מהות חג הפורים
חג הפורים נקרא כך על שם הפור, הוא הגורל אשר עשה המן הרשע על עמ"י, שחשב לכלותם בחודש אדר שבו נפטר משה רבינו, אך לא ידע שבחודש זה גם נולד משה רבינו, וע"כ הקב"ה ברחמיו המרובים לאחר שעם ישראל צמו וזעקו קיבל את תפילתם וקיים בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וביום זה ישנן ארבע מצוות שהם חובת היום שעל ידם אנו שמחים בישועת עמ"י ומרבים באהבה ואחווה בין אדם לחברו לכפר על מה שאמר המן ישנו עם אחד מפורד ומפוזר, ומנהגי מצוות היום מרומזים במילה 'מגילה': מגילה, מצוות קריאת מגילה. גלימה, מנהג התחפושות בפורים. לגימה, מצוות עד דלא ידע, גמילה, גמילות חסדים והוא משלוח מנות. מילגה, מתנות לאביונים.
וע"כ צריך להשתדל ולקיים מצוות אלו בהידור רב, ולנצל יום קדוש זה לתפילה ובקשה מאת הקב"ה שזה יום זה מסוגל מאוד לקיבול תפילות כמו שנאמר במגילה: "הגידי מה שאלתך ומה בקשתך וינתן לך".
תענית אסתר
נוהגים לצום ביום י"ג באדר זכר למה שעם ישראל באותו הדור צמו וזעקו בהוראת אסתר שאמרה "וצומו עלי" וכו' והקב"ה קיבל זעקתם ותפילתם. וזהו חיוב לגברים ונשים כאחד, אמנם חולה שאין בו סכנה או זקן וחלוש פטורים מלצום, וכן מי שיש לו חולשה יתרה פטור מלצום אמנם אדם שבא מן הדרך ידחוק עצמו ויתענה.
זמן תחילת הצום הינו מעלות השחר, בשעה: 4:49 וצאת הצום: 17:59 בצאת הכוכבים. (אופק באר שבע).
מי שסובל מכאבי עיניים וקשה לו לצום פטור מלצום ומשלים תעניתו בפעם אחרת, אך אם אינו צם ע"פ הוראת רופא פטור ואין צריך להשלים תעניתו.
מעוברת בתוך ג' חודשים להריונה צריכה לצום אא"כ סובלת ממחושים כאבי ראש וכדו' שאז פטורה, ולאחר ג' חודשים פטורה מלצום. מניקה בתוך כד' חודש פטורה מלצום אפי' שאינה מינקת בפועל וכן המפלת בתוך ל' יום פטורה מלצום, וכל ההיתר הינו במאכלים שהם לצורך גופה אך יש להימנע ממעדנים וכדו'.
חתן בתוך ז' ימי המשתה פטור מלצום כן ג' בעלי הברית פטורים מלצום (מוהל סנדק ואבי הבן) דיו"ט שלהם הוא.
בתפילת שמו"ע אומרים עננו ומוציאים ס"ת וקוראים פר' ויחל, אך אם אין שם לפחות ו' אנשים שמתענים אין מוציאים ס"ת במנחה, וכן אין החזן אומר תפילת עננו כברכה בפנ"ע אלא בשומע תפילה, וכשיש רוב מנין שצמים מוציאים ס"ת, וכן אם הכהן והלוי שבאותו מנין אינם מתענים אין להעלותם לתורה אפי' שנוכחים שם.
קריאת המגילה
ראוי לכל אדם שיהיה לו מגילה כשרה העשויה מקלף, ואם אין ידו משגת יקרא במגילה המובאת בחומשים וזה עדיף ממגילות המודפסות עם ציורים וכדו' שכך אם לא שמע אות מהש"ץ יוכל להשלים בקריאתו מתוך הכתב. וכמו"כ ישנה עדיפות למצווה מן המובחר לשמוע קריאתה ברוב עם הדרת מלך דהיינו אפי' אם יש בביהכ"נ שבו רגיל להתפלל מאה איש ויש במקום אחר ציבור גדול יותר עדיף שישמע קריאת המגילה שם אך אם באותו ביהכנ"ס יש הפרעות יוכל להסתפק במקום המועט. אין לאכול קודם קריאת המגילה בין בלילה ובין ביום, אך לשתות תה או קפה מותר וכן פירות ופחות מכביצה פת שרי, ומי שלא טועם כלום קודם הקריאה תע"ב.
