האם כיסוי הראש מכביד עליי את הכניסה לחדר ישיבות בתל אביב? מה אני יותר - ישראלית או דתית? האם יכול להיות שאני מקפידה על מצוות מסוימות רק בשביל לשמש דוגמה אישית לילדיי? מה אני באמת רוצה? והאם התמודדות עם אמונה וקיום מצוות מתוך קונפליקט היא "מסירות נפש" של ימינו?
השאלות האלו הן מנת חלקן של נשים רבות סביבי. לא פעם מגיעות אליי חברות ואומרות, "את יכולה לעשות מה שאת רוצה וללבוש מה שאת רוצה - כי יש לך רק בנים. אני חייבת לשמש דוגמה אישית לבנות שלי". האמירה הזו, כשמתייחסים אליה בכובד הראש הראוי, פותחת תיבת פנדורה של שאלות שנוגעות להתנגשות בין רצון להלכה, בין זכויות הפרט לערכי התורה והמצוות.
את התהיות האלו, והרבה אחרות, שנלחשות בין אישה לחברתה ובין אישה לעצמה, רצינו להביא למרכז הבמה לכבוד גיליון יום ההולדת של המגזין.
12 שנות כתיבה הביאו אותנו אל גיליון הבת־מצווש, ורגע לפני שאנחנו נכנסות תחת עול מצוות (מטאפורית, כמובן...) רצינו לצלול אל שאלות העומק שנוגעות לנשיות, אמונה ומחויבות הלכתית.
שלוש נשים משכמן ומעלה הסכימו להתיישב לשיחה אישית ביותר, בארבע עיניים, לשתף ולשפוך אור על אתגרי היומיום שלנו כנשים מאמינות. האם תיבת הפנדורה תתגלה כתיבת אוצר? התשובות בפנים. הפעם נצלול לעומק עם אלומה לב.
אלומה לב- ה' אוהב אותי?
העדינות והרוך המאפיינים את אלומה לב ניכרים למן הטלפון הראשון בינינו. כשמה כן היא, אסופה של טוב פנימי, מראה לצפונות הנפש. לצד העדינות, אלומה ידועה גם כאשת אמת, בעלת כנות ויושרה. היא לא מוותרת לעצמה ולא עושה הנחות, מה שצריך להיאמר - נאמר. במקרה שלה, לרוב, מה שצריך להיכתב - נכתב. תלמידיה, כמו גם מי שעוקב אחריה ברשתות החברתיות, מכירים את הטקסטים הנוקבים, דורשי האמת ומפלחי הלב שלה.
אלומה (38) מתגוררת בבקעת הירדן. היא מהמורות המוכרות ביותר לשיטת ימימה, ודרך הפריזמה הזאת היא ניגשת ונוגעת בתחומים שונים בחייה. גם אופי הדיאלוג שלה עם הקב"ה, תסכוליה ותפילותיה הם פועל יוצא של התורה הזו. "רוב העיסוק שלי הוא בנפש", היא אומרת, "מה עובר עליי בתוך כל התהליכים והדברים שמתרחשים סביבי".
אנחנו צוללות ישר אל לב הדברים, קפיצת ראש אופיינית לאלומה. אין הנחות, אין קיצורי דרך.
איך היית מתארת את הקשר שלך עם הקב"ה?
"יש לי דימוי שחוזר אצלי המון, שאני והקב"ה יושבים במדבר ביחד ושותקים. ברור לי שמה שקורה לי הוא משהו שהוא מעביר אותי, משהו שהוא שלו. הוא בחר, הוא קובע. אבל יש משפט שהתנסח לי בשנים האחרונות אל מול הידיעה הזו: 'אני רוצה שתדע מה עובר עליי בתוך מה שאתה מעביר עליי'.
"זה היה הפיצוח מבחינתי, שהעיקר הוא לא רק לבוא ולבקש ולהתפלל, אלא להיות בקשר עם הקב"ה. ובקשר יש שניים, לא רק צד אחד מקשיב ונותן", אלומה מסבירה.
"ימימה אומרת על תפילה: 'את מצפה שיבינו אותך, שיקשיבו, שייתנו, מה את ביקשת?' ברור שיש את רצונו של הקב"ה, אבל מה רצונך? זו חוויה שאומנם אני קטנה בעולם, אבל לא מאוד מאוד קטנה. שאני יודעת ולא יודעת. יש פה נשיאת הפכים שצריך לרקוד אותה".
כשאת אומרת: 'מה עובר עליי', את מתכוונת בעיקר לרווקות?
"פעם דיברתי עם חברות ואמרתי להן שבמשך שנים הייתי בטוחה שאני שונה מכולן בגלל המראה שלי, ומישהי אחרת אמרה, 'אני הרגשתי שונה בגלל שההורים שלי גרושים'. וככה כל אחת סיפרה שהיא חשבה שהיא שונה בגלל משהו אחר. פתאום נפל לי האסימון, שלכל אחד יש חוויה של שונות שמתלבשת על משהו אחר.
"לקח לי המון זמן להבין שכל הבדידות שאני חווה, והמפגש עם התהומות בתוכי שתליתי ברווקות, הם של כולם. ביום שבו הבנתי שכולנו נפשות די דומות הוקל לי מאוד, יצאתי מהלופ של לשים את זה על הרווקות".
איך את מתמודדת עם ההבנה שזה המקום שבו הקב"ה שם אותך?
"אני בהרכנת ראש, ה' מעביר אותי מסלול אתגרי, אולי אפילו אתגרי במיוחד, כי אני בן אדם שנובל בבדידות ופורח במערכות יחסים. יש דברים שפעם לא הבנתי והיום אני מבינה קצת יותר, יש כל הזמן משחק בין המובן ללא מובן. אני יכולה להיות מאוד עצובה, כועסת, ממורמרת, רוקעת ברגליים, אבל לא מצאתי את עצמי עוזבת את ה' בגלל הרווקות".
אלומה חוזרת אל השאיפה לשיח תמידי עם הקב"ה, "אני מרגישה שכשאני מסבירה לו טוב מה עובר עליי אז אני גם בעצם מסבירה לעצמי, ודברים קורים".
אלומה, את מאמינה שה' אוהב אותך?
"את יודעת, אני לומדת הכי הרבה על אמונה מאנשים לא דתיים. פעם מטפלת לא דתייה אמרה לי: אלומה, את בן אדם מפואר ואת צריכה אלוקים מפואר! לא דמות של דיקטטור, לא מישהו שמחכה לך בפינה", היא צוחקת. "האמת? עוד לא התרגלתי לתפיסה שה' אוהב אותי, עוד לא התרגלתי למילים האלה בכלל.
"לפעמים יש לאנשים אשליה רוחנית ש'מה שתיתן לי זה טוב'. וזו אשליה חריפה. כי גם במצב חשוך אפשר למצוא נקודות אור. אבל כשיש אור - הוא ניכר, לא צריך לחפש אותו בנרות. וזה מה שאנחנו רוצים", היא מסכמת.
הכתבה המלאה במגזין פנימה שבט – תשפ"ג.