אומרים שהכול התחיל בבית כנסת אחד במזרח אירופה אי שם לפני המון שנים, כשהמתפללים כרגיל התווכחו האם בשבת זכור צריך למחות את זֶכר או את זֵייכר עמלק, עד שהרב דפק על הבמה ואמר שהשאלה היא אכן שאלה, אבל לא צריך בגלל זה להוריד זה את זה ביגון שאולה.
"אבל אומרים זכר – או זייכר?" שאלו המתפללים בזעם (הם מאוד הקפידו על מחיית זכר עמלק וכל מי שלא חושב כמוהם).
"השאלה היא האם ההברה הראשונה מנוקדת בסגול או בצירה", הטעים הרב.
"מגניב", אמרו המתפללים, "אז זכר או זייכר?"
"אם הניקוד הוא סֶגול, צריך לקרוא זֶכר", אמר הרב, "אם הניקוד הוא צירה – זֵייכר. אבל זה רק לפי ההגייה האשכנזית, כי הספרדים..."
"בקיצור?"
"כפי שאמרתי, השאלה היא..."
"תאמלק!"
"אני עמלק?!" נדהם הרב.
"זֶכר או זֵייכר?!?!"
"אתם יודעים מה? תגידו גם זכר וגם זייכר ותעזבו אותי בשקט".
לא לגמרי ברור אם שם באמת נולד המנהג הקדוש למחות פעמיים את זכר, כלומר את זייכר עמלק, וגם לא בטוח לחלוטין שזה מקור המושג אמ;לק (ארוך מדי, לא קראתי). מה שכן ברור הוא שמאז ועד היום מקפיד העם היושב בציון על שני כללי ברזל:
1. לאמלק כל מסר ארוך או מורכב (שהרי למי יש סבלנות להקשיב).
2. אם יש ספק – אין ספק. כלומר יש, שהרי אמ;לק בגימטרייה ספק. זאת אומרת לא אמלק אלא עמלק, אבל למי אכפת. תאמלקו ונמשיך הלאה.
איש ושמו הווי
האמלוק הוא סלע קיומנו, סיבת הווייתנו, תמצית ה־DNA הזורם בדמנו. לפי חלק מהמפרשים האמלוק טבוע בנו עוד ממעמד הר סיני, כאשר משה התחיל לפרש את התורה ובני ישראל ביקשו ממנו לאמלק כי הקשבה זה לא הצד החזק שלנו. שנים רבות לאחר מכן שאול המלך נשלח להכרית את אמ;לק אבל גם הוא כנראה לא הקשיב עד הסוף, וכך האמ;לקים שרדו עד ימי מרדכי ואסתר ואפילו עד ימינו. אומרים שאפילו כשבן גוריון הקריא את מגילת העצמאות בתש"ח מישהו מהקהל צעק לו: "יום שישי היום, תאמלק!" אז בן גוריון דילג ל"אנו מכריזים בזאת" ועד היום לא מפסיקים להתווכח פה האם כשהוא אמר "מדינה יהודית" הוא התכוון יותר יהודית, יותר דמוקרטית או יותר מה שאהרן ברק יחליט, כי אף אחד לא באמת קרא את מגילת העצמאות עד הסוף, כולם מתבססים על האמלוק.
וכאן שואל הבן: אם בשבת זכור אנחנו קוראים את המצווה למחות את זכר אמ;לק, כיצד אנו מתירים לעצמנו לאמלק כל הזמן? ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו מה אתה שואל כל כך הרבה שאלות, נודניק, תאמלק ותעזוב אותי בשקט. מה עוד שמצוות מחיית אמ;לק אינה נוהגת בדורנו, שכבר התערבב אמ;לק בין כל העמים וכל העולם מאמלק היום חופשי חופשי. ויש אומרים להפך, כל העמים לא מאמלקים אלא מנהלים תרבות דיון מכבדת, על כן אנחנו לא הולכים בחוקות הגויים ולא מקשיבים לאף אחד, בטח שלא מכבדים. ולגבי השאלה איך זה מסתדר עם המצווה למחות את זכר אמ;לק, לא קשיא: אל תקרי מְחִייה מלשון למחות אלא מִחְיה מלשון לחיות, לפיכך המצווה היא להחיות את זכר אמ;לק ולהמית כל סיכוי להקשבה, דו־שיח או דיון.
