
אפילו הלוחמים הגיבורים והמהוללים ביותר למען קדושת השבת, אלה שאף חילול אינו חומק מעיניהם, הופתעו למקרא כותרות 'יתד נאמן' ביום ראשון השבוע: ה"מעוירר" הראשי של העיתון, יחיאל סבר, דיווח כי "רכבת ישראל ביצעה עבודות חשמל תוך חילול שבת מחפיר" – והם בכלל לא שמעו עליהן.
בשם "רבנים ואישי ציבור" עלומי שם הביע סבר דאגה ל"קדושתה של השבת, מוקיריה ושומריה", זעק כאב על הפגיעה בה וקרא לממשלה לחדול לאלתר מהמעשים. אותם לוחמים מופתעים, שבדרך כלל יודעים לאתר כל תקלה כזו כמעט בזמן אמת ולמחות עליה מיד עם צאת הכוכבים, חששו, מן הסתם, שמא הפעם נרדמו בשמירה. רק כשהבינו שאין מדובר במערכה חשובה ממלחמות ה' שאותה החמיצו אלא במאבק פוליטי – נרגעו.
הבומרנג של גולדקנופף
את חטאיי אני מזכיר: עוד לפני שפניתי לבדוק הכצעקתה, הנחתי שמאחורי הזעזוע של 'יתד', ביטאון הנציגות הליטאית ביהדות התורה, לא עומד דווקא רגש דתי אלא אינטרס אחר. חושיי העיתונאיים וההיכרות ארוכת השנים עם העסקנים המדוברים ושופרם עוררו בי חשד מסוים כי גם במקרה זה התורה משמשת אותם בעיקר כקרדום לחפור בו. הרי רק לפני חודשיים וקצת, ערב הקמת הממשלה, סירב חבר הכנסת משה גפני הליטאי לחתום על ההסכם הקואליציוני מול הליכוד בטענה כי ההתחייבות המופיעה בו למינוי מתחרהו החסידי יצחק גולדקנופף לחברות בקבינט המדיני־ביטחוני מנוגדת ל"הוראת רבותינו". מהר מאוד התברר כי הסיבה האמיתית לעשיית השריר היא מאבקי כוחות פנים־חרדיים על שליטה (וכסף) בשוק הסלולר הכשר, שגררו מחלוקת על מתווה היציאה מהרפורמה שהוביל שר התקשורת לשעבר יועז הנדל בענף.
למוד ניסיון דחיתי, אפוא, לפי שעה את הבירור העובדתי בשאלות כמו מה חדש או חריג בעבודות שבוצעו בסוף השבוע ברכבת ישראל, והאם ניתן להכשיר אותן מבחינה הלכתית בנימוק של פיקוח נפש. במקום זאת פתחתי את 'המודיע' ו'המבשר', בתקווה שאולי שם אמצא רמז למניע הנסתר. אלא שבביטאונים החסידיים, שבאירועי אמת יודעים לזעוק "שאבעס" לא פחות חזק מהליטאים, לא היה הפעם שום זכר לעוונות הרכבת. חזרתי ל'יתד', ושם, בעמוד 4, הופיע הפתרון לחידה. "על כמה נושאים שנחתמו והובטחו בהסכמים הקואליציוניים עדיין לא ניתן מענה", נכתב בידיעה על תקציב המדינה המתגבש - בתוספת ביקורת על ראש הממשלה ואיום מרומז לעברו. "נושאים שסוכמו במפורש... נתניהו התעלם. בהתאם לכך תקיים היום סיעת דגל התורה התייעצויות נוספות ותקים צוות לבחינת ההסכמים הקואליציוניים בדרישה למימושם". בהמשך הדיווח אותת העיתון כי לא מן הנמנע שהצעת התקציב לא תצלח את הקריאה הראשונה בכנסת, וגם אם תאושר – היא תגיע לדיון בוועדת הכספים, זו שבראשות גפני. וד"ל.
"זה שאתה פרנואיד - זה לא אומר שלא באמת רודפים אחריך", כתב פעם הסופר ג'וזף הלר ב'מלכוד 22', ועל אותה הדרך - זה שחשדנו בכשרים בלי בדיקה לא אומר שהם לא באמת נשאו שם שמיים לשווא. אחד המושכים בחוטים בדגל התורה אישר זאת כשהצביע בפניי על שתי הכותרות ועל הקשר ביניהן והודה: "מישהו אצלנו החליט כנראה לשבור את הכלים". מטרת הליטאים בניסיון להפוך את הסוגיה התקציבית למלחמת דת הייתה, מן הסתם, כפולה: כלפי פנים - לרתום למאבקם גם את הנציגות החסידית, שבעניין השבת (בשונה מאשר בנושאים כלכליים) לא יכולה להרשות לעצמה להחריש, וכלפי חוץ – לאותת לראש הממשלה כי בארסנל שלהם מצויים גם קלפי משא ומתן מתחום שבו אין להם יכולת תמרון וסמכות להתפשר, ולא כדאי שיישלפו.
