הקרב על הרפורמה המשפטית המפלג בימים אלה את החברה הישראלית, מחדד ומקצין את המחלוקות בעמדות השונות.
נראה כי גם נושאים העומדים בקונצנזוס בד"כ הופכים כעת כלי ניגוח בוויכוח ואף מהווים קרקע פורייה וקלה לפגיעה בחלשים ובכלל זה נשים, הנמנות עדיין עם השכבות החלשות בחברה. אמש קבוצת מוחים, גברים ונשים הגיעו למספרה בכיכר המדינה לאחר שהופצה השמועה (עפ"י הסברה על ידי אישה ששהתה במספרה) וצרה על המקום בו שהתה אשת רה"מ שרה נתניהו.
במשך שעות ארוכות צבא המון זועם מוסת עם מגפונים שקרא קריאות גנאי כלפיי הגב' נתניהו, ילדיה וכנגד ראש הממשלה נתניהו. במשך שעה ארוכה עמדו השוטרים מחוץ למספרה, תוך שהם בוחנים כיצד לחלץ את הגברת נתניהו ללא פגע. מדהימה היא העובדה שאף לרגע קט גם לא אדם אחד מהקהל הרב שנכח שם, לא מחה כנגד ההמון הזועם שהטריד אישה על לא עוול בכפיה.
אישה אחת מול מאות אנשים שמצאו טרף קל בקרבת מקום, כשלאירוע הצטרפו המתלהמים ברשת שביקשו לשלהב את הרוחות. לא ברור מה ביקשו אותם מוחים לעשות ובשם אלו ערכים עמדו המוחים מול אישה אחת במטרה לתקוף אותה, וכיצד הגענו לנקודת השפל הזו בחברה הישראלית?
שאלות קשות עולות מהאירוע שחייב להיחקר ובראש ובראשונה עומדת האכזבה אל מול שתיקתם של מי שאמונים על קדום מעמדה של האישה וההגנה עליה מפני עוולות חברתיות ואחרות, כדוגמת ארגוני הנשים, נשות ראשי הממשלה לשעבר או של השרה היוצאת לשוויון מגדרי, חה"כ מירב כהן שהשתתפה בהפגנה בסמוך לאירוע. ואני אף תוהה, מדוע קולם של אנשי מערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק נאלם? הרי זו היא לא שאלה של ימין או שמאל, חילונים או דתיים, זו פני הכול סוגייה ערכית ומוסרית. מצופה היה מנבחרי הציבור באופוזיציה, בשמאל ובימין כאחד, כמו גם ממובילי דעת הקהל בתקשורת לזעוק את זעקתה של הגב' נתניהו שהפכה מושא להסתה יומיומית על רקע פוליטי שחצתה אמש כל קו אדום בוהק אפשרי.
שלא נטעה, המתקפה הזו אינה סטיית תקן מבישה של קבוצות שוליים, אלא הגיעה מתוך החלטה מושכלת ברצון לתקוף אשת נבחר ציבור ואך ורק בשל היותה אישה ומטרה מגדרית קלה לפגיעה. כל מוביל דעת קהל ומי שחרט על דגלו את קידומן של הנשים וההגנה על כבודן ומעמדן, וכל מי שמבקש לשנות את פניה של החברה הישראלית, צריך היום לעצור ולעשות חשבון נפש עמוק.
התקרית הזו אינה רנדומלית ובוודאי שלא ראשונית, אלא מהווה המשך ישיר להתדרדרות חברתית ומגדרית בתוכנו. מדרון חלקלק שקיבל ביטוי בהפגנות מול בית רה"מ בירושלים, בו הותקפה בעבר הגב' נתניהו באמצעות סמלים מיניים בוטים והטרדות קשות מצד המפגינים הלהוטים. גם שם מצאו המוחים דרך קלה לפגוע בראש הממשלה באמצעות פגיעה ברעייתו. כמי שהשתתפה בישיבות רבות של הוועדה למעמד האישה שדנה רבות באלימות נגד נשים, הטרדות מיניות והתעמרות בנשים, לא מצאתי מנוח לנפשי לנוכח המראות הקשים והביטויים המחרידים ברשת שעלו תוך כדי דיון, וכפי שעולים היום בדיון האלים ברשת, שיח שלא חסך מילים קשות ופוגעניות כנגד הקורבן המזדמן. גם אז וגם היום לא נעשה מספיק כנגד התופעה ולא בוצע הליך הרתעתי לעצור את הסחף בשיח האלים.
לא ייתכן שלא נשמיע קול זעקה כשאישה מותקפת ונעבור לסדר היום, למרות הנורות האדומות העולות מן הנתונים והמציאות הנגלית מול עיננו. האלימות הגוברת והשיח המבזה חרף מאבקן העיקש של ארגוני הנשים, והגברת המודעות, החקיקה המגדרית ומאמצי האכיפה השונים בניסיון לשנות את המציאות החברתית, טרם שיפרו את הנתונים העגומים ואף נראה כי הם במגמת רגרסיה.
מדי שנה בחודש נובמבר מצוין יום המאבק באלימות נגד נשים בעולם. בנובמבר האחרון הוא צוין בישראל בסימן עלייה במספר הנשים הנרצחות. האלימות לא רק שעלתה מאז, אלא הפכה לאכזרית יותר וחוצת מגזרים, דתות ודעות פוליטיות. היא עדיין שם כי יחסי הכוחות לעולם אינם שווים והחינוך לשוויון מגדרי עוד טרם הוטבע בחברה הישראלית, וזאת לצד העובדה שטרם בוצעה החמרת ענישה כנגד המתעללים והמרצחים. תקופת הקורונה כאמור אף הקצינה את הנתונים והחזירה אותנו אחורה בזמן גם במקומות שכבר נראו הישגים מעודדים. עובדה זו נובעת מכך שהפגיעה במשברים מעין אלה היא קודם כל נוגעת לשכבות החלשות, החוות גם כך קושי כלכלי ואו חברתי ובתוך כך גרם לפגיעה קשה בנשים בכל הרבדים ולעליה במקרי האלימות, ובכלל זה רצח, אונס והטרדות מיניות.
אירוע האלימות אל מול בית העסק שבו נכחה הגב' נתניהו הוא קו פרשת דרכים במוסריות שלנו כחברה, ביחסינו לנשים, בתפקידנו כפעילים ופעילות חברתיות מכל גווני הקשת הפוליטית, למחות, לגנות את היוזמים והיוזמות של המיצגים והתקריות הקשות הללו המבזות אותנו כנשים וכחברה ומהוות פתח לפגיעה בנשים באשר הן בשם האידיאולוגיה או למען צד מסוים בוויכוח הפוליטי.
כאישה הרגשתי נבוכה, הוטרדתי וחשתי הזדהות עם האישה, האם והרעייה שאולצה להימלט מיציאה אחורית באמצעות כוחות אכיפה ושיטור מאסיביים, ואף נשמע מעדותו של הספר שהתקשה לספר את אשר ראה ותיאר את התקרית כחוויה קשה. אפשר רק לתאר כיצד חוותה הגב' נתניהו את האירוע כאישה כלואה במספרה במרכז ת"א בהיותה המושא למתקפה.
האירוע החמור בכיכר המדינה מחייב את כולנו לחישוב מסלול מחדש ובפרט את כלל ארגוני הנשים העומדים בפני מציאות מורכבת ומאבקים אידיאולוגיים כשהיד קלה על ההדק כנגד החלק החלש מגדרית באוכלוסייה. זו היא שעת מבחן עבור כולנו ובעיקר כלפי ארגוני הנשים ומי שחורטים על דגלם את מיגור האלימות נגד נשים, האפליה המגדרית והפניית החיצים כלפי השכבות החלשות בחברה. זה הוא צו השעה עבור כולנו וזו העת למחות ולעצור את האלימות וההסלמה בייחוד כלפיי הנשים. הכתובת כבר על הקיר.
הכותבת היא יו"ר סיעת הליכוד בנעמת ויו"ר הפורום לשוויון מגדרי בלשכת עו"ד