הכל חייבין בקריאתה בין גברים ובין נשים, ואם אינן יכולות לבוא לבהכ"נ ישמעו בביתם מפי אדם הבקי בקריאתה ואינם צריכות להדר ולשמוע ברוב עם, ויברך הקורא הברכות שקודם הקריאה אך לאחריה יאמר ברכת הרב את ריבנו בלא שם ומלכות, וכשיש מנין נשים בבית צריך הקורא לברך את ברכות המגילה תחילה וסוף בשם ומלכות ואפי' קטנות מצטרפות למניין זה.
מחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה, ויכול להביאם לביהכנ"ס. אמנם צריך ליתן את הדעת שאם יביא בניו ויפריעו לו בשמיעת המגילה עדיף שיישארו בביתם, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו. ולפעמים גם גורם הפרעה לשאר הציבור וזה חטא הרבים.
.
צריך לשמוע קריאת המגילה מפי אדם הבקי בקריאתה, אבל מאדם חרש דהיינו המדבר ואינו שומע, אינו בר חיובא כ"כ להוציא הרבים יד"ח, אבל אם שומע כשצועקים לו או שנושא באוזניו מכשיר שמיעה יכול בדיעבד להוציא הרבים ידי חובתם. וכמו"כ מי שאבל על אביו או אמו בתוך י"ב חודש או על שאר קרובים בתוך שלושים מוציא את הרבים ידי חובתם.
בקריאת המגילה בלילה מברך ג' ברכות. ובקריאתה ביום מברך רק ב', שעשה ניסים, ועל מקרא מגילה. ואם התחיל לקרוא ושכח לברך ונזכר באמצע, יפסיק ויברך איפה שנזכר, ואם סיים קריאתה בלילה בלי הברכות יוכל ביום כשקורא לברך גם שהחיינו.
יש הנוהגים לעמוד בעת הברכות ויש שנהגו לישב, ומי שנהג לעמוד כשקורא לבני ביתו ג"כ מברך כשעומד.
מי שיש בידו מגילה כשרה וקורא עם החזן בלחש מילה במילה יכול לברך את הברכות, אך מ"מ עדיף שישמע הברכות מהש"ץ, ועוד שמכיוון שיש בידו מגילה מקלף כשרה ראוי שייטול ידיו קודם קריאה כיוון שיש פוסקים שנוקטים שדין מגילה כס"ת לעניין זה שאסור לאוחזו בלי הפסק מטפחת.
ציבור שהחזן מוציאם ידי חובה צריכים להיות קשובים לכל אורך מקרא מגילה ולהיזהר בזה מאוד, שהרי אפילו אם יחסיר תיבה אחת רבו הפוסקים שאינם יוצאים ידי חובתם וק"ו שלא לדבר באמצע הקריאה.
ספרדי השומע קריאת המגילה מפי חזן מאחינו האשכנזים יוצא ידי חובה, וכן להיפך.
השומע קריאת המגילה ונתנמנם לא יצא יד"ח, ומי שקורא ומתנמנם יוצא ידי חובה אך יצטרך להשלים מאיפה שהתנמנם עד סוף המגילה שהרי הקורא למפרע לא יצא.
קריאת המגילה דינה כקריאת שמע וברכותיה, דהיינו שבאמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ואם שמע קדיש או קדושה מפסיק ועונה אפילו באמצע פסוק וה"ה לאמן דברכות, וזה מיירי כשיש לו מגילה כשרה לפניו שיוכל להשלים מה שחיסר כשענה אמן.