על כן מצווה על כל אדם מישראל להחיות את זכר אמ;לק, ואם ייתקל בטקסט ארוך יותר מ־50 מילה לא יקראנו אלא ירפרף עליו במהירות 2X ומיד יאמר שהכותב הוא אפיקורוס, לפי שנאמר הווי דן את כל האדם לכף זכות, מכאן משמע שהווי דן לכף זכות, אבל מי שלא קוראים לו הווי מצווה עליו לדון לכף חובה. והמהדרין אינם קוראים ואינם מקשיבים כלל לנאמר, אלא רק מסתכלים מי הוא הדובר ולפי זה מחליטים האם הם בעדו או שהם בעד לקלל אותו קללה נמרצת ולהוריד את שיבתו בדם שאול.
ועמך כולם מאמלקים
והמהדרין מן המהדרין אף מאמלקים סרטונים, ואז מאמלקים את האמלוק ומולקים את ראשו של המאומלק. הכיצד? מחפשים ברשת סרטון של מישהו שאנחנו ממש לא אוהבים, רצוי סרטון ארוך ככל האפשר שבו הרשע מסביר את דעתו באופן מנומק וברור. כעת חותכים מהסרטון קטע קצרצר אך מייצג (את דעתנו, לא את דעתו) ומעלים אותו לרשת בליווי הסבר של "תראו את הדביל הזה, אילו שטויות הוא מדבר" בשביל אלה שצריך לאמלק להם כי אין להם סבלנות לראות סרט באורך מלא של 12 שניות, ועכשיו כולם יודעים שהנ"ל דביל שמדבר שטויות, ואפילו לא צריך לראות את הסרטון כי מה זה משנה מה הוא אמר, הוא דביל וזה מאומת ומאומלק לחלוטין. אפשר גם לחתוך את הסרטון במקומות שונים ולהדביק אותם בצורה שתבהיר לקהל הצופים שהאומלל המאומלק לא רק דביל, הוא גם לא מסוגל לדבר בהיגיון ולחבר משפט למשפט. עובדה, תראו איך הוא קופץ מעניין לעניין, האמלק הזה.
האמלוק עצמו קל ופשוט. אנחנו עם קשה עורף, לכן אנחנו מאוד ממושמעים בכל הנוגע לעריפות. אם שר האוצר, לדוגמה, כותב בטוויטר שעל הרבה פחות ממה שעושים המפגינים נגד הרפורמה המשטרה פירקה במכות את מתנגדי הגירוש מגוש קטיף, ויחד עם זאת מוסיף שהוא בעד חופש הביטוי ונגד רמיסת מפגיני השמאל, הרי שמיד יצוצו בכל פינה אמלוקים המודיעים שסמוטריץ' דורש לרמוס פיזית את המפגינים. מה שמאשר בפעם המי יודע כמה את העובדה שמדובר בפאשיסט מסוכן שכבר ניסה בעבר לפוצץ את המדינה עם 700 ליטר דלק. איך אנחנו יודעים שזה נכון? עובדה, אמלקו לנו.
זה עובד כמובן גם לצד השני:
"ראית מה כתבה ההיא, שכחתי איך קוראים לה?"
"נו, מה הפעם?"
"היא אומרת שהיא מכבדת את הכרעת הרוב, אבל יחד עם זה..."
"בקיצור, מה היא אומרת?"
"רגע, זה מורכב".
"תאמלק לי".
"היא בעד הידברות ופשרה".
"הוציאוה ותישרף!"
כי אפשר להגיד עלינו הרבה דברים, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מאיתנו – אפילו ריקנין שבנו מלאים אמלוקים כרימון, קל וחומר מלאים שבנו. שנאמר: ועמך כולם מאמלקים לעולם יירשו ארץ, אם עדיין תישאר לנו ארץ אחרי כל האמלוקים ההדדיים. לכן, אגב, מפלגות כבר לא משקיעות במצע, כי מי צריך מצע כשאפשר מצה ומריבה, וגם מי שכבר משקיעה במצע עושה אחר כך מה שבא לה כי ממילא אף אחד לא קורא מה כתוב שם, מקסימום מאמלק.
על כן מצווה עלינו להתכנס בבתי הכנסיות מדי שנה בשנה לפני פורים ולמחות את זכר, כלומר זייכר, טוב אולי בעצם זכר, בכל אופן למחות את זייכר אמלק. ואז להחיות אותו ולאמלק, לאמלל ולאנפל.
ואם למישהו יש בעיה עם זה – שימחה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***