רגע המהפכה במגילה

חג הפורים הוא חג מיוחד. מדרש חז"ל (ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקמד): "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם."

במגילה הציווי לקיים את ימי הפורים לעולם מוזכר פעמיים בפרק ט'. בפעם הראשונה בפסוקים כא-כג:"לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו: בכל-שנה, ושנה.

כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים. וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מורדכי, אליהם".

ובפעם השנייה בפסוקים לא-לב: "לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם: דברי הצומות, וזעקתם. ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר."

דבר מעניין יש כאן. בפעם אחת מוזכר כי רק ימי הפורים נזכרים בכל דור ודור, ואילו בפעם האחרת מוזכרים ימי הצומות וזעקתם.

אני רוצה להציע רעיון, המתחבר למצב שלנו היום.

חג פורים מסמל ניצחון על המבקשים להשמידנו, אך הניצחון לא בא בקלות. מגילת אסתר היא מגילת ההסתרה, לא רואים בה ניסים גלויים או התערבות הקב"ה באופן ישיר. לכאורה זו מגילת האנשים, מגילה שבה האדם פועל.

רגע המהפכה במגילה מתרחש בעקבות פעולה לא ברורה, צום. כיצד התענית משנה את סיבוב הגלגל מצד אחד לשני? נראה כי לא הצום לבדו משפיע, אלא גם, ואולי בעיקר, היחד. אסתר אומרת למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן", ודווקא מתוך כינוס היהודים יחד, ההתחברות למשהו גדול, למהלך, דווקא מתוך זה מגיעה הישועה.

לא תמיד כולם מסכימים על דרך הפעולה, ואולי גם חלק מהיהודים לא חשבו ששיטת הפעולה של אסתר היא הטובה ביותר, אבל הם התכנסו, צמו שלושה ימים, כי אנחנו עם אחד. את עניין הצום דווקא אפשר להסביר במעין מענה לחטא בתחילת המגילה. כמאמר הגמרא במגילה דף יב עמוד א: "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע..." החטא שהתחיל באכילה מתוקן בצום ותענית.

אנו נמצאים בעיצומם של ימים קריטיים לעם ישראל. המתח והדילמות הפוליטיות הגיעו לרחוב, ובעוצמה אדירה.

ישנן אי הסכמות בכנסת ישראל, ישנם חילוקי דעות בין קבוצות ואוכלוסיות במדינה, אך אל לנו להיקרע מבפנים. אי הסכמות אינן היתר לפירוד ופירוק. אל לנו לקרוא לאחינו שאינם מסכימים איתנו אנרכיסטים. הם פועלים מתוך כאב ודאגה אמתית. ומצד שני, אל לאף אדם לאיים על המדינה, להציב תנאים ולשחק בביטחונה במסגרת ויכוח פוליטי- חשוב ככל שיהיה.

העצומות והקריאות לאי התייצבות למילואים מסוכנות למדינת ישראל ולחברה הישראלית פעמיים. בפעם הראשונה באופן הביטחוני הפשוט ביותר. פגיעה במוכנות וביכולות של צה"ל וגופי הביטחון לתת מענה מיידי בכל שעה ובכל עיתוי. ובפעם השנייה על החברה הישראלית. אם כל קבוצה שתרגיש שרצונותיה לא מתממשים או כי היא חולקת על הממשלה או הכנסת בנושא מסוים תחליט להחרים את המדינה או לשבות, אנא אנו באים?

האם נקבל שביתת רופאים בשל אי הסכמה על החלטת ממשלה בנוגע לחלוקת סמכויות בין שרים? נקבל מחאת מילואים על אי הסכמה עם פסיקת בג"צ בנוגע לאדם שהיה מעורב בירי על גנב? האם מדינת ישראל תוכל להתקיים אם בעלי ההון וההשקעות יחליטו להחרים את המדינה כי חוק מס הכנסה לא תואם את העדפותיהם?.

לא תמיד נסכים על הכל, לעיתים נחלוק, אך נישאר אחים.

וכפי שכתוב בפסוק האחרון במגילה: "כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשוורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל זרעו".

גם אם לא כולם מסכימים, ויש כאלה שאינו רצוי בעיניהם, עדיין הם אחיו והוא אחיהם.