אחר קריאת המגילה נוהגים לומר "ברוך מרדכי ארור המן", ורשאי כל אחד מן הציבור לברך ברכת "הרב את ריבנו" בלחש עם החזן.
על הניסים
מזכירין על הניסים בתפילות ובברכת המזון, ואם לא אמר כל זמן שלא חתם ברוך אתה ה' הטוב שמך וכו' חוזר ואם חתם בשם אינו חוזר אלא אומר על הניסים בסוף אלוקי נצור. ובבהמ"ז אם שכח יכול לכלול בהרחמן בזו הלשון הרחמן הוא יעשה עמנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי וכו', ואם האריך בסעודתו עד הלילה מזכיר ג"כ על הניסים אא"כ התפלל ערבית קודם שאז אינו מזכיר.
זכר למחצית השקל
נוהגים ליתן מחצית השקל. וזהו זכר למחצית השקל שהיו נותנים בזמן ביהמ"ק, וכשנותן צריך לומר: "זכר למחצית השקל", ולא בלשון 'הנני נותן מחצית השקל'.
זמן נתינת הזכר למחצית השקל, יש שנהגו ליתן החל מהשבוע שקודם לפרשת זכור ויש שנהגו ליתן לפני קריאת המגילה.
לכתחילה ראוי לתת למקומות ומוסדות של תורה וכן לאברכים עמלי תורה.
שווי מחצית השקל היום, הוא כ 26 ₪. (כיון שהערך משתנה, ראוי לברר לפני הנתינה) אך אם שעתו דחוקה עליו ואין באפשרותו, יכול ליתן מטבע של חצי שקל ויוצא בזה ידי חובת המנהג.
החיוב הוא לכל, בין לגברים ובין לנשים מגיל עשרים, ויש מן הפוסקים שנקטו מבן י"ג ומעלה, וראוי להחמיר כדעת פוסקים אלו, וראוי שהאב ייתן בעד כל בני ביתו. ואין לתת סכום זה מכספי מעשרות שרגיל לתת חודש בחודשו, אא"כ אמר בלי נדר.
סעודת פורים
מצווה להרבות בסעודת פורים, ויוצא ידי חובה בסעודה אחת וזה דווקא ביום פורים וכמו שנאמר ימי משתה ושמחה אך בלילה לא יוצא ידי חובה אך מ"מ ירבה גם קצת בסעודתו בלילה, ומנהג טוב לאכול זירעונים בליל פורים, ואפשר גם אורז זכר למה שהאכילה אסתר זירעונים את נערותיה שעבדו בבית המלך. [יעויין בב"י סימן תצ"ו].
סעודת היום צריך לעשותה בצורה נאה ומשובחת ואוכל בשר ושותה יין, ויש להדר בבשר בהמה דווקא, וגם הנשים חייבות בסעודה זו, ולאחר שבירך ברכת המזון ממשיך בשתיית יין עד שיירדם בשכרותו, ומי שמכיר בעצמו שאם ישתה יבוא לזלזול בברכות וכדו' ראוי שישתה מעט יותר ממה שרגיל ולא יותר כדי שלא יגיע לידי זה.
מי ששתה ונשתכר והזיק את רכוש חבירו יצטרך לשלם מה שהזיק.
סעודת שבע ברכות אם אין פנים חדשות אין לברך שבע ברכות, ואבל על אביו ואמו יכול להשתתף בסעודת פורים אך לא ישמע כלי נגינה.
משלוח מנות
חייב אדם לשלוח משלוח מנות לחברו שתי מנות לאדם אחד, ויכול לשלוח שני סוגי מאכל וכן שתי סוגי משקה אלא שראוי להדר; א. לשלוח שני מנות אוכל מבושלים וראויים לאכילה עכשיו דהיינו לא קופסאות שימורים שנשמר לזמן רב. ב. שיהיו כערך המקבל. ג. שיהיו סוג הכשרות שהמקבל רגיל לאכול. ד. אם שולח ממולאים כגון פלפל ממולא וכדו' יוסיף עמו עוד דבר מאכל. וכן אם שולח לחברו מין מאכל אחד ומחלקו לשני צלחות לא יוצא ידי חובה אא"כ שולח לו חלקי בשר מאברים שונים בבהמה שאז הם שונים בטעמם שלכתחילה יוצא ידי חובה כשהם בצלחת אחת אלא שראוי להדר לחלקם בצלחות נפרדות.
