שדה המערכה: יהודה ושומרון. האיום האסטרטגי: טרור קטלני שפוגע ביהודים כמעט מדי יום פועל בראש מורם מול אפס הרתעה. הצדדים הניצים: צה"ל ומדינת ישראל מול האויב הפלשתיני.
דרכי הפעולה: הכפשת מתיישבים על בסיס יומי. לא, אין פה טעות הקלדה. תוכנית הקרב המשונה הזאת משקפת פחות או יותר את מהלך העניינים כפי שהתרחשו בשבוע המדמם הזה בשטחי יהודה ושומרון.
שלושה נרצחים בתוך יומיים גבה השבוע הזה, לא כולל מתקפות אבנים ואירועי ירי שרק בנס נגמרו בפציעות, או במקרה הטוב יותר בלא נזק ונפגעים. טנקים ומטוסים לא נראו בשטח בתגובה לרצחנות המשתוללת, גם לא הרבה פחות מזה. בעיקר מעצרים, מרדפים - מדיניות הפינצטה. אז במה היו עסוקים כוחות הביטחון? ובכן, ידיהם היו מלאות עבודה. המשימות רדפו זו את זו עד שכנראה לא היה סד"כ מספיק למשימות ההגנה וההתקפה הנדרשות. פינויים חוזרים ונשנים של מתיישבי אביתר שאבו אליהם לובשי מדים רבים. ההפגנות בחווארה דרשו כמובן גם הן כוחות שיחסמו אותן. הפגנה בכביש אלון, רגע אחרי ניסיון פיגוע נוסף, כמו גם הפגנה בצומת שבי שומרון, ועוד – כל אלה הפכו למשימה ראשונה במעלה שבה בחרו קציני הפיקוד והחטיבות למקד את מיטב הכישורים והכוחות. כן, עד כדי שימוש בירי חי ורימוני גז נגד המתיישבים, שביקשו לצאת ולזעוק נגד אוזלת היד הביטחונית שהופכת אותם לנרצחים פוטנציאליים בכל רגע נתון.
הגדיל לעשות בכישוריו המקצועיים דובר צה"ל, תא"ל רן כוכב. הלה, אולי במטרה להסיט את הדיון מהנושא החשוב באמת, פתח במה שנראה כקמפיין אגרסיבי להשחרת פני המתיישבים שנלחמים על חייהם. במקום להתמודד עם שאלות קשות על המציאות הביטחונית הרעועה באחריותו של צה"ל, קל לדובר צה"ל הרבה יותר לספק לתקשורת סיפורים עסיסיים על מתנחלים שכמעט רוצחים את מפקדי וחיילי צה"ל, שכמובן מיתרגמים מייד לכותרות שהשפעתן ברורה. אלא שהפעם הגדיל דובר צה"ל לעשות ופרסם פרשיות שהתבררו כלא אמינות עד שקריות לחלוטין.
לא מעט סיפורים כאלה התגלגלו במקומות שונים השבוע, כולל האגרוף שחטף לכאורה חייל ממתיישב בפינוי היישוב אביתר. מול העדויות מהשטח שמתארות אלימות קשה של חיילים כלפי המתיישבים, הכותרות כמובן סיפרו סיפור הפוך לגמרי. אנו נביא שני סיפורים שמהווים דוגמאות בוטות במיוחד.
תחת הכותרת "צה"ל מגנה את אירועי האלימות החמורים", הוציא דובר צה"ל הודעה דרמטית המתארת שני אירועים שבהם תקפו לכאורה מפגינים יהודים ביהודה ושומרון את כוחות צה"ל ואף סיכנו את חייהם. האירוע הראשון התרחש בגזרת בנימין, שם לפי דו"צ הותקף מח"ט בנימין אל"מ אליאב אלבז פיזית ומילולית בידי המתיישבים. "אתמול (א׳) התקבל דיווח על שני אזרחים ישראלים שיידו אבנים לעבר רכב פלסטיני סמוך ליישוב רימונים שבמרחב חטיבת בנימין. מפקד החטיבה המרחבית שחלף בסמוך לנקודה ניגש על מנת להרחיק את מיידי האבנים. החשודים תקפו מילולית את הקצין והדפו אותו, כוח מג"ב עצר את השניים והם הועברו להמשך טיפול משטרתי", לשון ההודעה.
