
כשאנחנו חוגגים את פורים, אנחנו לא רק חוגגים ניצחון ישן שהוריד את העם שלנו מחבל התליה, אלא את שובה של האחווה. ההתכנסות של היהודים אל מול השואה שמצפה להם, היא לא התכנסות של אלו ההולכים לעשות משהו בעניין. מה יכול עם מפוזר ומפורד ללא כוח צבאי לעשות מול מבקשי רעתו?
ישנה התכנסות שנוגעת בסנטימנט אחר לגמרי. העמידה אל מול הסוף המוחלט והנורא, מעוררת את הכוחות הגנוזים בעם הזה. שגרת הגלות משכיחה את העובדה שמפני חטאינו גלינו מארצנו ושעלינו להשתנות כדי לשוב אליה. וכך אנחנו ממשיכים בשיגרה דתית פרטית נינוחה במחשבה שהחיים ממשיכים הלאה. אם אין בית מקדש, אולי זו בעיה של הקב"ה?
אבל מגיע המן וללא סיבה הגיונית, שם על סדר היום העולמי את הדבר הדחוף ביותר לממלכת אחשורוש האדירה - רצח העם היהודי. רצח ברברי של מיליוני יהודים הפזורים בכל מדינות המלך. ללא מגבלה מוסרית או קול מחאה שיצא ממישהו אי שם בעולם.
השנאה מבחוץ, מעבר לפחד שהיא מעוררת, גם מחדדת את שאלת המשמעות - מה עושה את הגזע היהודי לכה מרגיז? מה יש בנו שמעורר את השדים האלה עד לחשק העז לחסל אותנו?
והתשובה באה באותה התכנסות מפורסמת.
הפירוד בינינו מציג לעולם אנדרטה למשהו עצום שהיה ואיננו עוד. העם היהודי כגורם פוליטי שמעצב את התרבות האנושית נגמר והפירורים שלו המפוזרים בכל מדינות המלך, אינם בעלי זכות קיום חלילה. אם אין ליהודים מה לומר לעולם כאומה, הם נותרים רק כמכשול. כמזכרת למה שיכול היה להיות ולא יהיה עוד. זה המצב שבו העולם מנער מעליו את הפירורים שרק מכבידים על מצפונו.
אבל זה הזמן שבו אנחנו שבים בתשובה עמוקה. זה יום הכיפורים הלאומי שלנו. זה הזמן שבו אנחנו אומרים שאנחנו עם אחד, כי יש לנו נשמה גדולה שהיא עליונה מאוד ושנשלחה להביא לעולם את אורו הטוב של הקב"ה.
זה עם שיש לו בית מקדש אבל יש לו מלוכה וכשהבהירות הזו מתרחשת, היא עצמה מחוללת את הכוח הרוחני שמייצר את המהפכה שמובילה אסתר מלכתנו.
פורים מלמד שאחרי היאוש הגדול ממתינה גאולה גדולה. שאין אף פעם יאוש גמור ומוחלט כי מקורות הכוח שלנו הם עליונים. כמה שנשמע מתנשא - זו אמת החיים שלנו. זו הכתובה בדברי ימי העולם ושאותה אנו מציינים בכל שנה ושנה.
כולנו שומעים את הקולות ומתמלאים באכפתיות לאחדות העם, טוב שנחוש את האכפתיות הזו, כי היא הכוח שמזקק את האנוכיות והקטנות שמלווים אותנו בחיי היומיום. מהוויכוח הנוכחי אנחנו נצמח. יהיה קשה מאוד אבל בסוף נהיה טובים ואני מעז לומר - מאוחדים יותר.