הגיל של יגל

יגל אחי ואהובי היקר,

הלב מסרב להאמין שאינך עמנו, אני ממש מדמיין איך אני מתעורר מהחלום ואתה בא ואומר לכולם בשובבות שלך: "מה יש לכם אתם בדיכאון, על מה כל הבלאגן, אנחנו כאן, הכל טוב..."

בתום הלוויה שלך לא יכולתי לעזוב את בית העלמין, ישבתי בסמוך לקברך, נוגע ברגבי העפר שנטמנת בהם, רגבי העפר של ארץ ישראל וירושלים שכל כך אהבת, שמהם צמחה ונבנתה האישיות המיוחדת שלך. אומרים שנרצחת על קידוש השם, אבל מי שהכיר אותך יודע שאתה היית חי חיים של קידוש השם בכל הליכותיך ומידותיך.

בשבוע שעבר ישבנו ביחד, סיפרתי לך שלאחיין שלי גם קוראים יגל ולאבא שלו, שהוא אח שלי, יש שם עם אותם אותיות וקוראים לו גיל, שאלתי אותך אם אתה יודע מה המשמעות של השם, ענית לי בפשטות שזו שמחה, אבל אני עניתי לך שזו לא שמחה רגילה, כי יש הרבה מילים שמבטאות שמחה כמו רינה, דיצה, ששון ועוד, אמרתי לך שעל הפסוק בשיר השירים "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" אומר המלבי"ם ששמחה זה על דבר תמידי, אבל גיל הוא על דבר מתחדש, על התחדשות, שאנחנו רוצים שהשמחה בקב"ה כל הזמן תהיה בסימן התחדשות והתמדה, שהשמחה בה' תתחדש ושנתמיד בשמחה הזו, וזה כל כך מתאים לך כי אתה תמיד שמח ותמיד בגיל, שמחת בה' ובתורתו ובוודאי גם הקב"ה שמח בך.

החסד שלך היה שופע בלי הפסקה ובפשטות, הייתי קל רגליים לכל דבר מצוה ועזרה לזולת.

לפני שבוע וחצי ישבנו יחד במלווה מלכה וכששמעת שאני חלק מצוות הניהול של עמותת תורת לחימה התלהבת והבעת נכונות להצטרף לקבוצת המתנדבים שלנו.

בשבוע שעבר, כשישבנו יחד איתך במשרד של הישיבה ושוחחנו עם עוד כמה חברים, אליאב זפרני סיפר שלימדת אותו איך להחליף ידית לדלת של הרכב, אחר כך עזרת לי להחליף נורה ברכב, ואמרת לי שהכל פשוט רק צריך ללמוד.

לאחר הלוויה שלך התכנסנו בישיבה ודיברנו עליך, כל אחד סיפר משהו אחר אבל המשותף לכולם הוא שהכל היה מדוייק עליך, כמו למשל דור סבן שסיפר שהוא התקשר אליך לעזרה בדבר מסויים ואמרת לו, באופן שלא הולם אותך, שאתה מתנצל שאינך יכול לסייע כי אתה מושבת במיטה אחרי חיסון שעשית, אך אחרי 12 דקות שלחת לו הודעה - 'התאוששתי, אני בדרך אליך'.

מאור הפנים והחסד שלך פרצו את גבולות הישיבה והגיעו גם לתושבי אולגה שמתקשרים וממררים בבכי, כמו יונה עראקי שראתה את התמונה שלך בחדשות והתקשרה אלי מסרבת להאמין שפניך יפות התואר ומלאות בתום וטוהר נשלחה בהם יד מרצחת של ערל וטמא.

כשהישיבה הקימה את השלוחה בטירת הכרמל היו חסרים לנו 2 תלמידים כדי לפתוח שלוחה, ששגיא המנהל והרב אפרים חשבו את מי אפשר לשלוח לשם כחלוץ, מיד השם שלך עלה, היה ברור שאתה תיענה למשימה בשמחה, אך אתה הפתעת, היה לך חשוב לעשות בירור עם עצמך אם נכון לך ולבניין הרוחני שלך, כל החסד השופע שלך היה מתוך עמדה ברורה וודאות פנימית בעצמיות שלך, היית קרוע בדבר, היה לך חשוב לסייע והכרת בערך הגדול של זה, לא קלה היתה בעיניך ההחלטה אבל מי שהכיר אותך יודע שהיה לך איזון בריא מאד בין הנתינה לכלל ובין הבניין הפרטי שלך, הנתינה לכלל לא באה על חשבון ההתפתחות האישית שלך, הם הזינו זה את זה, החסד שלך נבע מתוך האישיות שלך והאישיות שלך נבנתה והתעצמה מהחסד שלך.

יגל, כשמך כן אתה, מלא בשמחת חיים, בעוז, מגדיל ראש ותמיד יוזם, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, מלא באהבת ה', באהבת התורה ובאהבת ישראל, לב גדול שנגע בלבבות רבים, אפשר לומר עליך בלי שום גוזמא שאין אחד שהכיר אותך ולא נגעת לו בלב.

תיכננת להתגייס באוגוסט הקרוב ולכן ביקשת שאני אוריד אותך מהרשימות של הישיבה, לא הסכמנו בקלות, לא רצינו לוותר עליך כל כך מהר, אמרת שאתה לא באמת עוזב את הישיבה ואתה ממשיך להגיע אבל אתה לא יכול להתחייב ולכן אתה לא רוצה סתם להיות רשום. היה לנו חשוב שזה ייעשה מתוך בירור רציני, לך כנראה היה ברור, אבל לנו היה קשה להשתחרר ממך.

כמה דקות לפני הרצח שלחת לי הודעה מה קורה בסוף? מה הוחלט? החזרתי לך את התשובה שכל כך רצית לשמוע, אבל זה היה כבר כמה דקות אחרי הרצח ולא שמעת. אמרתי לך שאם אתה ממשיך להגיע, גם בלי להתחייב, אנחנו נשאיר אותך אבל אם אתה מתכוון להיעלם לנו לגמרי אז נוריד אותך. שלחתי לך את זה ולא ידעתי שכבר נעלמת, רצית לרדת מהרשימות ועכשיו זהו, ירדת מהרשימות ועלית למעלה, עלית בסערה השמימה ביחד עם אחיך הלל מנחם וזה כל כך מתאים לך, כי נקודת האחוה היתה מאד חזקה אצלך, אני עובר על ההודעות שלנו וכמעט שאין הודעה שבה אתה אומר לי או כותב לי מה קורה י'אח.

יגל היקר, קשה עלינו פרידתך, זה לא נתפס ששבת משוש חייו של בחור כמוך שכל כך מלא במשוש חיים. הותרת חלל עצום בתוכנו.

אני מתפלל שממשלת ישראל, צה"ל וכוחות הביטחון יתאזרו בגבורה ובעוז, שמדינת ישראל תתבע את כבודנו הלאומי ותהיה שליחה נאמנה של הקב"ה לנקום את דם עבדיו השפוך ונזכה להיפגש שוב בתחיית המתים, בימים שבהם "יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל".

לעילוי נשמת יגל יעקב בן שלום ואסתר.

הכותב הוא איש צוות בישיבת גבעת אולגה