את ההודעה הזאת הוציא תא"ל כוכב לתקשורת בלי להתרגש אפילו לרגע מהעובדה שמוקדם יותר קבעו בתי משפט בשתי ערכאות כי גרסתו של אלבז שלפיה הוא הותקף בידי המתיישבים שקרית, ולכל הפחות לא הוצגו ראיות המאמתות אותה. ביום שני הובאו לבית משפט השלום בירושלים שני המתיישבים שעצר אלבז באותה תקרית בהאשמה כי תקפו אותו. אלא ששופט בית משפט השלום עמיר שקד קבע כי סרטון שהוצג בפניו "אינו עולה בקנה אחד (בלשון המעטה) עם גרסתו/תלונתו של המח"ט", ודחה את בקשת המשטרה להאריך את מעצר המתיישבים בחמישה ימים. הוא הורה על שחרורם בתנאים מגבילים, והמשטרה הגישה ערר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי.
בבית המשפט המחוזי קבעה השופטת מרים לומפ כי הראיות שהוצגו בפניה, הכוללות עדויות של שוטרי מג"ב מהאירוע, "לא עומדים בהלימה עם תיאור האירוע כפי שתואר על ידי המח"ט... כך שמעבר לסרט שהוצג לי, שגם לא עומד בהלימה עם האמור, עומדות גם עדויות אלו". השופטת דחתה את ערר המשטרה והמתיישבים שוחררו מהמעצר.
כאמור, דובר צה"ל לא התרשם כלל מקביעתם של שני שופטים שאל"מ אלבז שיקר, ופרסם הודעה תואמת לגרסת המח"ט. בהמשך ההודעה נקט כוכב באותה טקטיקה. "בנוסף, מספר אזרחים ישראלים יידו אבנים מוקדם יותר הערב (ב') לעבר כוחות צה"ל במרחב צומת הגז שבחטיבת שומרון. אזרח ישראלי ניסה לדרוס קצין צה"ל ששהה בנקודה, הכוח הגיב בירי לעבר גלגלי הרכב, והרכב נמלט". האשמה בדריסה היא כבר אירוע חמור ללא ספק, שמבהיר לצרכני התקשורת מי הרעים בסיפור. מכאן סלולה הדרך לחתימת הדברים בנעימה חמורת סבר, וכמובן גיבוי לעשייה הביטחונית הבלתי פוסקת: "צה"ל מגנה כל גילוי אלימות שהיא, בוודאי כנגד חיילים וכוחות הביטחון. צה"ל מגבה את מפקד החטיבה ולוחמיו אשר עושים לילות כימים לביטחונם של אזרחי ישראל ותושבי איו"ש".
"דובר צה"ל שופך את דמנו"
ההודעה בנוגע לניסיון הדריסה לכאורה בצומת שבי שומרון הקפיצה את ראש מועצת שומרון יוסי דגן, תושב היישוב בעצמו. "שני שקרים בהודעה אחת!" הוא מתרעם, "וזו הודעה שיצאה בעקבות כתב שביקש תגובה להחלטת בית המשפט בנוגע למח"ט בנימין. הם הוציאו הודעה משמיצה ושקרית כדי להציל את עצמם. אני מרגיש פגוע אישית, כתושב וכראש מועצה, מכך שדובר צה"ל מכפיש אותנו פעם אחר פעם".
דגן אמר את הדברים גם בשיחות עם גורמי ביטחון בכירים בחטיבה: "אני לא אעבור על כך בשתיקה, זו תהיה מלחמת עולם", הבהיר להם, "לא ייתכן שישפכו את דמנו בחווארה ודובר צה"ל ישפוך את דמנו בתקשורת. למה הוא עושה עלינו קמפיין? מה הבולמוס הזה?!".
דגן מתאר את ההתרחשות בהפגנה בצומת שבי שומרון. הוא גורס כי אומנם האירוע הוא חמור, שכן אזרחים יידו אבנים לעבר רכבים ערביים ובנוסף עקב טעות בזיהוי גם לעבר רכבו של סמ"פ גולני שהגיע למקום, וכן בין הסמ"פ למפגינים התפתח עימות, שדגן רואה בחומרה ומדגיש כי גם בזמנים קשים אסור לקחת את החוק לידיים ובודאי אסור לנהוג באלימות - לא כלפי ערבים ולא כלפי יהודים. אבל הודעת דובר צה"ל הרחיקה הרבה מעבר לכך, ומדווחת על ניסיון דריסה – אירוע חמור פי כמה.
