה ומתפלל, מתפלל לאורך כל החופה לאבא שבשמיים "אבא אבא, שמור על שלום ואסתי האהובים! שמור על רחל וצור הקטן. חזק אותם שלעולם לא יהיו לבד. שמור עלינו עם ישראל מאוחדים ואהובים. תן לנו ביטחון להלך בארץ בשקט ובטחה".
אחים, אחים הלכו להם יחד למעלה, ומסמנים לכולנו למטה "אחים אחים, בבקשה תהיו אחים, כמונו שדנים יחד ומתווכחים, סביב שולחן השבת, עם הורים שמקשיבים ומכוונים. כן אחים יקרים הקב"ה יושב שם למעלה ומכוון את הדיונים, מקשיב ומחייך וגם מאזין. רק לכם נשאר להיות כמונו אחים אוהבים בכל מחיר".
"תהא נשמתם צרורה בצרור החיים לעולמים אמן".