אדוני ראש הממשלה. אמש נשאת נאום בפני כל האומה. בנאומך שכתבת את ההיסטוריה באופן חמור ומחפיר.
הצגת את עצמך כמי שעמד בתקופת ההתנתקות בראש האופוזיציה. אופוזיציה שפעלה באחריות מול מהלכי הממשלה. זוהי בעיניי חציית קו אדום שאסור שתעבור בשתיקה.
לא יעלה על הדעת, שיעמוד ראש ממשלה בישראל בפני כל האומה, ויציג מצג שווא היסטורי, שלא היה ולא נברא. אל נא אדוני. אל תבנה על הזיכרון הקצר של הציבור. לא שכחנו ולא סלחנו.
אתה היית אז חבר בכיר בקואליציה, שר האוצר בממשלת הגירוש. במשאל מתפקדי הליכוד קראת למתפקדים לתמוך בגירוש. ב"ה הם לא שמעו לך והצביעו ברוב גדול נגדו, אבל את ראש הממשלה דאז שרון ז"ל זה כזכור לא עניין.
הוא החליט לצפצף ולהמשיך ביישום התוכנית, ואתה אפשרת לו לעשות את זה. "מורדי הליכוד" היקרים קיוו וציפו שתצטרף אליהם. תנהג כמנהיג ולא כנמושה. תהיה גיבור כמו עוזי לנדאו שהצביע נגד הגירוש ופוטר מהממשלה.
יתכן שהתפטרות שלך הייתה מכריעה את הכף ובולמת את האסון! עוד כמה שרים מתלבטים כמו כץ, לבנת והנגבי היו עשויים ללכת בעקבותיך ואפשר היה להפיל את הממשלה.
אבל אתה אכזבת ונצמדת לכיסא. דרשת משרון משאל עם, וכשהוא סירב התקפלת. הצבעת בעד הגירוש שוב ושוב. הן בממשלה והן בכנסת. רק כשבועיים לפני הגירוש אכן נזכרת להצביע נגד האיוולת בהצבעה האחרונה בממשלה, וגם הואלת להתפטר מהממשלה.
אמרת אז שאתה בן של היסטוריון. אינך מוכן להיזכר כמי שהיה שותף להתנתקות. אבל שבועיים לפני זה מאוחר מידי. בשלב ההוא כבר לא היה ניתן לעצור את העוול הנורא. וכך, תרצה או לא, כתם הגירוש דבק בך לעולם.
הכותב הוא מרבני צהר, ר"מ בבית המדרש דרך אי"ה, אריאל