תושב שבי שומרון, אשר היה עד ראייה לאירוע בשומרון, סיפר: "הייתי בהפגנה בשבי שומרון. בשלב כלשהו ראיתי רכב של יהודים עומד בצד הדרך, ואליו נכנסים יהודים שבאו להתחיל בנסיעה. עמד שם בצד חייל שניסה לסמן להם לעצור, יכול להיות שהם בכלל לא ראו אותו. הם התחילו בנסיעה, החייל פשוט הסתובב, ירה כמה יריות באוויר ואז כמה כדורים לגלגלי הרכב בניסיון לעצור אותו. האירוע הזה היה יכול בקלות להיגמר באסון אם הוא היה פוגע קצת יותר למעלה ברכב", תיאר את האירוע.
גם חייל גולני שמשרת לדבריו באותו מוצב שלח לפעיל ההסברה יוסף חדאד עדות שפורסמה בחשבון הטוויטר שלו: "הרכב חצה את המחסום ובגלל זה הוא ירה לרכב בגלגל. הוא לא ניסה לדרוס. לא להאמין לכל מה שהתקשורת אומרת, זה לא בהכרח מדויק".
ויותר מכול, אומר דגן, התחקיר הצה"לי שפרסם דובר צה"ל עצמו מהאירוע מעלה כי לא היה כל ניסיון דריסה: "רעולי הפנים (שהתעמתו עם כוח צה"ל קודם לכן כאמור, ח"ר) נמלטו לכלי הרכב והחלו בנסיעה לעבר הכוח הצבאי. הקצין הבחין כי הרכב מאיץ במהירות לכיוון הכוח והגיב בנוהל מעצר חשוד שכלל אף ירי באוויר ולעבר גלגלי הרכב שנמלט", לשון דובר צה"ל.
"לא מוזכרות פה המילים ניסיון דריסה", מחדד דגן, "רק שהרכב האיץ במהירות. היו אולי תחושות וחששות, אבל זה לא ניסיון דריסה. הסיטואציה הייתה רכב שרק ביקש לעקוף את המחסום שהוצב לאזרחים בכניסה לשבי שומרון כחלק מהמרדף, שגם הצבתו אינה מוצדקת. בנוסף לכך, הקצין ירה אל אחורי הרכב שנמלט, כך שלא ייתכן שהרכב ניסה לדרוס את הקצין, כפי שפורסם תחילה".
לדגן יש טענה כפולה כלפי דובר צה"ל: "ראשית, מאחר שההודעות היו שקריות, אני מצפה ממנו להוציא הודעות תיקון והבהרה. שנית, לא ראיתי שבכל אירוע שבו אנרכיסטים או ערבים תוקפים חיילים, דובר צה"ל ממהר לפרסם ולהוציא הודעות לתקשורת. למה הוא נוהג כלפינו באיפה ואיפה? זו התנהלות חמורה שחוזרת על עצמה, אבל הייתי המום מכך שגם בשבוע כזה, כשיש לנו שלושה נרצחים, הוא ממשיך בדרך הזאת. איך ייתכן שבימים כה קשים דובר צה"ל לא מפסיק להכפיש אותנו?". גם לו היו הדברים נכונים, מסיים דגן, הוא היה מצפה להודעה הגונה יותר: "לפחות שידגיש כי רוב ההתיישבות תומכת בצה"ל ומדובר במעשים של מיעוט".
בדובר צה"ל בחרו לא להתייחס לגופן של טענות בדבר ההודעות השקריות, ומסרו בתגובה: "האירוע בו הותקפו לוחמי צה"ל תוחקר על ידי מפקד פיקוד המרכז. מהתחקיר עלה כי במהלך נסיעה שגרתית של כוח צה"ל במרחב צומת הגז בחטיבת שומרון ביום ב׳ האחרון, נזרקו אבנים על רכב צה"ל על ידי רעולי פנים.
"לאחר מרדף, נתפס אחד החשודים, שזוהה כאזרח ישראלי. חשודים אחרים תקפו את הכוח באלימות מילולית ופיזית, שכללה אגרופים, דחיפות ובעיטות. רעולי הפנים נמלטו לכלי הרכב והחלו בנסיעה לעבר הכוח. הקצין הבחין כי הרכב מאיץ במהירות לכיוון הכוח, והגיב בנוהל מעצר חשוד שכלל ירי באוויר ולעבר גלגלי הרכב שנמלט.
"באירוע אחר, מפקד החטיבה המרחבית בנימין מסר עדות במשטרת ישראל בגין יידוי אבנים לעבר כלי רכב פלסטיניים שנעו על גבי ציר ראשי ותקיפה נגדו. שני המקרים נחקרים על-ידי משטרת ישראל, כמקובל".