מי שנעץ סיכה בבלון והציב מראה בפני אנשי 'דגל' הוא אותו מתחרה שהזכרנו, שר השיכון יצחק גולדקנופף, הנציג הבכיר של אגודת ישראל החסידית ויושב ראש רשימתם המשותפת, יהדות התורה. כמזכיר המיתולוגי של ועדת הרבנים למען קדושת השבת, גולדקנופף יודע דבר או שניים בנושא, הבין שההתראות בדבר עבודות הרכבת לא היו אלא אזעקות שווא (או לכל הפחות מניפולציה פוליטית) - ובחר להביך בחזרה את חבריו. השר החסיד שלח מכתב בנושא אל אורי מקלב הליטאי, סגן שרת התחבורה - כולל העתקים לראש הממשלה, לראשי מפלגות הקואליציה ולשרת התחבורה עצמה מירי רגב – ובו דרש ממנו לטפל לאלתר בתקלה שיצאה תחת משרדו.
"יחד עם עמך בית ישראל הזדעזעתי לקרוא היום בעיתון 'יתד נאמן' כי רכבת ישראל ביצעה עבודות חשמל תוך חילול שבת מחפיר", כתב גולדקנופף למקלב במכת בומרנג, וגלגל אליו את הכדור. "על פי הפרסום, העבודות בוצעו בקו הרכבת שבין אופקים ובאר שבע וכן על מסילת הרכב בבאר שבע. ככל ואכן כך הם פני הדברים, הרי שעבודות אלו מהוות הפרה בוטה של הסטטוס־קוו ומנוגדות להסכמים הקואליציוניים. אבקש את בדיקתך, שכן לא נוכל להחריש לנוכח ביזוי היום הקדוש וחילול השבת".
מקלב המובך החזיר את הכדור אל המגרש של גולדקנופף, כשהוא רומז כי דווקא עליו, כשר (תפקיד שדגל התורה נמנעת מלקחת לעצמה), מוטלת החובה למחות ולתקן. "אני מסכים עם קביעתך כי לא נוכל להחריש נוכח ביזוי היום הקדוש וחילולי השבת", השיב סגן שרת התחבורה. "כפי שהורו רבותינו בעבר, יש עלינו אחריות מיניסטריאלית כאשר הממשלה בה אנו חברים מאפשרת ולא מונעת חילולי שבת". הוא סיכם בקריאה לשר: "לאור זאת, אבקשך כמי שעומד בראש רשימת יהדות התורה והשבת לכנס ישיבה מיוחדת בנידון".
תלמדו מאבי מעוז
זכותם של פוליטיקאים, כמובן - ואולי בעצם חובתם כלפי שולחיהם - לתבוע מבני בריתם לעמוד בהתחייבויות שעליהן חתמו. כך נהג השבוע גם יושב ראש מפלגת נעם אבי מעוז, תחילה במחאה על אי כיבוד ההסכמים הקואליציוניים עמו מצד נתניהו, ובהמשך בהודעה כי הוא מתפטר מתפקידו כסגן שר במשרד ראש הממשלה כאשר גילה ("לתדהמתי") שאין כוונה לקיים את ההסכם בנוגע לרשות לזהות לאומית יהודית, ולאחר שכל מאמציו לקידום תפיסותיו "לא צלחו לעת עתה". כך מצופה גם מיהדות התורה. פתרון מצוקתם הכלכלית של מוסדות החינוך החרדיים ועניינים נוספים הקשורים לרווחת המגזר היו מהדרישות העיקריות של המפלגה במשא ומתן שקדם להקמת הממשלה, לא פחות מהנושאים האידאולוגיים כמו השבת והגיוס, ואם כעת הם אינם זוכים להתייחסות בתקציב המדינה המתגבש הרי שהמחאה מוצדקת. אלא שבניגוד למעוז הענייני, שלא כרך במחלוקת עם נתניהו סוגיות דתיות, ביטחוניות והתיישבותיות שבוודאי בוערות בו, גפני ניסה לכסות אינטרס כלכלי באצטלא דקדושה כדי להפוך את המאבק עליו לחסר פשרות ובכך למקסם את הרווחים.
אכן, קשה לדרוש מהחרדים - ומפוליטיקאים בכלל - לאמץ גישה ממלכתית (במלרע) כמו מעוז הממלכתי (במלעיל), שבאותה נשימה שבה התפטר הודיע "אמשיך בעז"ה כשותף בקואליציה לתמוך בכל המהלכים אשר סיכמנו עליהם יחדיו", שהרי בסופו של דבר מדובר בפוליטיקה. ולמרות זאת, אפשר לצפות מיראי שמיים להימנע לכל הפחות מצעדים ציניים המבטאים ומעצימים את הצדדים המכוערים של יחסי הדת והמדינה ומשניאים את תורת ישראל על הציבור. הנפנוף של גפני וחבריו בנשק הרוחני לצורכי משא ומתן בנושא הגשמי היה שימוש לרעה ביהדות, ניצול שלה ובעיקר זילות שלה – ולא בפעם הראשונה. איך הגדיר 'יתד נאמן' באופן מדויק וקולע? "חילול שבת מחפיר".
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
***