עו"ד מוריס הירש
עו"ד מוריס הירשצילום: עצמי

בבתי כלא בישראל חיים בכיף כ-540 מחבלים רוצחים. ביניהם נמצאים מלאכי המוות הנפשעים ביותר כמו עבדאללה ברגותי שאחראי לרצח 67 בני אדם ונידון ל- 67 מאסרי עולם, איבראהים חאמד שאחראי לרצח 54 בני אדם ונידון ל- 54 מאסרי עולם, חסן סלאמה שהיה אחראי לרצח 44 בני אדם ונידון ל-44 מאסרי עולם, עבאס אסייד שאחראי לרצח 35 בני אדם ונידון ל- 35 מאסרי עולם, ועוד ועוד ועוד.

מלבד רצונם לרצוח כמה שיותר יהודים, לאותם המחבלים יש עוד מכנה משתוף: יש להם תקווה.

יש להם תקווה משתי סיבות עיקריות.

ראשית, הפלסטינים סופרים, ובעיקר חוגגים, לא פחות מארבעים הזדמנויות בהן ממשלות ישראל החליטו על שחרור מחבלים, ובכלל זה מחבלים רוצחים. הטעות האיומה שעליה מתעקשות ממשלות ישראל לדורותיהן לחזור שוב ושוב נותנת תקווה לכל המחבלים. הם חוגגים משום שהם יודעים שביום מן הימים, יצליחו מחבלים אחרים לחטוף עוד ישראלים, שבהם ישתמשו כקלפי מיקוח לשחרור עוד מחבלים. הם חוגגים משום שמנהיגים ישראלים, כמו שמעון פרס, מפגינים, פעם אחר פעם, חולשה מוסרית ואפילו קוצבים עונשים של מחבלים שרצחו חיילי צה"ל.

המחבל הרוצח כרים יונס - אזרח ישראלי שרצח את חייל צה"ל אברהם ברומברג, הי"ד, ונהנה מחסדיו ומהרחמים של שמעון פרס שקצב את עונשו - שהשתחרר לאחרונה, הטיב לתאר את תחושת המחבלים. במסיבת השחרור שלו, קרא יונס, כפי שחשף מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית', לארגוני הטרור להמשיך את מאמציהם לחטוף ישראלים: "בעבר, האסיר לא ישב [בכלא זמן רב], הזמן בין עסקת החילופין לזו שאחריה היה לא יותר מחמש או שש שנים. כל שלוש או ארבע שנים היתה עיסקת חילופין, ולכן לאסירים תמיד הייתה תקווה... הפלגים שלנו נדרשים שלא לתת לייאוש ולתסכול להיכנס לנפשם של אלה [האסירים], ושלא ירגישו שהם משלמים מחיר בלי תועלת, בצל העדר עתיד..."

לצערנו הרב, כולנו יודעים שזה רק עניין של זמן, עד שיצליחו המחבלים לממש את זממם ולחטוף עוד קורבן.

שנית, בעוד המחבלים, בדומה לנאצים, עושים את הכל שלאל ידם על מנת לרצוח יהודים רבים ככל הניתן, אנחנו מגבילים את עצמנו מתוך אשליה שאם נתנהג כמו מדינות העולם המערביות, אולי הם יאהבו אותנו, או לפחות ישנאו אותנו מעט פחות. באשליה הזאת, ויתרנו על עונש מוות, שכבר אינו נהוג ב"מדינות הנאורות".

אבל פה זה לא פריז, לונדון, מדריד או ניו יורק. פה חיות טרף אורבות לנו בכל פינה. פה הורים שולחים את ילדיהם, בכפיף ומרצון, למות, בתנאי שינסו לרצוח יהודים. פה ישות מרושעת משלמת תגמולי טרור בתעריף הולך וגדל: ככל שרצחת יותר יהודים, כך תרוויח יותר כסף.

הצעת החוק - עונש מוות למחבלים - שהגישה ח"כ לימור סון הר מלך ושאושר על ידי הכנסת בקריאה טרומית רחוקה מלהפוך לחוק. אבל טוב תעשה הכנסת אם תפעל לקידום ההצעה.

תמיד יהיה קומץ של אנשים שבאמת רוצים למות. אך הם אינם הרוב. המחבלים שנעצרו אינם רוצים למות, יש להם תקווה. אם אנו חפצים בחיים וחפצים בהתרעת הרוב הזה, עלינו לשנות כיוון ולוודא שלמחבל שרוצח יהודים לא נשאר ולו בדל של תקווה.

הניצחון על אויבינו לא יבוא מתוך חולשה ומתוך התרפסות. רק כאשר נביס את אויבינו, ובנוקאוט, ניתן יהיה להתקדם לעבר שלום. יישום עונש מוות למחבלים יגביר את ההתרעה של מדינת ישראל ותציל חיים.

סגן-אלוף (מיל') עו"ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון 'מבט לתקשורת פלסטינית', חבר בתנועת הביטחוניסטים וחבר בפורום הניצחון. שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו"ש.