שהדתיים יתרמו
אביגדור שרון הוא האחרון שמעוניין לגרום לסכסוכים ולהגביה את הלהבות, על אחת כמה וכמה בימים אלה. נהפוך הוא. אם שואלים אותו, כאחד שדווקא תומך ברפורמה המשפטית, הוא סבור שעם כל חשיבותה היה נכון למתן אותה כרגע כדי להגיע להסכמות והידברות בין הצדדים, העיקר לא להגיע למלחמת אחים. אלא שפוסט שקרא בשבוע שעבר וערער בדיוק על אותה אחווה שמניעה אותו כל ימיו הצליח להוציא ממנו רגשות נדירים של כעס. אלה תורגמו לכתיבת תגובה ספונטנית ואישית במיוחד, שנעשתה ויראלית וטלטלה לא מעט קוראים שהזדהו עם התסכול והכאב של שרון, ובעיקר עם הסיפור שמאחוריה.
שבע שנים חלפו מאז ביצע שרון את המעשה האלטרואיסטי של תרומת כליה. באחד השלבים האחרונים בתהליך התרומה נשאל שרון, כיום תושב ירושלים לאחר עשרות שנים של מגורים בקרני שומרון, האם הוא מבקש לייעד את התרומה לפלח אוכלוסייה מסוים. היו מי שייעצו לו להתנות את התרומה בנתרם שומר שבת, או לדרוש שיהא זה מישהו מאחיו למגזר הדתי־לאומי, אבל שרון סירב. "התניתי רק תנאי אחד, שזה לא יהיה אדם מעשן. אבל מעבר לכך לא קטלגתי את התרומה שלי בשום צורה, כי אנשים אחים אנחנו", הוא חוזר על המוטו שמנחה את חייו.
התרומה הגיעה לאישה בשם רֵעָה עמית. לא דתית, לא מתנחלת, סתם בת לעם היהודי שזקוקה להצלת חיים. בעלה של רעה הוא דמות קצת יותר מוכרת: ניצב בדימוס אריה עמית, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה, אדם שדעותיו רחוקות מהמרכז הימני של המפה הפוליטית. אותו ניצב בדימוס בחר לפני כשבוע וחצי לצייץ את המשפטים החריפים הבאים, כתגובה לאלו מתומכי הרפורמה שמבקשים קודם כול הידברות ושיח בשם האחווה היהודית. "חדלו להגיד לנו 'אחים אנחנו' כי אנחנו לא", כתב הניצב בדימוס. "אנחנו לא אחים של אחיכם המושחתים. אנחנו לא אחים של אחיכם החרדים הסחטנים המשתמטים. אנחנו לא אחים של אחיכם נערי הגבעות. אנחנו לא אחים שלכם, משמידי הדמוקרטיה. אנחנו לא אחים שלכם. אנחנו אפילו לא בני דודים רחוקים שלכם".
את הדחייה המתנשאת הזאת של עמית, שרון לא יכול היה לשאת. הוא נזכר בימים שבהם הוא עצמו עלה על שולחן הניתוחים כדי להציל בגופו את רעייתו של עמית, וגם בעוד תקרית קטנה שהתרחשה בחדר ההמתנה של המשפחות, סמוך לחדר הניתוח. עמית התיישב ליד אשתו של שרון, עדי, בלי שידע כי היא אשתו של תורם הכליה לרעייתו שלו. היא שמעה אותו אומר: "מי האידיוט שתורם כליה לאדם זר". כששאלה אותו אם כן מדוע הוא עצמו אינו תורם לרעייתו, השיב: "שהדתיים יתרמו".
צירוף הזלזול ההוא של עמית במי שהתגייסו להצלת חיי אשתו בלי שום קטלוגים, יחד עם דברי הבלע שצייץ בימים אלו ממש, הקפיץ את שרון והוא הגיב לציוץ של עמית בחשיפה האישית של תרומת הכליה לאשתו ושחזור אותה שיחה. למרות הכאב, חתם שרון את תגובתו, שאותה העלה בהמשך גם כפוסט נפרד: "זה כואב לי כי גם אינך רואה בי אח. אני לא מוותר על האחווה שלנו, ונתנו לה משמעות עמוקה יותר לפני שבע שנים. מאחל לך שיהיה לך לב בריא וקשוב".
