ארז לב ארי ורביד פלוטניק בשיתוף פעולה ראשון עם שיר חדש "לא זוכר פנים" אותו כתבו יחד עם נור תמיר.
"השיר נולד מתוך מפגש חברים ושיחות ארוכות שחלקים מהן הפכו לשורות בשיר שמדברות בעד עצמן", אומר ארז, "זה שיר על געגוע לתקופות אחרות למה שהיה ואיננו עוד, לצד קבלה של מה שיש עכשיו".
בדרכם המיוחדת והשקטה של ארז ורביד, כל אחד וסגנונו, הצליחו השניים להביא טקסט רגיש ומעניין שמדבר בעד עצמו ללא צורך להכביר במילים. הלב מונח על השולחן, וכל אחד רשאי לקחת אותו למחוזות לבו ולפרשנותו האישית.
"אני תוהה לעצמי אם את זוכרת אותי/ ולפעמים אני מדמיין איך את חוזרת איתי
איך את מבסוטה עלי על החיים שיצרתי לעצמי/ אז אני שם נעליים מצחצח שיניים ויוצא לדרכי
קח סנדוויץ' חביתה לך לבית ספר אל תפריע למורה
ואני אוהבת אותך אוהבת אותך גם אם היית ילד רע
זה לא משנה לי בכלל / זה לא עניין של מזל
הכל קורה מדויק זה נסתרות הגורל/ ואני אופטימי בכלל כי רוב הזמן זה די קל
לחיות כאב שקט כזה מסך עשן מעורפל/ זוכר קולות של פיראוס זוכר צלילים מיוון
נס קפה על שולחן מטבח עם שיש לבן/ הכל קפא במקום הזמן המריא עם הרוח אל על
אני זוכר כמעט הכל אבל
אין לי פנים
אני לא זוכר פנים
הכל מתרחק ממני
אין לי פנים אין לי פנים
הכל מתרחק ממני..."