כידוע שיש ב' טעמים שמובא בפוסקים למשלוח מנות. א. להרבות אהבה ורעות. ב. שיהיה לחברו מאכל ומשתה לסעודה, וא"כ לטעם א' צריך שחברו ידע מי השולח ויש בזה עוד נפק"מ, ולאחר שקיים מצווה זו כראוי יכול להרבות עוד לחבריו וידידיו, וכן תלמיד יכול לשלוח לרבו וכן להיפך וכן בן שולח לאביו ואב לבן וראוי שאיש ישלח לאיש ואישה לאישה שלא יבואו לידי ספק קידושין.
נכון לשלוח מנות פעם אחת ע"י שליח כיון שנאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו", ואם חבירו חולה סכרת ל"ע וכיו"ב לכתחילה ראוי לשלוח לו מאכלים הראויים לו, אך אם שלח לו מיני מתיקה יוצא ידי חובה כיוון שראוי לבני ביתו, ומי שנותן משלוח מנות לחברו אביון יש שנקטו שיוצא ידי חובה של מתנות לאביונים אם נותן לעוד אביון, אך ראוי לתת לשתי אביונים בנפרד ולא להסתמך ע"ז.
אין לשלוח מנות לחבירו מפירות או ירקות שיש בהם קדושת שביעית, אך אם כבר קיים מצוות משלוח מנות יכול לשלוח לחבירו מפירות אלו ובלבד שיודיעו שהם פירות קדושים בקדושת שביעית.
מתנות לאביונים
א. מצווה ליתן מתנות לאביונים, שתי מתנות לשני אביונים מתנה לכל אביון. ויוצאים יד"ח בנתינת כסף או בדבר מאכל או תבשיל אך לא בכלים ובגדים ומעיקרא די בפרוטה אחת לכל אביון אך ראוי להדר בזה ולתת ביד רחבה. ולהלכה ראוי לתת לאברך ואפי' שאשתו עובדת ומכניסה סכום נאה כל עוד שיש הוצאות של שכירות או משכנתא ויש להם מספר ילדים עדיין נחשב אביון לענין זה שמצווה לתת לו מתנות לאביונים.
ב. הנותן ב' מתנות לאיש ולאשתו אביונים יוצא יד"ח וכן לאב ובן אביונים יוצא ידי חובה של ב' מתנות ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב במצווה זו. ואין מדקדקים בענין זה כמה ראוי אותו אביון לקבל אלא כל הפושט יד נותנים לו. וכתוב בחז"ל הקדושים שהוא מידה כנגד מידה, שאם הוא נותן לזולת ולא בודק אם מגיע לו או לא, כך גם בשמים לא מדקדקים עמו ומקבל מילוי משאלותיו.
ג. מצווה זו נעשית רק ביום ולא בלילה אמנם יכול ליתן לגבאי צדקה או לחבירו אביון בלילה ולומר שמזכה לו את סכום הכסף למחרת. וכסף זה שנותן אינו יכול ליטול אותם ממה שנותן כל חודש מעשרות אלא רק אם אמר בלי נדר כשהתחיל לתת מעשרות והשעה דחוקה לו כעת יוכל לתת מחשבון זה אך אם קיים עיקר הדין של מתנות לאביונים ורוצה להוסיף ולתת עוד סכום יכול ליטול ממה שנותן מעשר.
ד. המוחל חובו לאביון אינו יוצא ידי חובה. ואם נותן לחבירו צ'יק שיוכל להשתמש איתו ביום פורים יוצא בזה יד"ח.
ה. האביון המקבל מעות אלו בפורים רשאי להשתמש בכסף זה לכל ענין שיצטרך לו ולבני ביתו.