אילן גנלס הי"ד נרצח בפיגוע הירי בצומת בית הערבה. אני כותב את הדברים הללו ביציאה מהלווייתו.
אילן מווסט הארטפורד, קונטיקט, היה קלאסיקה שבקלאסיקה של נערים יהודיים בקהילות צפון אמריקה, בדיוק כמו הקהילה השכנה בית דיוויד, באותה עיר, שבה שהינו בשבתון האחרון שלנו, והיינו ברצון מעבירים אותה לישראל ב"העתק-הדבק". בני יאיר למד עם סיימון ובני אופיר למד עם גבי, שניהם אחיו של אילן. בית משפחת גנלס הוא בית פתוח, שופע בהכנסת אורחים, וכפי ששמענו מחבריו בלווייה, ערכי ההורים עברו לילדים.
הלווייה הייתה קשה, נוראה ועם זאת מלאת הוד והדר. אותנו היא עירבלה וטלטלה, שכן החזירה אותנו שמונה שנים אחורה בזמן וזרקה אותנו לימים קסומים בצפון מזרח ארצות הברית, כשמולנו כעת בבית העלמין המון פרצופים מוכרים ואהובים מאותה תקופה.
ולא, לא כולם טסו לכאן ללווייה. היו אמנם גם כאלה. אך חלק גדול מהצעירים שלמדו אז בבתי הספר בקונטיקט ושנפגשנו עמם בנסיבות האיומות הללו עשו עלייה, התגייסו לצבא, חלקם לשירות קרבי ביחידות מובחרות, השתקעו בישראל, ובחלק מהמקרים משכו אחריהם גם את הוריהם ושאר משפחותיהם. עם חלקם אנו בקשר מאז. בית העלמין הישן ברעננה היה ממש מלא ב"לשעברים" של ווסט הארטפורד, קונטיקט. נערות ונערים, שצמחו והפכו לנשים צעירות ולגברים צעירים, ציונים אמיתיים, מלאי מוטיבציה והתלהבות אמיתית.
מה המקור לתנועה הסוחפת הזו, של צעירים המתנתקים מתנאי נוחות מפליגים, מגיעים ארצה, מתגייסים מיד וקובעים בישראל את מושבם, ולצערנו חלקם גם את משכבם לעולמים? ראינו במו עינינו קהילות יהודיות מופתיות. קהילות שבהן בית הכנסת אינו רק דת אלא חלק מתרבות, והתרבות כוללת, מהקהילה הרפורמית ועד האורתודוקסית, חינוך הצעירים לנתינה, לעשייה, להתנדבות כבר מגיל אפס, לא פחות ממיטב הנוער שלנו כאן.
בתי הספר השונים והקהילות המגוונות חוגגים את יום העצמאות של ישראל. בבתי הכנסת לרוב שני דגלים, המקומי והישראלי. בבית הספר התיכון שבו למד בני יאיר למדו על העליות לישראל בין היתר דרך המערכון המפורסם של זוהר ואינשטיין מ"לול". ישנם הורים שמתנדבים לשירות סמלי בצה"ל לכמה שבועות, אחרים מתרימים למען ישראל (גם אם הם לעתים מפנים נגדה חצי ביקורת) ולמען קרבנות טרור. אש הלהבה בוערת. בהזדמנות הראשונה רבים נוהרים בקיץ לביקור בישראל, דרך ארגונים כמו "תגלית" ואחרים. חלק מהקהילות מממנות לצעירים נסיעה לוושינגטון לצורך השתתפות באיפא"ק, התומכת בישראל בקונגרס האמריקני, ועוד ועוד.
וכל זה מחלחל. כשהצעירים הללו מסיימים את התיכון, רבים רבים מהם עולים לישראל בברכת הוריהם. והם, במידה רבה, חלוצים תמימים כאלה, "כמו פעם". מלח הארץ, לשעבר ובמקור מחוץ לארץ. אילן הי"ד היה אחד מהם. גם שני אחיו וחברים רבים רבים שהותיר היו כאלה. משפחתו משפחה מפוארת, קהילתו קהילה מפוארת. אני מאחל לנו עוד הרבה פרחים כאלה, פרחים חיים.
פרופ' בנימין שמואלי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן