ללא נביחות
שמעתי והשמעתי השבוע את דברי רעייתו של החב"דניק קרבן הלינץ' שביצעו מפגיני השמאל באלימות נוראה והותירו אותו קרוע לחי, כמעט עיוור בעין אחת, שותת דם, חבול ותחת פוסט טראומה שנמשכת וכנראה עוד תימשך ימים רבים.
כדי לשמור על כבודו ופרטיותו וגם כדי שהזעזוע לא יהיה עמוק מדי, הצגנו כאן בערוץ 7 רק קטע מתוך אחד הצילומים של פניו, אבל סדרת הצילומים שהגיעה לידיי לפני ואחרי הטיפול הראשוני שקיבל, כוללת תמונות קשות בהרבה.
זו לא חוו'ארה ולא ג'נין, זו תל אביב, ושאלתה של הרעיה שהייתה ברכב וצרחותיה המבועתות לא הצליחו להרגיע את המפגינים החוסמים את דרכו של הרכב נותרת תלויה באוויר: מאיפה השנאה הזו? מה עשינו להם?
אז מעבר לשאלה מה מביא אנשים המגדירים את עצמם נאורים ומתקדמים ובעיקר כאלה שמשוכנעים שהם נאבקים למען הדמוקרטיה לנהוג כך, אני חייב להוסיף את השאלה הקטנה שלי, איך ולמה נדם קולה של התקשורת בסיפור כל כך מזוויע שקורה כאן בליבה של הארץ, בליבה של מחלוקת. אני לא רוצה לדמיין איך היה נראה סיקור הסיפור אם חלילה היה מתרחש אירוע דומה בהפגנת ימין. כמה ראיונות היינו שומעים, כמה עידכונים היינו מקבלים, כמה פאנלים היו דנים, כמה מומחים היו מסבירים, כמה גינויים היו מופרחים, כמה האשמות היו מוטחות, אבל הפעם, שקט תעשייתי. נדם קול נביחותיהם של כלבי השמירה של הדמוקרטיה.
דעת המיעוט
רומן זדורוב הלך הביתה ולאחר שוך תרועת צקצוקי המצלמות וכשירחקו ממנו המיקרופונים הנדחפים לפניו הוא יצטרך לשקול אם לתבוע פיצויים על שנות הסבל שעבר, אלא שאז תעמוד בפניו בעיה.
תביעת פיצוי אמורה להתבסס על טענה לרשלנות של גורמי האכיפה והחקירה לאורך שנות המשפט, וכאשר ישנה גם עמדת מיעוט מרשיעה ניתן תמיד לטעון שלא הייתה כאן רשלנות שהרי גם בין השופטים יש מי שחושבים שהאשמתו של זדורוב הייתה מוצדקת.
אז אולי אני הזוי ואולי קונספירטור ואולי סתם קונספירטור הזוי, אבל קשה לי להשתחרר מהמחשבה המטרידה שמא כל תכלית עמדת המיעוט אינה אלא למנוע את אותה תביעת מיליונים שיגיש יום אחד זדורוב נגד המדינה.
הרי לא יכול להיות שיש כל כך הרבה ממצאים, עדויות ונתונים מוכיחים את חפותו ועדיין שופטת רצינית תכתוב חוות דעת שעדיין רואה בו את רוצחה של תאיר ז"ל, ועוד לא סתם היא רואה בו ככזה, אלא מעל לכל ספק, ברמה שמצדיקה את כליאתו במאסר עולם. נו, באמת.
כך או כך, עצם המציאות שבה ניתן להעלות על הדעת תיאוריה קונספירטורית כזו שבה שופטת כותבת דעת מיעוט רק כדי לגונן על המערכת מתשלום על מחדליה, היא מציאות מדאיגה בפני עצמה.
משולש ברמודה של הייטק
באחד הימים האחרונים פנה אליי יחצ"ן וסיפר על מיזם הייטק בינלאומי וענק ממדים שישראל עומדת לאבד בעקבות הרפורמה המשפטית. המיזם כולו על מאות מיליוני הדולרים הגלומים בו, צפוי לנדוד אל מעבר לים, הזהיר התריע וקונן.
ניסיתי להבין ממנו את מה שלא הצלחתי להבין מאחרים. על מה ולמה נפסיד את כל הטוב הזה, ומה הקשר לבחירת השופטים בישראל? הוא השיב לי כדבר פילוסוף מלומד לבבון מצוי שטרם ירד מהעץ: 'מה לא מובן כאן, הדמוקרטיה מתרסקת ואף אחד לא רוצה להישאר כאן'. שמעתי ומשום מה לא השתכנעתי. אתה יודע מה, אמרתי, תן לי לראיין אותו, ואולי אבין ממנו את מה שלא הצלחתי להבין ממך.
קבענו מועד לראיון ובליבי תקווה שסוף סוף יוסבר לאוויל שכמוני הקשר בין תבהלת בריחת המיליארדים לבין פסקת ההתגברות. היום שנקבע הגיע, התקשרתי לאותו יזם חובק עולם, ועוד בטרם ראיון אמרתי לו שאשמח אם יסביר איך הביאה אותנו הרפורמה לאבדנו של מיזם הענק.
מה? הוא השיב בשאלה, על מה אתה מדבר? מה הקשר? המיזם שלנו יציב וקיים מצליח ופורה, ואין שום כוונה לבטל אותו או להעביר אותו לשום מקום אחר. אני אמנם לא אוהב את הרפורמה, אבל אין לה ולא יהיה לה שום קשר לפרויקט שלנו.
ואז הבנתי איך האירוע הזה קורה. ליחצ"נים די ברור שהתקשורת משתוקקת לשמוע הייטקיסטים מקוננים, אז זה מה שהם מציעים לה, ולשם כך הם מממציאים אגדות על מיזמים שמתרסקים ומיליארדים שנודדים ובלבד שהלקוחות יקבלו כמה דקות שידור וקצת תשומת לב. מנגד כנראה גם בין ההייטקיסטים יש מי שמבין את כללי המשחק ומוכן לספר על מצוקותיו ובעיקר להסביר איך כל זה קשור בשקר כלשהו לרפורמה, וגם הצלע השלישית באירוע, התקשורת, חוגגת ומאושרת מכל סיפור מדכדך שכזה. וו'ין וו'ין וו'ין סיטיואיישן
נשמח לתשובות. תודה
הנה בפניכם שאלתו של עו"ד ד"ר מוריס הירש (מבט לתקשורת הפלשתינית) כמעט כלשונה לאחר קיצורים מתבקשים:
ביום ראשון ה-19 במרץ 2023 השתתף רמזי ח'ורי, בטקס שנערך בכנסיית הבשורה בנצרת, בשמו של יו"ר הרש"פ אבו מאזן. רמזי ח'ורי הוא לא רק חבר הוועד הפועל של אש"ף וראש הועדה העליונה לענייני הכנסיות בפלשתין, אלא, הוא גם עומד בראש הקרן הלאומית הפלשתינית (הקל"פ), שהיא הזרוע הכלכלית של אש"ף וביום 16 במרץ 2017 הוכרזה על ידי שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, כארגון טרור.
בקיצור, למרות היותו ראש ארגון טרור מוכרז, השתתף ח'ורי, בשם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, באירוע שהתקיים בקתדרלת הבשורה בנצרת.
על פי חוק המאבק בטרור (סעיף 20), ומקבילו באיו"ש, צו בדבר הוראות ביטחון (סעיף 237א), העונש בגין עמידה בראש ארגון טרור הוא 25 שנות מאסר.
השאלות המתבקשות אם כן, הן:
מדוע נמנעים כוחות הביטחון (צה"ל, המשטרה והשב"כ, יחד ולחוד) מלפעול למעצרו של רמזי ח'ורי?
כיצד עבר ח'ורי, ראש ארגון טרור, את הקו הירוק ונכנס לנצרת? האם יעלה על הדעת שיש בידו תעודת אח"מ שמאפשרת לו תנועה חופשית? או שמא מי מטעם מתאם פעולות הממשלה בשטחים אישר לו להיכנס?
דברים שברורים משם
אולי זה האוויר המיוחד של ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו ומחברת, אולי, אבל במרחק מה מהפגנת הימין במשולש בית המשפט-גן סאקר-סינמה סיטי נראתה נהירה של מפגינים אל המשולש, בעוד מאותו משולש יוצאים מפגיני שמאל בדרכם החוצה מהפגנתם שלהם אל הרכב הממתין להם בקרבת מקום לשאת אותם הביתה.
אלה ואלה נשאו על הכתף את אותו דגל. הכיתוב שעל החולצות הסגיר את הפער שביניהם, פער שאמרו לנו שהוא תהומי, והיו גם השירים והקריאות, אלה זועקים 'ד-מו-קר-טיה' שוב ושוב ואלה שמנגד קוראים 'העם בחר רפורמה משפטית', אלה מתופפים על דרבוקת ענק ואלה בוחרים בגלון ריק וגדול של מים מינראליים להכות בו, כל אחד ותוף הטמטם שלו. ואז זה קרה. תוך כדי צעידה הם נפגשו ו...הנה זה בא, בטח מיד נשמע פרץ קללות, גידופים ואולי גם תגרה, אבל הקבוצות החליפו ביניהם חיוכים הדדיים והמשיכו לדרכם.
פה ושם נפגשו גם מכרים וחברים, אלה מימין ואלה משמאל, אלה מגיעים ואלה יוצאים, ובמקום לקיים את מצוות השסע והקרע ולהטיח עלבונות זה בזה, נמתחו ביניהם חיוכי ענק, הוחלפו צ'אפחות וחיבוקים, כמה מילים והלאה, ממשיכים, אלה להפגנה ואלה הביתה.
ולי נדמה היה שדווקא לעם די ברורים כללי המשחק הדמוקרטי.
ומה אומר קאטו הזקן והנודניק?
אולי הגיע הזמן להודות ש...די, ארץ נהדרת כבר לא מצחיקה אפילו שמאלנים.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]