
כשהגענו לבקו"ם ביום הגיוס ראינו שם את החבר'ה של עמותת צל"ש, לא הכרתי את העמותה והפעילות שלהם, הם אמרו שהם מלווים את החיילים, לא התנגדתי שמישהו יפנק את הבן שלי.
יום חמישי אחד הוא מגיע הביתה ומוציא מהתיק שני שקי כביסה, הסתכלתי עליו במבט שואל אז הוא אמר - "אמא, הרב פרץ אמר לקחת כביסה לחבר שסוגר, לקחתי".
משהו השתנה בו. הוא שמח, טוב לו, הוא חוזר הביתה ולא רק ישן, אפילו מוצא זמן ללמוד 'עמוד יומי', כי "אם בצבא אני מצליח, למה שבבית בסופ"ש לא?".
דווקא עכשיו - לכל חייל מגיע צל"ש
בסעודות שבת הוא מספר בעיניים בורקות על 'קידושא רבאק' עם כל הפלוגה, על טקס הכרת הטוב למפקדים בסיום הטירונות, על תשומת לב לנהגים, לטבחים, לשומרים. זה משהו שלא ידענו שקיים בצבא וזה מדהים שהדברים האלו קורים, זו ממש מהפיכה בתפיסה.
ההתמודדויות של הדור הזה לא פשוטות, זה לא סוד. בצבא יש אפילו עוד יותר אתגרים, כהורים - זה מדאיג מאוד.
אנחנו מרגישים שיש פה גאולה, צל"ש מביאים תורה של גאולה, הם נותנים להם כוח מיוחד, כוח שפורץ החוצה ומשפיע על הסביבה שלהם.
הרב פרץ דוחף קדימה כל הזמן, הרכזים שלהם מבקרים את הבן שלנו ונותנים לו חיבוק מהיום שהתגייס, כשהוא התקשר להגיד לנו שצל"ש יצאו להתרמה כדי להגדיל את הפעילות שלהם, להוסיף פרויקטים ולהגיע ליותר אנשים היה ברור לנו שאנחנו חלק, זה בכלל לא שאלה, אנחנו רוצים שיהיה פה טוב יותר.
*
כשהוא עמד שם ככה, מושיט לי את הפרחים ואומר "אמא, תודה שאת דואגת לי כל יום", ניגבתי דמעה של התרגשות וחיבקתי אותו, לא יכולתי שלא לחייך וללחוש לו באוזן, "מגיע לך צל"ש".
דווקא עכשיו - לכל חייל מגיע צל"ש