1.
תנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית מתדרדרת מדחי אל דחי במדרון חלקלק. בשלב הראשון נערכו הפגנות לגיטימיות בסך הכול, אם כי לא פעם נשמעו בהן התבטאויות צורמות שבנסיבות אחרות ועם מפגינים אחרים היו ללא ספק מוגדרות כהסתה. בשלב השני, כדי להוכיח לנו שהרפורמה המשפטית הורסת את המדינה, הוחל בצעדים שמטרתם לפגוע במודע בכלכלת המדינה כדי שהמשק יטולטל, הממשלה תיבהל והאזרחים ירגישו את הכאב בכיסם. בהמשך פגשנו את שלב האיום במלחמת אחים ובשימוש בנשק חם נגד מי שיחזיקו בשלטון לאחר שתעבור הרפורמה, במשטר שלדברי המפגינים הוא דיקטטורה, למרות שנבחר בבחירות דמוקרטיות לעילא ולעילא.
כאשר גם זה לא עזר וגלגלי הרפורמה ממשיכים לנוע וחוקיה עדיין זוכים לרוב דמוקרטי בוועדת החוקה, בממשלה ובמליאת הכנסת, הגענו אל שלב האנרכיה. משבשים את החיים במדינה, פורצים מחסומי משטרה וחוסמים כבישים במדורות ובקונצרטינות, בחוצפה אנרכיסטית. אנרכיסטים נגד הגדר שהציבה המשטרה כדי לעצור במפגינים המבקשים לחסום את איילון. אנרכיסטים נגד הרפורמה המשפטית. אנרכיסטים נגד החוק. אנרכיסטים נגד הדמוקרטיה. גם בביטחון המדינה אין להם בעיה לפגוע. טייסי מילואים מודיעים שלא יתייצבו ביום פקודה. גם בוגרי 8200 הודיעו שישתמטו ממילואים.
2.
נתעכב רגע על בוגרי יחידה 8200, כי הם מהווים דוגמא מצוינת לאופי הפריווילגי שאופף את המחאה הזאת, מחאתם של אלה שחושבים שהקול שלהם שווה יותר. ביחידה 8200 משרתים חיילים וחיילות שהתברכו בכישרונות טכנולוגיים מצוינים, וגם זכו להכשרה טכנולוגית מעולה בלימודיהם התיכוניים. בשל כך הם זוכים לשרת בתל אביב בתנאי משרד, בתפקיד שהוא גם יוקרתי וגם לא כרוך בסיכון עצמי, בשעה שבני גילם נשלחים לחרף את נפשם ביחידות השדה הקרביות אי שם בקצה הארץ. ואם לא די בכך, בשנות שירותם הצבאי הם זוכים להכשרה מקצועית שתקנה להם מייד עם שחרורם מצה"ל משרה נחשקת בהייטק עם משכורת של עשירון עליון. אף אחד לא חולק על ערכה של תרומתם לביטחון המדינה. מצד שני, אין תרומה שיכולה להשתוות לסיכון הנפש.
ועוד משהו מעניין על הפריווילגים של 8200. שנים לאחר שכל יחידות השדה של צה"ל עברו לנגב הרחוק כדי להפריח את שממת המדבר ולחזק את הפריפריה, ביחידה 8200 עוד ניטש הוויכוח האם כדאי לקחת את הסיכון ולהצטרף אליהן. החשש היה שמיטב אנשי הקבע המשרתים ביחידה יעדיפו להשתחרר ולעבוד באחד ממפעלי ההייטק האזרחיים הסמוכים, במקום להרחיק נדוד בעקבות חזונו של בן גוריון. אז אמנם יש להניח שלא חסרים גם ביחידה 8200 אנשים שעדיין מאמינים בערכי הציונות, או לפחות לא תומכים באנרכיה ובפגיעה בביטחון המדינה, אבל קולם של אלה כמעט אינו נשמע.
3.
אחד מבוגרי היחידה, דובי הראל, כתב השבוע בחשבון הפייסבוק שלו:
"בזמן ההתנתקות הודעתי למחלקה שבה עשיתי מילואים ביחידה 8200 שכל עוד הצבא פועל נגד המשפחה שלי, אינני מתייצב למילואים. לא התארגנתי עם עוד אנשים. לא ארגנתי עצומות. לא פרסמתי מכתבים פומביים. הכול הסתכם בטלפון ובהודעה שקטה ופרטית למחלקה. בתום ההתנתקות ניפגש ונחזור להיות צבא אחד. התגובה לא אחרה לבוא: קצין בדרגת אל"מ ששיחת הטלפון שלי דווחה לו, הורה לשחרר אותי לאלתר ולצמיתות משירות מילואים ביחידה.
"לאור ההתנהלות אז, אני מצפה ממפקדי 8200 להדיח את כל מי שחתום על המכתב הנוכחי. אחרת אני עוד עלול לחשוד שיש בצבא, ובמיוחד ביחידה 8200, הטיה פוליטית".
עד כאן דברי דובי הראל. ואוסיף משהו על דבריו: זוכרים את הימים האפלים שלאחר הגירוש, כאשר כל חובש כיפה סרוגה שרצה להתקבל לתפקיד משמעותי בצבא נדרש לעבור חקירה, בה נשאל מה יעשה אם יקבל פקודה לפנות יישוב? למי ישמע – למפקד שלו או לרב שלו? אז אולי כדאי שכל מצטרף חדש ל-8200, בטרם יתקבל ליחידה הנחשקת והמתגמלת, יישאל האם בכוונתו להמשיך לשרת ביחידה גם אם כנסת ישראל תקבל ברוב דמוקרטי החלטות שהן ממש לא לרוחו? ואל תחששו שרמת היחידה תרד אם שכבה מסוימת של שמאלנים אנרכיסטים ופריווילגיים תעזוב אותה. את מקומם ימלאו בשמחה אוכלוסיות לא פחות מוכשרות שהתקשו להתקבל אליה עד היום, וישמחו גם לשרת ללא תנאי וגם לקבל הכשרה מעולה למקצוע נחשק באזרחות. המוח היהודי לא נמצא רק בחוגי השמאל.
ואתם יודעים מה? גם אם רמת היחידה תרד במקצת, הרי כבר למדנו שלמען אג'נדות פמיניסטיות אין בעיה להוריד את רף הדרישות או להנמיך את גובה הקיר. אז אם 8200 תהיה יותר ציונית ופטריוטית והשירות בה לא ישמש מנוף כדי להרוס את הדמוקרטיה הישראלית, המחיר של ירידה קטנה ברמה הטכנולוגית הוא סביר ומשתלם.
מחדל שצריך להיחקר
הסיפור הקשה בבית הספר הממלכתי-דתי בגבעת שמואל, שבו לומדת תלמידה תחת זהות של בן שאימצה לעצמה, שובר שיאים חדשים של התנהלות כושלת. בבית המשפט המחוזי בתל אביב ניתן השבוע פסק דין שקיבל את עתירתה של אם הילדה, אשר דרשה לבטל החלטה קודמת של משרד החינוך ולפיה טובת הילדה דורשת את העברתה לבית ספר אחר.
שתי עתירות מנהליות שונות הוגשו לבית המשפט בפרשה הזאת. הראשונה הוגשה על ידי עשרות הורים לילדים מהכיתה ומבית הספר, שדרשו לאכוף על הילדה את תקנון בית הספר הדתי בענייני לבוש ובנושאים נוספים, או לכל הפחות לאפשר להם להעביר את הילדים שלהם לבית ספר אחר. המשפטנים מייצגי משרד החינוך הגיעו אל הדיון הזה בגישה תקיפה, כשהם נחושים לעמוד על מדיניותו ולמנוע מההורים לקבל את מבוקשם. ואכן פרקליטי המשרד הצליחו לגייס לצדם את השופט, שהחליט לדחות את העתירה ואף הטיל על ההורים העותרים הוצאות משפט.
אבל אם ניתן היה לחשוב שבמשרד החינוך לא נוטים חסד לעתירות נגד המדיניות שקבע המשרד, מסתבר שלא כל העתירות שוות. למרות הטירחה הרבה שהושקעה על ידי בכירים במערכת החינוך עד שהושגה ההחלטה להעביר את הילדה, ולמרות שההחלטה נומקה בכך שטובת הילדה דורשת זאת, לא ניכר כל מאמץ משפטי לדחות את העתירה שהוגשה נגד החלטת משרד החינוך על ידי אם הילדה. להיפך, נראה כאילו המשפטנים שהוטל עליהם לייצג את עמדת המשרד עשו הכול כדי להפסיד. למרות שתאריך הדיון נקבע זמן סביר מראש ואף נדחה לעוד כשבועיים, משפטני משרד החינוך לא טרחו להציג לבית המשפט עמדה שתגן על החלטת מערכת החינוך, וכך לא הותירו ברירה לשופט אלא לקבל את העתירה ולבטל את החלטת המערכת. מדובר במחדל חמור, שמן הראוי ששר החינוך יואב קיש וראשי מפלגת הציונות הדתית שהחמ"ד נמצא תחת חסותם יבדקו אותו ויפיקו לקחים.
כאן המקום להגיד שהיומרה של תומכי ההמרה המגדרית שעוברת הילדה לדבר בשם טובת הילדה רחוקה מלהיות נכונה. על פי מחקרים שהציגה בכנס ירושלים ד"ר טל קרויטורו, כ-80 אחוזים מהילדים הסובלים מדיספוריה (אי-נחת) מגדרית בגיל הרך ומבקשים להחליף את מינם צפויים להשתחרר מהתסמונת המזיקה הזאת ולחזור להזדהות עם המין שבו נולדו. זה יקרה בתנאי שסביבתם הקרובה לא תחזק את נטייתם להמרה מגדרית, ולא תסייע להם במה שמכונה 'מעבר חברתי' אל המין שאינו מינם הביולוגי. לעומת זאת, כאשר מתבצע מעבר חברתי, הילד הסובל מדיספוריה מגדרית מוסלל לעתיד של טיפולים הורמונליים וכירורגיים אגרסיביים, כריתת איברים בריאים, פגיעה בבריאות, סירוס ועקרות, פגיעה בתפקוד המיני וטיפולים רפואיים מתמשכים. הסיכויים שיחזור למינו הטבעי לאחר מעבר חברתי צונחים במאות אחוזים. מתהלכים בינינו אלפי גברים ונשים בוגרים בריאים ושמחים, שבילדותם נטו להזדהות עם המין השני ולהתנכר למינם הביולוגי. למזלם, באותם ימים לא היה מי שהציע להם לעבור טיפולי שינוי מין. הם גדלו והתפתחו ולמדו להזדהות ולאהוב את המין שנקבע להם עוד במעי אמם, וכך זכו ליהנות מגוף בריא ומזוגיות בריאה ולהקים משפחה טבעית שהילדים הגדלים בה הם יוצאי חלציהם ופרי בטנם.
אילו זכינו, הייתה מדינת ישראל מצטרפת לכמה מדינות שכבר התפכחו מהזיית שינוי המין ואסרו לבצע בילדים פרוצדורות רפואיות מסוג זה עד לגיל 18. עד שזה יקרה, לפחות כדאי שיהיה ברור שלשתף פעולה עם מעבר חברתי על סמך דמיונות של ילד בן 3 או אפילו בן 8 זה לא נקרא לפעול לטובתו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***