עמית ראה את התגובה שגילתה את קטנותו ברבים, ומיהר כמובן להתגונן בכל דרך: להכחיש, לתרץ, להיעלב ולהתקרבן. הוא טען כי הדברים ששמעה מפיו עדי שרון פורשו בצורה לא נכונה, וכי הם נאמרו בטון של הערכה ולא זלזול. שנית, הוא הבהיר לשרון כי הוא פגוע מאוד מפרסום הדברים באופן הזה, במיוחד שלדבריו הם אינם נכונים. שרון בחר להיות קשוב גם הפעם לכאבו של עמית ולמחוק את הפוסט, על אף שהוא אינו חוזר בו מהדברים. עם זאת, הדברים כבר התפרסמו וזכו להד רב, כפי שגם דיווח לו בנו העיתונאי רועי שרון, זמן קצר לאחר שהפוסט התפרסם.
בשיחה מאוחרת יותר עם 'בשבע' משחזר שרון את היחסים הקרובים והטובים שהיו לו ולרעייתו עם משפחת עמית לאחר תרומת הכליה. למרבה הצער, הנתרמת רעה נפטרה לפני כחצי שנה, אולם שרון זוכר היטב את השנים שבהן קרא לרעה "אחותי", והיא בתמורה קראה לו "אחי". "אמרתי לה שאם הכליה שלי נמצאת אצלה, הרי אנחנו כמו אחים. לאריה קראתי 'גיסי'. כך היו השיחות בינינו". את תאריך השנה לתרומת הכליה חגגו שני הזוגות בביקור של משפחת עמית אצל משפחת שרון בביתה בקרני שומרון.
עד היום שרון לא ביקש לפרסם את דבר התרומה, שאותה ביצע בלב שלם, וגם לא את פליטות הפה המשונות של עמית בחדר ההמתנה. "די היה לי בכך שתרמתי. גם אם בעלה אמר אז משהו שהכאיב לי, העדפתי לא להתייחס לכך. מבחינתי זו הייתה סתם פליטת פה ובחרתי לא לעסוק בזה". אבל כעת, שבע שנים אחר כך, חש שרון עלבון וכעס אישי למקרא קביעתו של עמית כי "אנחנו לא אחים שלכם". "הרי הקשר שלנו נוצר על רקע תחושת אחווה ושותפות גורל שהביאה אותי לתרום לאשתו", הוא מתקומם, "אם לא אחים אנחנו, על מה תרמתי כליה? לא בגלל האחווה שלנו? ואני לא מתחרט על כך לרגע", הוא מדגיש. "כשקראתי את הפוסט שלו שאנחנו לא אחים, זה חיזק את התחושה שאיתה הלכתי אז, כשאמר 'שהדוסים יתרמו'. קישרתי בין האמירות, שלפיהן יש האנשים המורמים מעם ויש את הווסלים – שיתרמו הדוסים".
פנייתנו לאריה עמית בבקשת תגובה לדבריו של שרון, נענתה בהפניה לתגובה שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו. תחילה הוא הודה עמוקות לשרון על תרומתו להצלת חיי אשתו, "אני חייב לו עד קץ חיי על שבתרומתו נתן לרעוש עוד חמש שנות חיים".
בנוגע לאמירתו על תרומות כליה של דתיים, הסביר עמית: "העובדה המדהימה שהרוב המכריע של תורמי הכליה הם חובשי כיפה הטרידה אותי, והיו לי שיחות לא מעטות עם הרב הבר על דרכים להרחיב את מעגל התורמים גם לאנשים שאינם חובשי כיפה, לחילונים שחושבים יותר על עצמם והרבה פחות על זולתם. פרגנתי תחת כל עץ רענן לתורמים שעושים זאת בשל אמונתם העמוקה". על הדברים שפרסם עליו שרון, כתב: "דברי שקר איומים, שרק בגלל חובי העצום אליו אינני תובע אותו בגינם תביעת לשון הרע. לא היה, לא נברא, ואפילו לא משל היה".
בשיחה עם 'בשבע' הוסיף עמית: "כדי לדייק - אביגדור איננו חרדי, הוא איש מאמין, חובש כיפה סרוגה, ולאנשים מסוגו תמיד פרגנתי בשל אמונתם האמיתית שאינה תלויה בדבר". מהפוסט "איננו אחים" הוא אינו חוזר בו, ואומר: "למרות מאות הקללות והאיומים, אני אמשיך להביע את דעתי ללא טיפת מורא".
ואחרי הכול, שרון בעיקר חוזר ומדגיש שהוא מבקש להנמיך את הלהבות גם בסיפור האישי שלו עם עמית, ואפילו מהרהר בשנית אם נהג כשורה בפרסום הדברים. הוא חותר לחיבור, מקווה שהאבק ישקע והציבוריות הישראלית תדע ימים טובים יותר.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***