הפיגועים הקשים שאירעו החודש האפילו על סדרת אירועי רצח בתוך המגזר הערבי, אך למעשה מדובר באותם קני רובים. כותרות השבוע האחרון מספקות הצצה למציאות העקובה מדם בחברה הערבית מצפון ועד דרום: רצח בן 24 בדיר־חנא, רצח בן 31 ביפו למחרת, ויום לאחר מכן רצח כפול: שני בני 60 נורו בדיר אל־אסד. יום לאחר מכן אותר גבר בן 40 ירוי ברכבו ליד צומת שבע. כל אלו הם רק המקרים שמדווחים לתקשורת. שנת 2022 נחתמה עם 104 הרוגים בחברה הערבית, ולפי הפרסומים רק 25 ממקרי הרצח פוענחו. שנת 2023 רק נפתחה, וכבר נחצה רף 20 הנרצחים. תרחישי הייחוס המושמעים ביותר מדברים על יום הדין המתקרב שבו תאוות הרצח הזאת תופנה כלפי יהודים. יש הקוראים לו "שומר חומות 2", ויש שאומרים שאין מה לקרוא לו, הוא כבר כאן.
האצבע המאשימה מכוונת באופן כמעט אוטומטי לכיוון אחד, שהושמע באופן נוקב בדיון שהתקיים השבוע בכנסת על התמודדות המשטרה עם הפשיעה בחברה הערבית, ובו נשמעו זעקות חברי הכנסת הערבים. חבר הכנסת אחמד טיבי התריס: "לצבא הישראלי יש יכולת לעצור משאית נשק בסודן ולא לעצור רכב שנכנס עם נשק לאיזה כפר". חבר הכנסת ואליד אלהואשלה המשיך: "שהמשטרה תיכנס בכל הכוח במשפחות הפשע", ואף חבר הכנסת יוסף עטאונה, נציג המגזר הבדואי, הוסיף באותו הקו: "הקלות בהשגת הנשק היא האיום על החברה הערבית. לצערי אני לא רואה אצלנו בנגב ובכלל פעילות של המשטרה כנגד זה".
ובכן, חביטה במשטרה היא הפתרון הקל והאהוב, אך יש לומר את האמת: פעם אחר פעם אנו רואים כיצד מנהיגי החברה הערבית – ראשי הערים וחברי הכנסת האמונים על החוק ומייצגים את המדינה ומוסדותיה, בוגדים בתפקידם וממשיכים להשתתף בפריעת החוק, בטרור ובתמיכה בלתי מסויגת בכל סוגי האלימות.
בסוף שנת 2022 אירע פיגוע שהמחיש את פרדוקס הקיום במדינת ישראל: אזרח התקשר למשטרה וזעק לעזרה תוך דיווח על אלימות חמולות בכפר קאסם. לוחמי מג"ב הגיעו כנדרש ונתקלו במארב מתוכנן, שבו האזרח ההוא ממש מנסה לירות לעברם ומשליך בקבוקי תבערה. כאשר נתקל המחבל במעצור בנשקו, הוא נכנס לרכבו וניסה לדרוס את הלוחמים במקום. השוטרים התעשתו וירו לעבר המחבל. המחבל נהרג, והתעורר הצורך לקיים הלוויה.
והנה נוצרה הזדמנות, אחת מני רבות, למנהיגי החברה הערבית לתת את הטון הנכון: לצאת נגד המחבל, לתמוך במשטרה ולקרוא לסיום שפיכות הדמים ברחוב הערבי ובכלל. שוב לא הופתענו לראות כיצד ראש עיריית כפר קאסם, שמקבל משכורת מכובדת מטעם המדינה, בוחר בצד הלא נכון ועומד לצד הטרור ולצד המחבל ומשפחתו, יחד עם השר עיסאווי פריג', תושב העיר, שסירב לקרוא לפיגוע בשמו והתעקש לכנותו אירוע "מעצבן ומכעיס".
לפני שנה בלבד נשא ראש מועצת אל־קסום, סאלמה אל־אטרש, דברים נרגשים בפגישתו עם הטרוריסט המורשע השייח' ראאד סלאח. כמה חודשים לאחר מכן יצא מחבל מאותה המועצה ממש למסע רצח בעיר באר שבע. ראש מועצה בדואי אחר סירב לארח את השר לביטחון פנים דאז אמיר אוחנה, וקבל על המדינה שהורסת את הבנייה הבלתי חוקית בתחומו.
אי אפשר לנתק בין מנהיגי החברה הערבית, אשר מרעילים את החברה שבשמה הם נבחרו לפעול, ובין הרעל המפעפע בחברה הערבית, שבמקום לדעוך צובר תאוצה ולוכד את אותה בסבך של טרור, אלימות, בנייה בלתי חוקית ונהיגה בלתי מרוסנת. החברה הערבית היא לא בהכרח חברה פורעת חוק כמו שהיא משקפת את רצון נבחריה – לשמר את האנרכיה ואת הכאוס הכללי. בכך הם משמרים חברה כועסת ולאומנית שהיא גם ענייה ומעמדית. ראשי המועצות והערים וחברי הכנסת ממשיכים ליהנות ממעמד כלכלי וחברתי, ובעצם הם פועלים לשימור המצב – מזניחים את הדאגה לחברה מתוקנת יותר מחד גיסא, ומוציאים את דיבתה של המדינה רעה עד שהמשטרה ושאר מוסדות המדינה נמנעים מלאכוף את החוק היכן שצריך מאידך גיסא.
מי שצריך לתת את הדין על הטרור, על האלימות הגואה, על הבנייה הבלתי חוקית המשתוללת ועל החינוך הלקוי בחברה הערבית היא לא רק משטרת ישראל, אלא ראשיה ונבחריה של החברה הזאת. רובם של חברי הכנסת הערבים אינם מייצגים דבר מלבד תמיכה בטרור, וראשי המועצות הערבים מצידם אינם טובים מהם ומשמשים בעצמם דוגמה קלוקלת למינהל תקין. תמיכת ראשי המועצות בטרור בכל דרך שהיא צריכה להיות מוקעת בראש חוצות ולשמש עילה ראשונה לפיטורין. ביום האתמול היה על מדינת ישראל לסיים את העסקתו של ראש עיריית כפר קאסם ולהעמיד ועדה קרואה במקומו.
אך יותר מכך, החברה הערבית עצמה צריכה להבין שמנהיגיה עומדים לה לרועץ, ובכוח מעשיהם להחריב אותה מבפנים. החלפה שלהם בקלפיות היא אפשרות אחת. אפשרות אחרת היא לקום על הרגליים ולקבל אחריות על המצב, שכן נראה שאף אחד לא יעשה זאת במקומם.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת רגבים
***